יום שלישי, 2 בפברואר 2010

אלישע: נביא עצמאי או נביא בצל קודמו?


יאיר ברנשטיין (מחזור ח)

הסיפור המופיע במלכים ב פרק ב, אשר רוב הפרשנים מתייחסים אליו כ "סיפור עליית אליהו לשמים" קיבל את שמו על שם כותרתו: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (פס' 1). אולם אפשר ששם זה מוטעה ומטעה וכוונת הסיפור היא אחרת. בפרק ב ניתן למצוא שני נושאים מרכזיים: עליית אליהו לשמים ותחילת דרכו של אלישע כנביא עצמאי. בעמודים הקרובים אציג את היחס בין שני נושאים אלו וכן את השפעת יחס זה על הבנתנו את הסיפור ואת מטרתו. טענתי היא כי מטרת פרק זה היא להציג את אלישע כעומד על קו התפר בין נביא עצמאי לבין נביא הממשיך את דרכו של אדונו.


"סוגיית התיחום היא עניין ראשוני ובסיסי שעל כל קורא להתמודד עמו בבואו לדון בסיפור מקראי כלשהו". כך אומרת י' אמית בספרה "לקרוא סיפור מקראי" (עמ' 25). על כן, לפני פנייה לקריאה מדוקדקת של הסיפור, יש לראות מה הם גבולותיו. פרק ב מכיל ארבע יחידות: א. מסע אליהו ואלישע לעבר הירדן ועליית אליהו לשמים (11-1). ב. תגובת אלישע להיעלמות אדונו ותגובת בני הנביאים לחזרת אלישע (18-12). ג. ריפוי מי יריחו על ידי אלישע (21-19). ד. נערים קטנים המקלסים את אלישע ועונשם (25-23). טענתי היא שארבע יחידות אלה משתלבות יחד לכדי סיפור אחד ואחיד בעל משמעות שונה מזו הנראית בקריאה ראשונה.

תחילת הסיפור ברורה. פסוק 1 פותח במילים "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם". יש הטוענים כי סופו של סיפור זה הוא בפסוק 11, המסתיים במילים: "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם". בשל המסגרת הלשונית (אינקלוזיו) הנוצרת. אולם חלוקה זו מתעלמת מהיות פסוק 12 המשך ישיר לאשר התרחש ביחידה הקודמת, בכך שהוא מתאר את תגובת אלישע לעליית אליהו: "וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד". באותה צורה יש לשייך את המסופר עד פסוק 18 לסיפור הקודם שכן הוא נובע ממנו ישירות. ביחידה זו, רואים בני הנביאים את אלישע, השב מהירדן, מכה את מי הירדן כפי שהכה אדונו, וחוצה אותם לשניים. בני הנביאים מאשרים כי אכן "נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע" (פס' 15). לאחר מכן, כמעין היפוך לדבריהם הקודמים, מפצירים בני הנביאים באלישע שיניח להם לחפש את אליהו "פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים" (פס' 16). לאחר מסע שכנועים מתיר להם אלישע לשלוח שליחים לחפשו. לאחר שלושה ימים של חיפושי שווא, הם שבים אליו והוא אומר להם בפשטות: "אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם" (פס' 18). יחידת הפסוקים 18-12 חסרת משמעות בלא הקשר הישיר לפסוקים הקודמים.

בשתי היחידות הבאות, החל מפסוק 19 ועד סוף הפרק בפסוק 25, אליהו לא נזכר כלל. פסוקים אלה מתארים, בשני סיפורים, את קורות אלישע כנביא חדש בתחילת דרכו. הסיפור הראשון הוא סיפור ריפוי מי יריחו על ידי אלישע, בפסוקים 22-19. הסיפור השני הוא סיפור קללת הילדים ויציאת הדובים מן היער, בפסוקים 25-23. אכן יש התוחמים את סיפור עליית אליהו לשמים עד פס' 18. מהי אם כן הסיבה לקשר בין סיפורים אלה לשתי היחידות הקודמות?

הסיפור הראשון מתחיל במילים – "וַיֹּאמְרוּאַנְשֵׁי הָעִיראֶלאֱלִישָׁע" (פס' 19). ניתן להבין באיזו עיר מדובר רק אם קושרים סיפור זה לסיפור הקודם, המסתיים בכך שאלישע יושב ביריחו (פס' 18). באופן דומה עלינו לקשור את הסיפור השני לסיפור הראשון. סיפור הנערים מתחיל במילים - "וַיַּעַלמִשָּׁםבֵּיתאֵל" (פס' 23). רק בחיבור סיפור זה לסיפור ריפוי המים ניתן להבין כי 'משם' הכוונה 'מיריחו'.

משניתן לומר כי פרק ב מספר סיפור אחד רציף, יש לתהות על מהות סיפור זה. בבחינה ראשונה של הסיפור, עולים שני נתונים בסיסיים: א. מתוך ארבע היחידות בפרק זה, רק אחת מהן מוקדשת לאליהו ושאר היחידות עוסקות במעשי אלישע. ב. הדמות היחידה המופיע לאורך כל הפרק בכל סצנה, חוזה ומגיבה לכל אירוע שמתרחש היא דמותו של אלישע.

שני נתונים אלה מובילים למסקנה כי הסיפור בפרק ב הוא אינו סיפור "עליית אליהו לשמים" אלא סיפור אחר. סיפור שמרכזו הוא אלישע ולא אליהו. סיפור המתאר את תחילת תקופת אלישע יותר משהוא מתאר את סיום תקופת אליהו. אם טענה זו נכונה, יש לשאול – מדוע בחר המספר לשלב את סיפור תחילת דרכו של אלישע בסוף דרכו של אליהו? וכי לא יכול היה להפריד בין האירועים? כדי לענות על שאלה זו, אפנה לבחון בקצרה את דרכי הפעולה של שני הנביאים כפי שהם משתקפים בפרק זה (לגבי אלישע) ובפרקים קודמים (לגבי אליהו).

כבר בהופעתו הראשונה של אליהו, בספר מלכים א פרק יז, הוא מבצע את פעולתו הראשונה. ללא היכרות מוקדמת עם הנביא, ללא דברי הסבר וללא הקדמות, נשבע אליהו בשם ה': "חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (פס' 1). כלומר, בדבריו הראשונים גוזר אליהו על הארץ בצורת שמשמעותה מוות ושכול. אלישע בנסו הראשון, המופיע במלכים ב פרק ב, גוזר גם הוא על המים, אלא שאלישע, לעומת אליהו, מסיר מוות ושכול: "כֹּה אָמַר יְהוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת" (פס' 21). על פי השוואה זו עולה כי אלישע ואליהו פועלים בצורה הפוכה! לכאורה על פי השוואה זו ניתן לטעון כי אלישע פועל כנביא עצמאי. נפנה לבחון את הסיפור השני.

פעולתו האחרונה של אליהו מופיעה במלכים ב פרק א. בתגובה לפגיעה בכבודו, על ידי שרי החמישים של אחזיה שדרשו ממנו לרדת מההר ולבוא לראות את אחזיה מלך ישראל, מוריד אליהו אש מן השמים שאוכלת את שרי החמישים (פס' 10, 12).

פעולתו השנייה של אלישע היא קללת הנערים המקלסים (מל"ב ב 25-23). נערים היוצאים מיריחו לועגים לנביא העולה בדרך הקשה לבית אל: "עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" (פס' 23). אלישע בתגובה פונה אליהם ומקלל אותם בשם ה'. בעקבות קללה זו "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים" (פס' 24). אין זה המקום להיכנס לפרשנות מלאה של סיפור מעורר תמיהה זה. עם זאת, יש לשים לב לשני עניינים העולים מהסיפור. ראשית, תגובתו של אלישע מפתיעה מאוד במיוחד לאור השוואתה עם שסופר על אלישע בסיפור הקודם. בסיפור הקודם, אלישע מרפא מים ומסיר מוות ושכול ואילו כאן הוא הורג ארבעים ושנים ילדים בעזרת דובות ובכך מביא מוות ושכול! שנית, תגובתו דומה לתגובת אליהו בפעולתו האחרונה. אליהו מוריד אש מן השמים והיא אוכלת את שרי החמישים ובאופן דומה, אלישע מוציא דובות מן היער והן מבקעות את הילדים.

מהשוואת שני ניסי אלישע (הראשונים), לשני ניסי אליהו (הראשון והאחרון) עולה שמצד אחד אלישע נוהג בצורה הפוכה לגמרי מאדונו אליהו, ומצד שני מגיב באותה צורה לפגיעה בכבודו. כלומר, בפרק ב יש מגמה להראות את שני הצדדים של אלישע; זה הדומה לאליהו אדונו וגם זה ההופכי לו.

אילו תחילת דרכו של אלישע הייתה מנותקת לגמרי מסיום דרכו של אליהו ניתן היה להגיד כי אין קשר בין דרך אלישע כנביא לדרך אליהו אדונו, ואלישע הוא נביא עצמאי. לעומת זאת, אילו בפרק ב היו מוצגים שני סיפורי ניסים המקבילים בצורה מוחלטת לסיפורי אדונו, ניתן היה להסיק כי אלישע הוא נביא בצל אדונו. אם כן, מתוך ההבנה כי לאלישע יחס אמביוולנטי לדרכו של אליהו ומתוך החפיפה הנוצרת בין סיום תפקידו של אליהו לתחילת דרכו של אלישע, ניתן להסיק כי אלישע פועל על התפר שבין נביא עצמאי לנביא בצל אדונו. הוא לוקח חלקים מדרך פעולת אליהו ומשנה חלקים אחרים.

לסיכום: הסיפור המופיע במלכים ב פרק ב, הוא סיפור אחד רציף שמטרתו אינה לתאר את עליית אליהו לשמים, אלא את הקדשת אלישע כממשיך וכמחליף דרכו של אליהו. מטרת הכותרת בפסוק 1 אינה להסביר לקורא את מה שהולך להיות הנושא המרכזי, אלא בדיוק ההפך. הכותרת מוציאה את המתח מסיפור עליית אליהו, שמרוב ייחודו ועוצמתו עלול להאפיל על הנושא המרכזי בפרק, ומעבירה את קשב הקורא להתרחשות האחרת בפרק – תחילת דרכו של אלישע כנביא עצמאי. נביא שמצד אחד ממשיך את דרכו של אליהו, שהרי ממנו הוא מקבל את כוחו, כפי שנאמר: "נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע". אולם מצד שני, נביא שפותח בדרך חדשה. נביא שיושב במקום שבו אליהו רק בא, נביא שמרפא מים ומציל חיים. משום כך, אולי נכון יהיה לשנות את שם הסיפור מ "סיפור עליית אליהו" ל "סיפור עליית אלישע".

אין תגובות:

פרסום תגובה