יום שבת, 27 ביוני 2015

שלטונם של תודחליה ב' ושופילוליומה א': תרומת הטקסטים החיתיים לשחזור תקופת עמארנה

שמי בעז סתוי. את תאריי למדתי באוניברסיטת ת"א בחוג לארכאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום. בתואר השני התמחיתי בתרבות החיתית בהדרכתו של פרופ' איתמר זינגר ז"ל, ולאחר מכן כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי בהדרכתם של פרופ' נדב נאמן (ת"א) ופרופ' ג'רד מילר (מינכן). כיום אני אוחז בשני כובעים: אני מרצה בחוג למקרא במכללת אורנים שם אני מלמד קורסים שונים העוסקים בין היתר בקשר בין מקרא, ארכיאולוגיה ומזרח קדום. כמו כן אני מורה לתנ"ך ומחנך של כיתת נעל"ה בכפר הנוער מוסינזון שבהוד השרון. 

ברשימה זו ברצוני להציג בפניכם בקצרה את ספרי שיצא כעת לאור בסדרה THeth (Texte der Hethiter, הטקסטים של החיתים) מטעם אוניברסיטת היידלברג. הספר—שהוא תקציר מעודכן של הדוקטורט שלי שאושר ב-2012 –נקרא "The reign of Tudhaliya II and Šuppiluliuma I. The contribution of the Hittite documentation to a reconstruction of the Amarna Age" ("שלטונם של תודחליה ב' ושופילוליומה א'. תרומת הטקסטים החיתיים לשחזור תקופת עמארנה)".

הספר מחולק לשלושה חלקים: חלקו הראשון דן במקורות העיקריים לתקופה, וחלקיו השני והשלישי עוסקים בהתאמה בתקופות שלטונם של מלכי חתי, תודחליה ב' (Tudhaliya II) ושופילוליומה א' (Šuppiluliuma I).
התקופה בה מתמקד הספר נקראת תקופת אל-עמארנה. מדובר בתקופה קצרה יחסית, שנמשכה לא יותר משלושים שנה (בערך בין 1350–1320 לפנה"ס), אך למרות זאת מדובר באחת התקופות הנחקרות ביותר. אם תשאלו מדוע מדובר בתקופה כל כך פופולרית במחקר, התשובה היא פרעה אמנחותפ ד', המוכר לכם ודאי גם בשמו אחנאתן (או אחנתון).  
זמן מה לאחר עלייתו לשלטון, פתח המלך ברפורמה דתית. הוא הדיח את אמון ממעמדו כאל הראשי של מצרים, והעלה במקומו את האל אתן (או אתון). ישנם מחקרים רבים מאוד העוסקים בפן הדתי של הרפורמה ובקשר האפשרי שלה למקורותיו של המונותאיזם הישראלי הקדום. כחלק מהרפורמה, שינה אמנחותפ ד' את שמו לאחנאתן, ובשנה החמישית לשלטונו הוא גם עזב את בירות מצרים המסורתיות, ועבר לבירה החדשה שייסד, העיר אחתאתן (ובשמה המודרני 'עמארנה').
זמן קצר לאחר מותו של אחנאתן, הרפורמה שלו נזנחה, והאליטה המצרית חזרה לדרכיה המסורתיות. האל אמון שב למעמדו הראשי, פסלי אחנאתן ואזכורי שמו נותצו, ועיר הבירה אחתאתן ניטשה. כאשר יורשיו של אחנאתן עזבו את העיר, הם לקחו איתם את כל הדברים שהיו נחוצים להם, אך הותירו מאחוריהם ממצא רב, ובין היתר גם ארכיון עשיר. בארכיון זה התגלו 382 לוחות, 350 מהם הינם מכתבים הכתובים בשפה האכדית (ה-lingua franca בתקופה זו) בכתב היתדות. את המכתבים ניתן לחלק לשתי קבוצות: התכתובת בין אחנאתן ואביו לבין הווסלים שלהם בכנען ובסוריה, וכן תכתובת של פרעונים אלה עם 'המלכים הגדולים', מלכי האימפריות המקבילות – מלכי בבל, אשור, מיתני (Mittani), חתי (Hatti) וארזווה (Arzawa).
בנוסף לכך שהארכיון חושף את יחסי החוץ של מצרים בזירה האסיאתית, לארכיון יש חשיבות היסטורית רבה בשל העובדה שיחסית לארכיונים אחרים משך הזמן בו הוא היה פעיל מאוד מוגדר, כשלושים שנה – בין השנה השלושים לשלטון אמנחותפ ג' (אביו של אחנאתן), ועד למותו של אחנאתן. הבעיה העיקרית של הארכיון היא שהוא נחשף בחפירות פיראטיות, ולכן (א) הרבה לוחות אבדו או נפגעו במהלך החפירה, ו-(ב) הקונטקסט הארכאולוגי שבו נשמרו הלוחות וכן סדרם הכרונולוגי אינם ברורים
במחקרי גיליתי שניתן לחלק את המכתבים לשלוש קבוצות עוקבות בזמנן:
1) הקבוצה הראשונה מכסה בערך את עשר שנותיו האחרונות של אמנחותפ ג'. בין היתר מתארים מכתבי קבוצה זו שני מסעות מלחמה חיתיים קצרים שהגיעו לסוריה. 
2) הקבוצה השניה נכתבה בין עליית אחנאתן לשלטון, לבין שנתו השישית (בערך). מרבית המכתבים של קבוצה זו עוסקים במאורע די שולי: עזירו מלך אמורו, ואסל מצרי חסר פחד, ניצל את העובדה שאחנאתן עסוק בביסוס הרפורמה הדתית שלו במצרים, כדי להגדיל ממלכתו ולהשתלט על העיר צומור (Ṣumur), עיר מבצר מצרית בחוף הלבנוני. מבחינתי קבוצה זו חשובה בשל שני נושאים אחרים לגמרי. הנושא הראשון הוא העדות העולה ממספר מכתבים לכך שבשנים אלה נחלשה ההגמוניה של ממלכת מיתני עד שלבסוף היא הוחלפה בידי ממלכת אשור, שהפכה לממלכה המסופוטמית החזקה ביותר. הנושא השני העולה מקבוצה זו, הוא שבניגוד לקבוצות המכתבים הראשונה והשלישית, כעת חתי וצבאה אינם נזכרים כלל.
3) קבוצת המכתבים השלישית נכתבה בין השנה השישית לשלטון אחנאתן, לבין סוף הארכיון. בקבוצה זו הצלחתי לזהות קבוצה מצומצמת יותר הכוללת מכתבים שנכתבו בארבע השנים האחרונות לקיום הארכיון, אשר עוסקים במסע מלחמה ממושך שבמהלכו כבשו החיתים את כל צפון סוריה. למרבה הצער, קשה לתארך את קבוצת המכתבים המצומצמת, כיוון שלא ניתן לקבוע בוודאות מתי נכתבו המכתבים האחרונים של הארכיון—לפני מותו של אחנאתן, בשנת שלטונו האחרונה, או בשנים הראשונות לשלטון יורשיו לפני שאלה הספיקו לעזוב את הבירה—וזו אחת השאלות עליהן אני מנסה לענות במחקרי.
מקור היסטורי נוסף שבו מחקרי עוסק הינו הטקסט החיתי המוכר בשם 'האנאלים של שופילוליומה' (The Deeds of Šuppiluliuma). טקסט זה עוסק בשלטונם של תודחליה ב' ושופילוליומה א', אשר מלכו בארץ חתי במהלך תקופת אל עמארנה. מדובר בטקסט ארוך, אשר נכתב במקור על גבי לוחות נחושת, אך למרבה הצער המקור לא נשתמר. מה שיש בידינו כיום הם כחמישים שברי לוחות בגדלים שונים, שהיו העתק של המקור או אולי הטיוטות שלו. בספר אני מציג את הניתוח (collation) שלי לפרגמנטים השונים של היצירה, וכן על סמך הניתוח שלי למכתבי עמארנה (כך למשל זיהוי שלושת מסעות המלחמה החיתיים שהוצגו למעלה), אני מציע כיצד יש לסדר את הפרגמנטים באופן כרונולוגי. 
כיוון שתודחליה ב' ושופילוליומה א' הם נשואי המחקר העיקריים, תוכלו למצוא בספר כמה עניינים שאינם קשורים באופן ישיר ביחסים הבינלאומיים של חתי, אך הם שופכים אור חדש על חייהם של שני המלכים הללו. כך למשל תוכלו לקרוא על פרשיית עלייתו של שופילוליומה לשלטון, פרשה מאוד מעניינת, אותה אציג בפניכם כעת בקצרה. 
לאחר מותו של תודחליה ב', עלה לשלטון בנו, יורש העצר תודחליה 'הצעיר'. מלך זה הספיק למלוך רק זמן קצר, ואז נרצח על ידי שופילוליומה, שעלה לשלטון במקומו. על אירועים אלה אנו לומדים מטקסט חיתי המוכר בשם 'תפילת המגיפה הראשונה' (CTH 378.1). במשך זמן רב לא היה ברור לחוקרים מאין הגיע שופילוליומה. היו שהציעו שכמו תודחליה 'הצעיר' גם שופילוליומה היה בנו של תודחליה ב', בעוד אחרים טענו שהוא כלל לא היה ממשפחת המלוכה, אלא הקים שושלת חדשה.
במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת התגלתה ראיה חדשה. בחפירות שנערכו בעיר הקדומה תפיקה (Tapikka, המוכרת גם בשמה המודרני Maşat-Höyük) התגלתה טביעת החותם Mşt 76/15 שבה נכתב כך: "חותמו של שופ[יל]וליומה המלך הגדול, הגיבור. בנו של תודחליה המלך הגדול, הגיבור". מרגע זה, נקבע ששופילוליומה היה בנו של תודחליה ב', והדיון בנושא זה הסתיים.
בפרק שבו עסקתי בגנאלוגיה של שופילוליומה, החלטתי לבחון האם אכן מדובר בעובדה מוגמרת, ואז להפתעתי הסתבר לי שהעניין מורכב יותר. בשנות התשעים, פורסמה טביעת חותם נוספת של שופילוליומה (Çorum 9/93), שבה הוא נזכר לצד אשתו, ובה נכתב בין היתר כך: "חותמה של חנתי המ[לכ]ה הגדולה, בתו של מלך גדול, גיבור". 
כאשר בחנתי את תאריה של חנתי, הופתעתי מאוד. כיצד יתכן שגם שופילוליומה וגם אשתו הם ילדיו של 'מלך גדול'? האם יתכן ששניהם בניו של תודחליה ב', משמע, ששופילוליומה התחתן עם אחותו? לאחר פסילת אופציות שונות, הגעתי למסקנה שהאפשרות הסבירה ביותר היא שחנתי היתה בתו של תודחליה ב', ולאחר שנישא לה אומץ שופילוליומה על ידי תודחליה ב' וכך הפך לבנו
זמן מה לאחר מותו של תודחליה ב', מעל שופילוליומה באמונו של אביו המאמץ והפר את שבועת הנאמנות שנשבע לתודחליה 'הצעיר', מלכה המכהן של חתי. הוא רצח את 'אחיו', הגלה את תומכיו לקפריסין, והפך למלכה של ארץ חתי.
בעקבות ניתוח זה של עלייתו לשלטון אנו יכולים ללמוד קצת על אופיו של שופילוליומה – שהיה אדם שאפתן, מפקד מבריק וחסר כל עכבות מוסריות. כאשר מבינים זאת, אפשר לזהות דפוס התנהגות דומה גם בשנות שלטונו המאוחרות יותר, אז הוא ניצל את חולשתן של מיתני ומצרים, הפר את הבריתות שכרת עם מלכיהן, וסיפח נתחים גדולים משטחן לאימפריה שהקים.
ד״ר בועז סתוי
אני מקווה שנהניתם מהסקירה הקצרה שערכתי כאן. הספר שלי לא נמכר בחנויות, אלא רק דרך האינטרנט [אני לא מקבל תמלוגים על מכירתו]. כמו כן, אם אתם מתעניינים בתקופה זו, תוכלו לבקר בדף שלי באתר Academia, שם תוכלו לקרוא מאמרים נוספים שכתבתי על תקופה זו – כולם למרבה הצער, באנגלית, כיוון שכתבי העת בעברית עוסקים פחות בנושאים שאינם קשורים ישירות בתנ"ך או בעם ישראל.

תגובה 1:

  1. זה אבא שלי והוא גם מורה לתנך... גאווה!!!! :-)

    השבמחק