מסעו של ר' יצחק בסמטאות ירושלים : סיפור

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל*

קרדיט: AI CHAT GPT

עת הייתה ירושלים עוטה טליתה של שחרית, טרם נגולה כולה מאפלת לילה, ככלה עדינה המתכוננת ליום חופתה, יצא ר' יצחק את פתח ביתו. קרני שמש ראשונות החלו מלטפות את אבניה העתיקות, מאירות את כיפותיה המוזהבות של העיר, ככתרי מלכים שנשכחו בזמן, ואת צריחי המסגדים המזדקרים אל על כחיצי ענק, כקשתות תפילה המשוגרות אל השמיים. ניחוח לחם טרי וקהווה ערבי נישאו באוויר, התמזגו עם ריח אדמתה הלח של העיר לאחר טללי הלילה, כאילו האדמה עצמה נושמת עמוק לאחר שנתה. רחובות האבן, חלקלקים מן הטל, שיקפו את אורותיה העמומים של העיר המתעוררת, כעיניים ישנות הנפקחות אט-אט. הולך היה ר' יצחק, בן שבעים ושלוש, לבוש בבגדי חול, כסהרורי בסמטאותיה הצרות של העיר העתיקה, שאבניה הותשו מאין ספור צעדים וסיפורים, כקמטים חרושים בפני זקן חכם, והליכתו עקרה, כסלעים המתפוררים בצלע הר. עת היתה שנת תשל"ה, ושני חורפים חלפו מאז יום הכיפורים ההוא, ועודנו שבוי היה ר' יצחק בצבת זיכרונותיו המרים. ליבו הומה בקרבו כפעמון סדוק, והוא בדרכו אל הכותל המערבי, מקום תפילתו מזה שישים שנה. אף על פי כן, דרכו לא סלולה היתה עוד, אלא פתלתלה ורצופת ספקות. עצי הזית העתיקים, עדי שנות דור ודור, עמדו דוממים בצדי הדרך, כידיים מברכות של אבות קדמונים, משקיפים על העיר הנצחית ועל ר' יצחק, שבאורח מפתיע, איבד את נתיבו המוכר. האוויר, קריר וצלול, נשא עמו רחש תפילות מוקדמות מבתי כנסת סמוכים, נשמע כזמזום עדין של עולמות נסתרים.

סבתא באבאייף משכונת הבוכרים, סיפורה של ירושלים

 עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל*

מצעד צה״ל בירושלים 1968
יוצר: משה באייר 

בבוקרו של אמצע מאי 1968, בין סמטאותיה הצרות של ירושלים, בבית אבן עתיק שקירותיו ספגו אלף שנות תפילה וכיסופים, פתחה סבתא באבאייף במיטתה בשכונת הבוכרים את עיניה ליום חדש. קרן אור רכה, שהסתננה מבעד לחלון חדרה המפויח, ליטפה את קמטי מצחה של האלמנה בת השבעים ושבע. גופה, כפרוכת ישנה וכבדה, שקצותיה נשרו מרוב ימים וחול, היה עטוף בשכבות של בדי כותנה דקים, והגן על עצמו מפני צינת הבוקר. ידיה, כשורשי עץ זקן, היו משורגות וקמוטות, אך עדיין שמרו על חום ורכות נשכחת, ומבעד לחלון נפרש מראה עוצר נשימה של גגות אדומים, מתערבבים בכיפות אפורות-לבנות של בתי הכנסת העתיקים. קולות הרחוב החלו להתעורר, לחש רחוק של רוכלים הפותחים את חנויותיהם, קריאות עדינות שהבטיחו יום חדש של מסחר וחיים. על הענפים הדקים של עץ האגס, נראו ניצני פירות ראשונים, זעירים וירוקים, מבשרים על בוא הקיץ והחום ירושלים. 

טבעת זהב משובצת מהתקופה ההלניסטית הקדומה נחשפה בעיר דוד

טבעת הזהב שנחשפה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד.
צילום- אליהו ינאי עיר דוד

טבעת זהב משובצת אבן חן אדומה, בת כ-2,300 שנה, התגלתה בחפירות שמנהלות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים, במימון עמותת אלע"ד. זוהי טבעת הזהב השנייה שנחשפת בתוך פחות משנה, מאותה החפירה ומאותה התקופה.

בית מקרא ע (תשפ״ה), חוברת א

 בית מקרא ע (תשפ"ה) חוברת א

מוסד ביאליק

על תרומותיו המחקריות של אבי הורביץ: לזכרו

לאה מזור

טובים השניים מן האחד: גלגמש לוח ה (יער הארזים) שורות 75—80 וקהלת ד 9—12 

יורם כהן

מטרת המאמר הינה לשחזר את ש׳ 75—80 מתוך לוח ה׳ של הגרסה הבבלית הסטנדרטית של עלילות גילגמש על ידי קריאה מחודשת של כל המקורות הטקסטואליים הניצבים לרשותנו ועל ידי פנייה לספר קהלת ד 9—12. לשם כך, אדון תחילה בתולדות המחקר, בעיסוק בפתגם אודות החוט המשולש אשר מופיע בש׳ 76, לוח ה׳ של האפוס ובקהלת ד 12. בסעיף א׳ של המאמר אדגים כיצד נעשה בעבר שימוש בקהלת ד 12 על מנת לשחזר את חצי השורה שנשתמרה בעלילות גילגמש. בסעיף ב׳ אביא שחזור טקסטואלי, דברי פרשנות ותרגום לש׳ 75—80  של לוח ה׳ מן האפוס. בסעיף ג׳ אשווה בין קהלת ד 9—12 לשורות האמורות מן האפוס, ואדגים כך את הקרבה בין שני המקורות. בסעיף ד׳ אדון בקצרה בקשר בין עלילות גילגמש ובין ספר קהלת.

Beit Mikra 70 (2025) No.1 - Abstracts

 Beit Mikra 70 (2025) No.1

Abstracts

Bialik Institute

On the Scholarly Contribution of Avi Hurvitz: In Memorium

Lea Mazor  

‘Two are Better than One’: Gilgamesh Tablet 5: 75-80 of the Standard Version and Qohelet 4:9-12

Yoram Cohen

The article reconstructs lines 75–80 of Tablet V of the Standard Babylonian version of the Epic of Gilgameš. It offers a re-edition of all the extant sources and uses as a recourse Qohelet (Ecclesiastes)  4: 9–12. It then demonstrates how close the passage in the Epic of Gilgameš and the verses of the Book of Qohelet are. The article concludes with a brief discussion about the relationship between the Epic of Gilgameš and the Book of Qohelet.

על פתיחות בתנ״ך, על המשכיות ועל תקווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית 

כי יש תקווה

 

תקציר

המאמר בוחן את חשיבותן של הפתיחות במקרא ואת תפקידן כ"מלכודות צוף" המפתות את הקוראים להיכנס לעולם הטקסט. הפתיחות הן צורך קיומי עבור כל טקסט, בדומה לתפקיד החרקים בהאבקת פרחים. הפתיחות המקראיות, בשל שפתן העתיקה והקודים התרבותיים המרוחקים שלהן, עומדות בפני אתגר מיוחד למשוך את הקורא המודרני, הרגיל לגירויים מיידיים ולתרבות ההמונים.

המקרא הוא ספר ישן אך איננו מיושן. הוא "ספר השעות הגדולות", שנועד ללימוד מעמיק ולא ספר קריאה לשעות הפנאי. המרחק בזמן בין בני ימינו לתכניו מאפשר לקוראים להתמודד עם סוגיות מוסריות, רגשיות וקיומיות באופן לא-מאיים. המקרא הוא ספר שיש לו פתיחה אך אין לו סוף. החורבן והגלות אינם סוף פסוק. המקרא מסתיים במילה ״ויעל״, המציירת קו אופטימי של המשכיות ושל תקווה.

תגיות: מקרא, פתיחות, תקווה, המשכיות, קורא, טקסט, ריחוק, קסם, דיאלוג.

*

במקרא יש פתיחוֹת הרבה. פתיחות לסיפורים ולדברי שיר, פתיחות לנבואות ולגופי חוקים, פתיחות לרשימות ולקבצי חכמה, וכן הלאה וכן הלאה. פתיחות הרבה יש במקרא ולכל אחת מהן רוח ונשמה משל עצמה. אבל מה צורך יש בפתיחות הללו? מה צורך יש בפתיחות בכלל? 

שיר לכבוד שובו של עידן אלכסנדר ותקווה לשוב כל שאר החטופים בשלום הביתה

מחבר: AI

מֵעֹמֶק הַשֶּׁבִי שָׁב הַיּוֹם,

אֶל אוֹר הַחֹפֶשׁ, לִנְשֹׁם וְלַחֲלֹם.

עֵינָיו טְרוּדוֹת מִמַּרְאוֹת זָרִים,

אַךְ כְּבָר דּוֹרְכוֹת רַגְלָיו עַל שְׁבִילִים מוּכָרִים.

על פריחת האוטוביוגרפיות הפרטיות: מאפיינים, מניעים ומטרות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

׳אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע׳ (סנהדרין, ט ע״ב).

אחת הסוגות הספרותיות המסקרנות ביותר היא האוטוביוגרפיה - סיפור החיים שהאדם מספר על עצמו, בהבדל מהביוגרפיה שהיא סיפור חיים של אדם הנכתב בידי אדם אחר שהוא הרבה פעמים היסטוריון או ביוגרף מקצועי.

סם בן שטרית - טביעתה של אניית המעפילים ׳אגוז׳ - יהודי מרוקו

הרצל חקק, משורר

ההיסטוריה היהודית היא ערבוּת זה לזה

האוטוביוגרפיה של סם בן שטרית תיאור היסטורי של החזון והמעש

סם בן שטרית, ארבעים שנות עשייה מלאות חדווה ויצירה, עריכה אליזבט בראל, הוצאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, 2022, 192 עמודים

תמונת שער ספרו של סם בן שטרית – 40 שנות עשייה

לכאורה לפנינו אלבום עשיר, שמציג מעשים למען הכלל והחברה - ובצידם סיפורה של דרך ללא חת להשפיע על החברה הישראלית. כותב הספר מוכּר לרבים, מדובר בסם בן שטרית נשיא הפדרציה של יהודי מרוקו וקהילות צפון אפריקה.

אנו חשים באמת הגדולה: היסטוריה של מנהיג קהילה - יש בה להאיר את הסיפור של כולנו. לסם כראש קהילה יש זכויות רבות במאבק למען אחדות ישראל ובמאבק החשוב נגד התבוללות, סיפור מפעליו של סם מעיד על פעולה נחושה למען שימור הזיכרון התרבותי, למען קידום חברתי של אוכלוסיות מוחלשות. ראינו זאת בדרך שבה פעלו בפדרציה לטיפוח המורשת, בפעולות למען מלגות השכלה, בעידוד יצירה ומחקר, בקשר בלתי נלאה עם קהילות בתפוצות.

איך הפכה ׳פלשתינה (א״י)׳ לישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

השפה היא סיסמוגרף רגיש לתהליכים חברתיים. חברות שונות נוהגות לשנות את הנוף הסמנטי של המרחב הגאוגרפי שבו הן חיות כדי לבטא שינוי משמעותי בגורלן, וכך אמנם קרה עם הקמתה של מדינת ישראל. כדי לבטא את השינוי המהותי שחל בגורלו של העם היהודי הוחלף שמה של הישות החדשה מ'פלשתינה (א"י)' של תקופת המנדט הבריטי, ל'ישראל'.