מחבר: AI
מֵעֹמֶק הַשֶּׁבִי שָׁב הַיּוֹם,
אֶל אוֹר הַחֹפֶשׁ, לִנְשֹׁם וְלַחֲלֹם.
עֵינָיו טְרוּדוֹת מִמַּרְאוֹת זָרִים,
אַךְ כְּבָר דּוֹרְכוֹת רַגְלָיו עַל שְׁבִילִים מוּכָרִים.
כַּמָּה לֵילוֹת חָלְפוּ חֶרֶשׁ,
בְּמֶרְחָק, בִּדְאָגָה, בְּלַחַשׁ,
עֵת שְׁמוֹ הָיָה כְּכוֹכָב נָד,
עֵת לִבֵּנוּ פָּעַם בְּפַחַד רָד.
וְהִנֵּה הוּא פּוֹסֵעַ עַל אֲדָמָה מֻכֶּרֶת,
נוֹשֵׁם אֲוִיר שֶׁל בַּיִת, שֶׁל אַהֲבָה פּוֹרֶטֶת,
וּמִלּוֹת תּוֹדָה קָשׁוֹת לָבוֹא,
כְּמוֹ נָהָר שֶׁשָּׁב אֶל מְקוֹרוֹ.
עִידָן שָׁב, וְלִבֵּנוּ קְצָת נִרְגַּע,
אַךְ הַדְּמָעוֹת עוֹד נוֹצְצוֹת, לֹא נָגְעוּ,
כִּי יֵשׁ עוֹד אַחִים, אֲחָיוֹת שָׁם,
שֶׁקוֹלָם נָדַם, וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁמָעֵם.
נִשָּׂא תְּפִלָּה חֲרִישִׁית אֶל עָל,
לְשׁוּבָם שֶׁל כֻּלָּם, בְּלִי נְפוֹל וָצֵל,
שֶׁיִּצְעֲדוּ גַּם הֵם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת,
אֶל חֵיק מִשְׁפָּחָה מְחַכָּה וְקוֹרַאת.
כִּי אֵין שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, אֵין מְנוּחָה,
עַד יָשׁוּב אַחֲרוֹן, עַד תָּפוּג אַנָּחָה,
וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ יַחַד כָּאן,
בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בַּזְּמַן הַזֶּה, לָעַד וּלְעוֹלָמָן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.