ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
סקיצה בצבעי מים |
בשנת תשס“ב נתתי סימנריון על סיפור יוסף לתלמידי תוכנית רביבים, שנועד לשלב בין ההבט המקראי-מחקרי לבין צרכי ההוראה בבתי הספר. לסימינריון נילוו שתי פעולות העשרה ייחודיות: הכנת פסיפס גדול ממדים על המפגש בין יוסף ואחיו וכנס מדעי רב-תחומי על סיפור יוסף. הפסיפס מוצג בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים, סמוך למשרדי רביבים, ומהכנס התפתחה האסופה שערכתי, ’סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות‘ , שראתה אור בהוצאת מוסד ביאליק. צילום הפסיפס (צילום: פרופ‘ זאב וייס) מופיע על כריכת האסופה. על הקיר בבניין רבין מתחת לפסיפס מצוי שלט שבו כתוב: ’הפסיפס "יוסף מתוודע אל אחיו" עוצב ונוצר באביב תשס"ב על ידי תלמידי שני המחזורים הראשונים של תכנית "רביבים" בהנחייתה האקדמית של ד"ר לאה מזור ובהדרכתה האמנותית של ד"ר שרה מלצר‘.
ד“ר שרה מלצר היא אשת אמנות וחינוך שפיתחה שיטה להכנת פסיפסי ענק בבתי הספר תוך שיתוף פעולה בין תלמידים, מורים והורים. התלמידים לוקחים אחריות על עיצוב סביבתם הלימודית; לומדים על ההבטים האומנותיים, הארכאולוגיים וההסטוריים של אומנות הפסיפס; מתרגמים תכנים, רעיונות וסמלים לדימויים ויזואליים; ולא פחות חשוב מכך - לומדים לשתף פעולה ביניהם. כי זאת לדעת, הכנת הפסיפס היא פעילות יצירתית המשתפת את כלל תלמידי בית הספר, בלי הבדל גיל, מין, מוצא, כישורים ומעמד סוציו-אקונומי. למעלה ממאתיים מהפסיפסים שנוצרו על פי שיטת מלצר מעטרים כיום חזיתות וקירות של מבני חינוך בכל רחבי הארץ. ונוסף עליהם קיר הפסיפס המרשים במרכז הקונגרסים הבינלאומי ב‘בנייני האומה‘ בירושלים.
הכנת פסיפס יוסף היתה כאמור חלק מפעילות ההכשרה להוראה של תלמידי רביבים. היא איפשרה לתלמידים להתנסות בדרך מקורית להעצמת הפעילות החינוכית-לימודית בבית הספר והראתה להם ש’אם תרצו אין זו אגדה‘. קודם ליצירת הפסיפס התוודעו התלמידים לסוג האומנות הזה ואף סיירו בגן הלאומי בציפורי ולמדו על הפסיפסים שבו, בהדרכתו של פרופ‘ זאב וייס, שמנהל את החפירות במקום מטעם המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית. בסדנא האומנותית שבאה אחר כך התנהל סיעור מוחות. התלמידים העלו רעיונות לאופן ייצוג סיפור יוסף בפסיפס, שרטטו סקיצות וד“ר מלצר סיכמה אותם בציור בצבעי מים. הגיבוש הסופי של התמונה, כולל הבחירה המדוייקת של הצבעים, נעשה תוך כדי הביצוע, שהשתתף בו גם המנהל האקדמי של התכנית, פרופ‘ דניאל שוורץ. קשה היה שלא להתרשם מחדוות היצירה שליוותה את יצירת הפסיפס, מהאחווה שבין התלמידים ומתחושת ההשג האישי והקבוצתי שלהם לנוכח היצירה המוגמרת.
ראו גם:
על משמעות העיצוב האומנותי
על האסופה 'סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות'
על משמעות העיצוב האומנותי
על האסופה 'סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות'
מעניין ומרשים. היה משמח אותי לו היה המשך ליצירה אמנותית בפסיפסי קיר בנושאים תנכי"ם בקרב תלמידים בארץ כדי לקרב אותם לאהבת התנ"ך וראייתו כרלוונטי לחייהם. האם נעשה דיון רגשי אישי ולאומי בעקבות היצירה ונושאה?
השבמחק