מהי 'מהפכת זרים'?

על פרשת "דברים"

השבת, שבת "דברים", היא השלישית שבין "תלתא דפורענותא" והפטרתה הם דברי הפורענות והתוכחה של הנביא ישעיהו (א, א-כז). החל מן השבת הבאה, שאחרי ט' באב, תתחיל תקופה בת שבע שבתות ("שבעתא דנחמתא") שבהן יקראו כהפטרה בדברי נחמה הלקוחים מחלקו השני של ספר ישעיה (פרקים מ ואילך).

בנבואה המשמשת כהפטרה לפרשתנו מתאר הנביא בצבעים חריפים את חטאם של יהודה וירושלים: "...בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן" (פסוקים ב-ג). כן מקונן הנביא, תוך שהוא פותח את דבריו בתיבת "איכה": "איכה היתה לזונה קריה נאמנה..." (פסוק כא). ועוד הוא מדבר על עונשה-גורלה המר של ארץ יהודה: "ארצכם שממה, עריכם שרופות אש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה ושממה כמהפכת זרים" (פסוק ז).

"מהפכה" מזוהה פעמים רבות במקרא עם "מהפכת סדום ועמרה" (ראו לדוגמה ישעיה יג, יט; עמוס ד, יא והפסוקים שיצוטטו בהמשך). זאת ועוד: שריפה ושממה אכן מציינות את גורל סדום בעקבות המהפכה. ראו: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה … כמהפכת סדום ועמורה" (דברים כט, כב); "והיתה אדום לשמה … כמהפכת סדום ועמורה..." (ירמיה מט, יז-יח). והנה, גורלן של סדום ועמורה אכן נזכר בהמשך נבואתנו: " לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט, כסדום היינו לעמורה דמינו" (פסוק ט [וראו גם פסוק י]). היו אפוא חוקרים שביקשו לגרוס במקום "מהפכת זרים" – "מהפכת סדום". אלה אף הניחו, כי בפסוק נפל שיבוש וכי זה נגרם כתוצאה מהופעתה הקודמת של המילה "זרים" בפסוק "זרים אוכלים אותה"). גם פרשנים שאינם נוהים אחרי תיקוני נוסח הניחו שבמהפכת סדום עסקינן. כך לדוגמא, מפרש הפרשן רד"ק: "והיא כמהפכת סדום ועמורה, שהיו [הסדומיים] זרים מיראת האל".

פרשנים אחרים אינם קושרים את המהפכה עם סדום. אבן-עזרא מפרש: “זרים מגזרת זרם והמ"מ שורש, לא לשון רבים", רוצה לומר – כפי שמבאר הרד"ק, המביא פירוש זה כאפשרות חילופית לפירוש שלו - "כמו זרם מטר, כלומר כמו המקום ששטף המטר הסוחף". התרגום הארמי, תרגום יונתן בן עוזיאל, מרחיב את הצירוף "כמהפכת זרים" ומתרגם: ובחוביחון צדיאת מנכון אתחלפת והות לנוכראין", ומבארו רש"י המסכים עמו: "ושממה מכם, כנחלה הנהפכת לזרים, והיא שוממה מבעליה, כך תרגמו יונתן".

תרגומו-פירושו של יונתן מיוסד על פירוש קדום, פנים מקראי, לצירוף הנדון, בין אם נשתבש כתובנו מ"סדום" ל"זרים" ובין אם לאו, הרי הכתוב כצורתו כבר מוכר למקונן: "זכור ה' מה היה לנו, הביטה וראה חרפתנו, נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים" (איכה ה, א-ב). הקינה - שאותה קוראים בט' באב בבתי הכנסת – מפרשת אפוא את "כמהפכת זרים" שבדברי ישעיהו, כחילופי בעלים: הארץ נלקחת מבעליה, בני ישראל, וניתנת ביד הזרים, כובשיה.

הנה כן כן, קודם שאנו פונים אל פירושי המקרא שבספרות הבתר-מקראית, ראוי לנו לבקש אחר פירושי המקרא הקדומים ביותר, בין גלויים בין סמויים, המצויים בגופו של ספר התנ"ך.

מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראה (תשס“א 2001)

תמונה: מיכלאנג'לו, ישעיהו, הקפלה הסיסטינית, הותיקן, 1509