ד״ר עמיחי נחשון ונתנאל שמחה נחשון
 |
| בית מקרא נט (א) תשע״ד הוצאת מוסד ביאליק |
א. הקדמה
סיפור מסעות עם ישראל במדבר, הכולל תיאורי מפקדים (במ' א 26)[1] שבהם נמנים "יוצאי צבא" (שם, א 3; כו 2)[2] והסדרי מסע וחנייה[3] בהיררכיה פיקודית,[4] נכתב בסגנון היוצר רושם כי מגמת הסיפורים לתאר עָצמה צבאית. היטיבו לתאר זאת הרצוג וגיחון: "הארגון הצבאי של בני ישראל – כארגון הצבאי של כל האומות שצמחו משבטים – הושת על חובתו של כל גבר כשיר לשאת נשק ולשרת בעת הצורך בגיס של שבטו במסגרת החיל הכלל לאומי".[5]
זאת ועוד, הדעה הרווחת במחקר שלמילה "חֲמֻשִׁים" המופיעה בתיאור עם ישראל היוצא ממצרים – "וַחֲמֻשִׁים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמ' יג 18), יש משמעות מיליטריסטית,[6] שכן יש לה מקבילה בעלת משמעות מיליטריסטית מובהקת: "ואתם תעברו חֲמֻשִׁים לפני אחיכם כל גיבורי החיל ועזרתם אותם" (יהו' א 14).[7]
לדעת אררט,[8] סיפורו האישי של משה דומה לסוגת 'גיבור המלחמה' במקרא, והוא מוביל את עם ישראל בטקטיקה צבאית נועזת. היות המנהיג 'גיבור צבאי' משלימה את התמונה של מסע עם ישראל במדבר כמסע של כוח צבאי.
במאמר זה נבקש לבחון את ייחודו של הצבא הישראלי במדבר. שם הוא מתואר כצבא רגלי דווקא. פעמיים בתיאור המסע במדבר מופיע המושג 'רגלי': פעם אחת בסיפור יציאת מצרים – "כשש מאות אלף רגלי" (שמ' יב 37) ופעם אחת בטענתו של משה נגד ה' לאחר חטא סיר הבשר: "שש מאות אלף רגלי" (במ' יא 21). שני המופעים האלו נוגעים לכלל עם ישראל ומתארים קהל רב של אנשים מכונסים יחדיו. נראה כי אזכור כינוס של כ-600,000 גברים מבן עשרים שנה ומעלה מתאר מגמה של גדולה ועָצמה צבאית.[9]
מלבד המשמעות הצבאית של המונח "רגלי" (שיידון להלן) ניתן לזהות בו מושג ערכי המלמד על אחדות ושוויון בין כל חלקי הצבא. מטרות מאמר זה לבאר כיצד למושג "רגלי" המופיע בהקשר צבאי בתיאורי מסע ישראל במדבר משמעות חברתית מלכדת כמו נבואת ישעיהו בזיקה ללכידות צבאית: "ואין בודד במועדיו" (יש' יד 31).[10]
נבסס טענה זו בשלבים האלה:
בירור משמעותו של המושג "רגלי" בסיפורי המדבר.
בירור מעמדו החברתי של הרגלי בניגוד למעמדו של הפרש בתקופת המקרא.
הפקת רעיון האחדות והשוויון בסיפורי המדבר.
בסיום הדיון נציע לבחון מחדש משמעות חברתית המבארת את הקשרים של המושג "רגלי" המופיע פעמיים בתורה.
ב. משמעות המושג "רגלי"
המילה "רגלי" מופיעה 12 פעמים בתנ"ך, כמעט תמיד בהקשרים צבאיים. חמש פעמים בהקשר של נפגעים בקרב,[11] שלוש פעמים בהקשר של גיוס צבאי[12] ופעם אחת בהקשר של כוח צבאי שנותר לאחר מלחמה.[13] עוד פעמיים המילה מופיעה בהקשר של עם ישראל בתקופת המדבר[14] ופעם אחת בלשון רבים ללא הקשר צבאי.[15] אין הכרעה במחקר בהגדרת משמעות המושג "רגלי" בהקשר של תיאורי המסע במדבר.[16]
ישנם חוקרים הטוענים כי משמעות המושג בהקשר הנוכחי איננה צבאית בהכרח. פרופּ טוען שלמושג "רגלי" יש משמעות צבאית בדרך כלל, אולם לדעתו, בהקשר הנוכחי המשמעות המדויקת היא אדם [17]. גם דורהם[18] הסביר מושג זה בהקשר אזרחי אך באופן אחר. לדעתו, המילה "רגלי" נסמכת למילה שאחריה בספר שמות ומנוקדת בצירה (לא בחיריק): 'רגלֵי הגברים' – Able bodied men.
גישה אחרת מנכסת למושג "רגלי" משמעות צבאית. נות[19] מתרגם את המילה [20]: Foot soldier. ליונשטם[21] מציין כי ההקשר שבו מופיעה המילה בתורה הוא צבאי, שכן המושגים "שש מאות" ו"אלף" הנזכרים סמוך למושג "רגלי" הן בשמות והן בבמדבר משמעותם צבאית.[22]
ניתן לשער כי עקב ריבוי המופעים של המושג "רגלי" בהקשרים צבאיים במקרא כולו[23] והיעדר מקור מקראי הסותר את המשמעות המיליטנטית של המושג מלמד כי למושג אופי צבאי בהגדרתו גם בסיפורי המסע במדבר. לפיכך לדעתנו יש מקום להעדיף את הפרשנות המוצעת אצל רוב החוקרים, המחילים משמעות צבאית על המושג "רגלי" גם בביאור המופעים בסיפור המסע במדבר.
ג. הנגדה בין מעמד ה"רגלי" ובין מעמד הפָּרָשׁ בתקופת המקרא[24]
על פי מחקרים רבים,[25] הולך הרגל נחות מן הפרש, רוכב הסוס בתקופת המקרא. ניתן לזהות נחיתות זו בשני מישורים: במישור הצבאי הטקטי ובהקשרים מעמדיים. טענה זו מתחזקת על פי הפסוק "את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים" (יר' יב 5). כלומר הטיעון של ה' בדבריו אל ירמיהו הוא בדרך קל וחומר. אם הרגלים היוו קושי לנביא ירמיהו, איך יתחרה בסוסים המהירים יותר?[26] ניכר כאן יתרון של הסוס על הרגלי.
בשדה הקרב רב יתרון של הרוכב על הולך הרגל. הרכב נחשב כלי מלחמה מפחיד: "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב ... לא תירא מהם" (דב' כ 1)[27] ואף בעל יתרון מבצעי "כי לא להוריש יֹשׁבי העמק כי רכב ברזל להם" (שופ' א 19). יתרונו של הפָּרָשׁ על הרגלי בשדה הקרב מתבטא בשני גורמים: ביתרון גובה המאפשר רמיסת הרגלים[28] ובניידות מהירה.[29] על פי קיגן,[30] מרכבת קרב, שהייתה נפוצה במזרח הקדום, הייתה מסוגלת להרוג שישה אנשים בדקה מטווח של 100 עד 200 מטר, לדבריו, "לנוכח התקפה כזאת של אויב שלא הותירה אפשרות להיחלץ בתמרון, נותרו למחנה ההמום שתי אפשרויות בלבד: לפרוץ את המעגל ולנוס או להיכנע".[31]
לרוכב הסוס יש במקרא יתרון מעמדי על הולך הרגל: הרכבת אדם על סוס לאות כבוד[32] וריצה לפני מרכבה המעידה על כניעה ומתן כבוד.[33] לדעת קנטרל,[34] רכיבה במרכבה כאשר רצים לפניה היא מנהג מלוכה לטענה לכתר. לדעת בן ברק,[35] ישנו מושג המכונה במחקר "משמר המלך", שמשמעו פמליה המלווה את המלך בהופעותיו הפומביות. משמר המלך כלל 50 איש שרצו לפני המרכבה[36] וצמד פרשים, שהם המכובדים שבמשמר, כדברי יהוא אל בדקר שלישו: "זכור אני ואתה רכבים צמדים אחרי אחאב אביו" (מל"ב ט 25).[37] ויש כתובים המעידים על מעמד של כבוד לרוכב, כמו מטבע הלשון "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מל"ב ב 12; יג 14), הנאמר מפי אלישע כלפי אליהו ומפי יואש מלך ישראל כלפי אלישע המבטא הערצה רבה.[38] גם בדברי קהלת ישנם תיאורי מהפכים חברתיים: "ראיתי עבדים רוכבים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ" (קהלת י 7). כתוב זה מלמד כי רכיבה על סוס היא פעולה המאפיינת שרים, ואילו הליכה מאפיינת עבדים.[39]
על פי האמור עד כה, המושג "רגלי" מנוגד לרוכב במרכבה או על הסוס שהוא בכיר ממנו הן מבחינה צבאית והן מבחינה חברתית. הנה כי כן, יש אפוא מקום לברר את רעיון האחדות הצבאית של שבטי ישראל בזמן הנדודים במדבר, שכן לדעתנו, יש קשר פנימי בין רעיון האחדות ובין מושג ה"רגלי".
ד. אחדות ושוויון בצבא ישראל במדבר
בתיאור מסע הנדודים במדבר עד להתנחלות בארץ בימי יהושע ניתן לזהות מגמה המטיפה לאחדות ולשוויון בין כל חלקי עם ישראל לשבטיו,[40] כדברי אלדד: "לראשונה בתולדות אנוש מוקם צבא של עם... עם שלם, העם עצמו ללא זרים, העם כולו חייב בשרות צבאי... ומשמעותו של דבר שזו אומה ראשונה בעולם במלא מובן המילה, במלא שותפות ואחריות ושוויון כל בניה".[41] רעיון זה מובא בפירוש בנאום משה לפני מותו: "יחד שבטי ישראל" (דב' לג 5).[42] מגמה זו מופיעה בהקשרים צבאיים בגיוס השוויוני: "אלף למטה" (במ' לא 5) למלחמת מדיין[43] ובטענת משה נגד בני ראובן וגד המונעת מהם לפרוש ממאמץ הלחימה הלאומי: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה" (במ' לב 6).[44] רעיון זה מתבטא היטב בספר יהושע במטבעות לשון תדירות המסמלות את אחדות העם במלחמה: "כל עם המלחמה" (יהו' ח 1),[45] "כל ישראל" (ג 17)[46] ובביטויי אחדות אחרים.[47] לדעת רייס,[48] אחד ממאפייני העריכה הבולטים של ספר יהושע הוא "ההופעה וההשתתפות של כל ישראל כקולקטיב במהלך ההתרחשויות המרכזיות המתוארות בספר. אפיון זה קיים בסיפורי המלחמה בספר יהושע, ובמקום שהוא אינו קיים... פירשנו זאת כאפיון ביקורתי לתיאור".[49]
לדעת שפירא,[50] בתיאור מסע ישראל במדבר ועד תקופת המלוכה המוקדמת ניכרת מגמה של "דמוקרטיה צבאית" שבה נדרשת הסכמה לאומית לצורך מלחמה. ישנם איזוני כוחות בין המנהיגות ובין העם וקיים יחס שוויוני לחיילים.[51]
לאור האמור כאן ובדיון בהנגדה בין מעמד ה"רגלי" ובין מעמד הפָּרש בתקופת המקרא (לעיל) נוסיף טענה חדשה: היותו של עם ישראל כולו במעמד "רגלים", כגוף אחד מלוכד, הוא מרכיב חשוב במגמת האחדות, שכן אין יתרון מעמדי או טקטי ללוחם אחד על אחר, מה שאין כן אילו היה שם אפילו פָּרש אחד.[52] על כן נראה שבמושג "רגלי" טמונה משמעות חברתית שוויונית.[53]
ה. המשמעות החברתית של המושג 'רגלי' בסיפורי הנדודים במדבר
לסיום הדיון בדעתנו להציע ביאור מחודש להקשר המופעים שבהם נזכר המושג "רגלי" בסיפורי המדבר (שמ' יב 37; במ' יא 21) ולמצוא בהם גם משמעות חברתית הולמת מלבד הממד הצבאי:
בהקשר של יציאת מצרים מכונה כל העם "כשש מאות אלף רגלי" (שמ' יב 37). על פי הצעתנו, כוונת הכתוב להדגיש את אחדות העם בצאתו ממצרים כגוף צבאי אחד ומלוכד היוצא מעבדות לחירות.
בהקשר של טענת משה בסיפור סיר הבשר, המתאר את העם הזקוק לבשר "שש מאות אלף רגלי" (במ' יא 21). הוא תוהה כיצד ייתכן להזין בבשר קהל כה עצום. על פי הצעתנו, דברי משה המובאים כאן מעידים על מגמת אחדות, שכן בניגוד לנוהג השליטים בתקופת המקרא לחלק מבחר משאבים למקורבים להם,[54] שבדרך כלל נמנו עם המעמד הגבוה, אספקת הבשר חייבת להינתן לכולם במידה שווה. אם כן, לדברי משה, כמות הבשר שנדרש ה' לספק היא עצומה במיוחד.[55]
ו. סיכום
במאמר זה הוצע כי למושג "רגלי" המופיע בסיפורי הנדודים במדבר (שמ' יב 37; במ' יא 21) משמעות חברתית שוויונית בהקשרים צבאיים.
על פי תפיסה רווחת במקרא עולה כי מעמדו של החייל הרגלי הוא נחות ממעמד ה"רוכב" הגבוה והמכובד הימנו, שכן הסוסים והמרכבות מספקים תדירות עליונות טקטית לקראת הכרעות צבאיות. הוסבר כי במקרא ובעולם הקדום היה מעמד הפרשים גבוה ממעמד הרגלים. הד לדבר הוא דברי ההערצה של אלישע ויהואש לנביאים הבכירים מהם: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מל"ב ב 12; יג 14) .
הואיל ואחת המגמות העיקריות של סיפורי הנדודים של עם ישראל במדבר הוא אחדות ושוויון בשורות הצבא הישראלי, הדעת נותנת שהמושג "רגלי" הוא רכיב חשוב בכך. לאור זאת הוצע לפרש את משמעות המושג "רגלי" המופיע פעמיים בסיפורי המדבר בהקשר חברתי-צבאי:
א. עם ישראל היוצא ממצרים הוא גוף צבאי מלוכד ("כשש מאות אלף רגלי" שמ' יב 37).
ב. על פי דברי משה לא ניתן לחלק בשר במידה אחרת לכל אדם, כדרכם של שליטים בעולם הקדום, אלא המנות חייבות להיות שוויוניות ("שש מאות אלף רגלי... ואתה אמרת בשר אתן להם" [במ' יא 21]).
הערות
[1] חוקרים רבים טוענים כי למִפְקדים בספר במדבר משמעות צבאית: מילגרום, עשרים שנה, עמ' 18, טוען כי גיל הנפקדים הוא בעל משמעות צבאית; ליכט, במדבר, א, עמ' 22, טוען המפקד הוא רק ללוחמים והוא מפקד צבאי. על המשמעות הצבאית של שני מפקדים אלו והשוואתם למפקדים בצבאות קדומים ראו מנדנהל, המפקדים; בוד, במדבר, עמ' 4. על האפשרות להסביר את המפקדים שלא בהקשר צבאי ראו אצל כסלו, על סף הארץ, עמ' 206.
[2] המושג "צבא" הוא רב משמעי בעברית המקראית. קדרי, צבא, עמ' 897–898, מזהה שש הגדרות למושג: חיל למלחמה (דה"א ז 4 ועוד); שירות צבאי (במ' לא 5 ועוד); שירותם של הלוויים (במ' ד 23 ועוד); תקופת זמן קבועה (איוב ז 1 ועוד); כינוי לגרמי שמים (דנ' ח 10 ועוד); כינוי למלאכים (מל"א כב 19 ועוד). לדעת לונגמן, צבא, עמ' 734, המשמעות הנפוצה ביותר היא המיליטריסטית: In the first place, and by the far the most common usage, the nom. Refers to those who participate in warfare, the army or soldiers who compose the army. קדרי, שם, מבאר את המושג "יוצא צבא": ראוי לצאת לקרב. במשמעות זו נזכר שורש זה בהקשר הנוכחי. לסקירת ספרות על משמעות המילה "צבא" בהקשרים חברתיים מגוונים בתורה ראה שפירא, דמוקרטיה ראשונית, עמ' 195, הערה 20.
[3] סדר המסע והחנייה המופיעים בבמדבר ב' מעידים על מחשבה אסטרטגית, שכן בסדר זה האנשים שאינם לוחמים (משרתי המקדש) ממוקמים במרכז, והכוחות הלוחמים נוסעים או יושבים סביבם כדי להגן עליהם. על המחשבה הצבאית בסדר החנייה והנסיעה ראו לוין, במדבר א-כ, עמ' 144; אולסון, במדבר, עמ' 9–10.
[4] ישנם חוקרים הטוענים כי על פי הסיפור הצבא הישראלי היה בנוי בהיררכיה צבאית ומבססים דבריהם על המונחים "שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות" המופיעים בתנ"ך כמעט תמיד בהקשר צבאי (לדוגמה: במ' לא 14; דה"ב כה 5 ועוד). הצגתו של הצבא במדבר במבנה היררכי מעידה על המחשבה שבארגונו הצבאי. על ההיררכיה הצבאית בצבא הישראלי במדבר, ראו שביד, צבא המלחמה, עמ' 636.
[5] הרצוג וגיחון, מלחמות, עמ' 19.
[6] קדרי, חמש, עמ' 320; פרופ, שמות א-יח, עמ' 488. קדרי מציין כי יש למילה "חמושים" מקבילה בשפה ערבית דרומית: "אח'מש" שמשמעה "חבורת חיילים".
[7] ראו עוד יהו' ד 13; שופ' ז' 11.
[8] אררט, משה הגיבור, עמ' 23–37.
[9] נראה שהמספר 600,000 המציין את מספר ה"רגלים" בסיפור המסע תואם את מספרי תוצאות המִפְקדים הקרובים למספר זה. במפקד הראשון נמנו 603,550 (במ' א 56) ובמפקד השני 601,730 (במ' כו 51). במפקדים אלו נמנו רק בני עשרים שנה ומעלה שכונו "כל יוצאי צבא" (במ' א 3; כו 2). חוקרים רבים טוענים כי מספרים אלו, ובייחוד המספר 600,000, אינם מספרים ריאליים אלא טיפולוגיים. ראו למשל פרופּ, שמות א-יח, עמ' 414; הופמאייר, ישראל הקדומה, עמ' 153–159, ובסקירות הספרות שם. עם זאת מגמת כותב הסיפור בשימושו במספר עצום זה להמחיש עצמה צבאית, גם אם איננה עובדה היסטורית.
[10] לדברי ורגון, משא פלשת, עמ' 58, המבאר מקור זה, "בצבא האויב לא יהיה חייל שנבדל ונפרד, נכשל או סוטה משורת החיילים המתכנסים". על השורש יע"ד לביטוי לכידות צבאית ראו שם, הערה 49. לדעתנו, אף שאין קשר ישיר בין המקור בישעיה ובין הנושא הנדון, ושייתכן שהצבא בימי ישעיהו כלל פָּרשים מלבד רגלים, ניתן להפיק ממקור זה מידע לשוני המעיד כי התקדמות רגלית מסודרת נראית בעלת ממד אחיד ומלכד.
[11] שמ"א ד 10; שמ"ב ח 4; מל"א כ 29; דה"א יח 4; יט 18.
[12] שופ' כ 2; שמ"א טו 4; שמ"ב י 6.
[13] מל"ב יג 7.
[14] שמ' יב 37; במ' יא 21.
[15] יר' יב 5. קדרי, רגלי, עמ' 988–989, הביא שתי הגדרות למושג: הולך רגל ולוחם. כמוהו המילטון, רגלי, עמ' 1049–1050.
[16] דוגמות לפרשנות ללא הכרעה בעניין זה ראו חכם, שמות א, עמ' רה-רו; רביב, "שש מאות אלף", עמ' 83–84.
[17] פרופּ, שמות א-יח, עמ' 414. יש גם תרגומים של המושג "רגלי" בשמות ובבמדבר: Men או Men on foot. דוגמות: קלמנטס, שמות, עמ' 75; סטורדי, במדבר, עמ' 85, ועוד.
[18] דורהם, שמות, עמ' 171.
[19] נות, במדבר, עמ' 88.
[20] גם חוקרים אחרים מתרגמים זאת בהגוונים צבאיים נוספים, למשל לוין, במדבר א-כ, עמ' 325, תרגם: Fighting men; אולסון, במדבר, עמ' 68 תרגם: Warriors; סנאית', ויקרא ובמדבר, עמ' 231, הערה 21, מסביר: Military service.
[21] ליונשטם, יציאת מצרים, עמ' 96–98. גם קוגינס, שמות, עמ' 54, טוען כי המילה "רגלי" הקשרה צבאי.
[22] המושג "אלף" פירושו גם "יחידה צבאית" (קדרי, אלף, עמ' 47–48; הופמאייר, ישראל הקדומה, עמ' 156–159), והמספר 600 הוא גודל מקובל בתנ"ך ליחידה צבאית, למשל חילו של פרעה (שמ' יד 6), היחידה הצבאית של שבט דן (שופ' יח 16), גדודו של דוד (שמ"א ל 9). כתב על כך מלמט, גדוד, עמ' 432–433.
[23] שופ' כ 2; שמ"א טו 4; שמ"ב י 6 (גודל צבא); שמ"א ד 10; שמ"ב ח 4; מל"א כ 29; דה"א יח 4; יט 18 (נפגעים בקרב); מל"ב יג 7 (נותרים לאחר קרב).
[24] יש חוקרים הטוענים כי בשימוש רב בסוסים החלו בני ישראל רק בתקופת המלוכה. אולם במצרים ובכנען הסוס היה בשימוש צבאי וממלכתי עוד קודם לכן. לדוגמה, קמפינסקי, סוס, עמ' 1007; ידין, תורת המלחמה, עמ' 103, 141–144, 243–245; היילנד, הסוס, עמ' 25. לפיכך המקורות המובאים בסעיף זה מלמדים לא בהכרח על החברה הישראלית בתקופת משה (כפי שמוצגים בסיפורי התורה) אלא על תפיסה ישראלית המתארת תקופה מאוחרת. בכל זאת נראה שיחס המקרא למעמדם החברתי הגבוה של הפרשים עדיין תקף בכל התקופות המתארות שימוש בסוסים במקרא, ובכללן סיפורי הנדודים במדבר. להלן יוצגו מקורות מגוונים מתקופות שונות במקרא המחזקים טענה זו.
[25] דוגמות לכך ראו בספרה המקיף של קנטרל, הפרשים, ובזיקה למלחמות המזרח הקדום ראו אצל היילנד, הסוס. ראו סקירות ספרות שם.
[26] על "קל וחומר" זה והשוואתו למרוצים במזרח הקדום ראה מלמט, כי את רגלים, עמ' 77–79.
[27] וראו שמ' יד 9–12; מל"ב ו 15; יר' ח 16; איוב לט 19–20; נחום ג 3-2 ועוד. על האימה שמטיל הסוס ראו אודל, תמונות של אלימות, עמ' 163–173.
[28] ביכולתו של הפרש לרמוס את הרגלי בפרסות הסוס. דברי ישעיהו "פרסות סוסיו כצר נחשבו" (יש' ה 28) מעידות על פחד הרגלי מרמיסת הסוס. להרחבה בעניין זה ראו קנטרל, הפרשים, עמ' 29–31.
[29] יכולתו של הפרש להימלט משדה הקרב במקרה של תבוסה גבוהה מזו של הרגלי, שכן הוא מהיר יותר, וכך לפָּרש סיכויים טובים להינצל. מהירותו של הסוס אף מאפשרת לו להתקדם מהר יותר ו"לשטוף" שטחים גדולים, כמתואר בירמיהו: "כסוס שוטף במלחמה" (יר' ח 6). לדעת הרכבי, מלחמה, עמ' 474, חיל הפָּרשים הצטיין בדרך כלל בהתקפות מזורזות.
[30] קיגן, תולדות הלחימה, עמ' 160.
[31] קיגן, שם, עמ' 161.
[32] כך התיאור בסיפור הכתרתו של יוסף למשנֶה למלך, בר' לז 43, ובסיפור חלוקת הכבוד למרדכי, אסתר ו 7–11.
[33] שמ"א ח 11; שמ"ב טו 1; מל"א א 5; יח 46.
[34] קנטרל, הפרשים, עמ' 64–65. גרסיאל, משפט המלך, עמ' 125, מציין כי מרכבת המלך והרצים לפניה מעידים על "ראוותנות מלוכנית".
[35] בן ברק, משפט המלך, עמ' 86–89.
[36] בשמ"ב טו 1 (אבשלום) ובמל"א א 5 (אדוניה) מופיעים רצים בהקשר להכתרת מלך ומצוין כי מספרם הוא 50.
[37] מלמט, מלחמות ישראל, עמ' 248 מסיק מפסוק זה שמרכבת המלך והנכבדים לוותה בצמדי פרשים ששימשו כקשרים וככוח אבטחה.
[38] לונדבום, מרכבת אליהו, עמ' 47–48, טוען כי לפסוק זה משמעות צבאית המכבדת את אליהו כמגִנם הצבאי של ישראל (לחוקרים נוספים ראו סקירת ספרות שם). קנטרל, הפרשים, עמ' 59, מציינת כי לפסוק זה משמעות רליגיוזית המכבדת את אליהו העולה במרכבת אש השמימה.
[39] לדעת אברמסקי, קהלת, עמ' 45, המלה "סוסים" הנזכרת בקהלת י 7 מקבילה ספרותית למלה "במרומים" בפסוק 6 שם. עניין זה מלמד כי לתפיסת הכתוב לרוכבים על סוסים יש מעמד גבוה מאוד. בספר יחזקאל, משובחים הפרשים ומכונים: 'בחורי חמד' (יח' כג 12, 23).
[40] למשל, רביב, מבית אב, עמ' 38–39; אלדד, הגיונות, עמ' 176–178. על פי במ' ב 48–53, הלוויים לא נפקדו עם שאר השבטים אלא יוחדו לעבודת הקודש. עם זאת על פי סיפורי הנדודים במדבר וסיפורי כיבוש הארץ, הלוויים השתתפו בפעולות צבאיות בעת הצורך: הפעולה הצבאית לאחר חטא העגל (שמ' לב 26–29; דב' לג 9), הצטרפות למלחמות בשיתוף כל העם (במ' לא 6; דב' כ 2–9; יהו' ו 6–9, 13–16). השירות של הלוויים באהל מועד מכונה "צבא": "זאת אשר ללוים... יבוא לִצְבֹא צָבָא בעבודת אהל מועד" (במ' ח 24). על שירותם ה"צבאי" של הלוויים (כיחידה "עורפית") ראה שביד, צבא המלחמה, עמ' 638–641. על המשמעויות של שבט לוי כלוחמים בסיפור העגל ראו בהרחבה באדן, האלימות, 109–116.
[41] אלדד, הגיונות, עמ' 176–177. ההדגשה במקור.
]42] אברמסקי, שופט ומלך, עמ' 32–33, מציין כי פסוק זה משמר מסורת מימי הנדודים במדבר ומשקף תפיסת אחדות שבטית או אף כלל-שבטית.
[43] ליכט, במדבר, ג, עמ' 118, מציין כי גיוס "אלף למטה" (במ' לא 4–6) למלחמה במדיין נועד "להביע את העיקרון (הבלתי מציאותי) של שוויון השבטים". כלומר לדעתו על אף חוסר האחידות בגודל השבטים הגיוס שנדרש מהם היה שוויוני כדי להדגיש מגמה של אחדות. ראו עוד אצל סבתו, מלחמת מדיין, עמ' 33–34.
[44] לדעת חוקרים רבים פסוק זה מעיד על מגמה לאחדות בשורות הצבא הישראלי. ראו למשל: ליכט, במדבר ג, עמ' 129; שביד, צבא המלחמה, עמ' 640–641; בראון, הנהגה, עמ' 206–207. לסקירה מקיפה על סיפור זה, הכוללת דיון במגמת האחדות בסיפור, ראו אהן, גלות, 223–258, ובעיקר 246–248.
[45] וגם יהו' ח 3, 11; י 7; יא 7.
[46] וגם יהו' ח 21, 24. הביטוי "כל ישראל עמו" מופיע שם, י 15, 29, 31, 34, 36, 38, 43.
[47] "כל העם" (יהו' ד 11; ו 5; ח 8); "כל הגוי" (שם ג 17; ד 1); "כל אנשי המלחמה" (שם ו 3).
[48] רייס, אומנות העריכה, 114–115; 176–179.
[49] רייס, שם, עמ' 176.
[50] שפירא, דמוקרטיה ראשונית, עמ' 188–218. רעיון דומה מציע גם שביד, צבא המלחמה, עמ' 637–647.
[51] שפירא, שם, עמ' 208–217, עומד על היבטי שוויון במעמדם, בגיוסם, בהתנהלותם ובשחרורם של החיילים במקרים המפורטים בחוק בספר דברים (כ 5–7; כד 5).
[52] אף שעל פי הסיפור בצבא הישראלי שימשו בעלי תפקידים מנהיגותיים, כגון נשיאים (במ' א 4–16), שרים (שמ' יח 21–26; דב' א 15–17) ומנהיגים צבאיים (יהושע – שמ' יז 9, ומשה – במ' לא 2–12), הרי איש מהם לא היה פרש, כלומר למרות משרתם הם מוצגים כבעלי מעמד זהה ללא יתרון טקטי על שאר הלוחמים.
[53] מתאימים לכך דברי ברמן, נבראו שווים, עמ' 96: "אין זה מקרה אם כן, שהראשון שברשימת דיני המלך הוא דין המגביל את מספר הסוסים שלו (דב' יז 16). זה חלק ממגמה שלמה במשפט המלוכה בספר דברים, המשתיתה אותו על שיקולים חברתיים שוויוניים. לו הוקם חיל פרשים מלכותי חזק כעמוד השדרה של הכוח הצבאי הלאומי, היה צומח ממנו בהכרח מעמד של אליטה צבאית".
[54] דוגמות: דברי שמואל במשפט המלך (שמ"א ח 14–15): "ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתכם הטובים יקח ונתן לעבדיו וזרעיכם וכרמיכם יאסור ונתן לסריסיו ולעבדיו"; בטענת שאול אל עבדיו מועלה טיעון כי המלך מחלק שדות וכרמים לעבדיו (שמ"א כב 7): "גם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים"; ביח' מו 17 נאמר כי השליט יכול לחלק נחלה למקורביו: "וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו". עדויות זו משקפות נורמה בתקופת המקרא שלפיה השליט מחלק משאבי מחיה לאליטה המקורבת אליו. לדעת בן ברק, משפט המלך, עמ' 130–134, מטרת נורמה זו היא יצירת שכבה של בעלי מעמד גבוה (שבחלקו הוא "אריסטוקרטיה צבאית") הנאמנה למלך. דבר זה תואם את הנוהג במזרח הקדום בתקופת טרום המלוכה בישראל. על חלוקת משאבים לאליטות בישראל בתקופת המקרא ובעולם הקדום ראו אצל לוין, פרדה, עמ' 229–240; ברמן, נבראו שווים, עמ' 138–139; עמ' 322 הע' 44.
[55] רעיון זה תואם את המגמה של סיפור חלוקת המן: "איש לפי אכלו עֹמר לגלגלת" (שמ' טז 15). גם בסיפור חלוקת המן אנו רואים מגמה לחלוקת משאבים שוויונית ללא נתינת מנה עודפת למעמד גבוה. על רעיון השוויוניות בסיפור חלוקת המן ראו מוברלי, לימוד דיציפלינות, עמ' 218.
ביבליוגרפיה ומפתח קיצורים
אברמסקי, קהלת
ש' אברמסקי, קהלת, המלך, החכם והמשוחח ירא האלהים, תל אביב תשמ"ט.
אברמסקי, שופט ומלך
ש' אברמסקי, "שופט ומלך והנהגת משה", זר לגבורות קובץ מחקרים במקרא, בידיעת הארץ, בלשון ובספרות תלמודית, מוגש לר' זלמן שזר נשיא המדינה ביום הולדתו הפ"ג לאיו"ש, ירושלים תשל"ג, עמ' 78–127.
אהן, גלות
J.J. Ahn, Exile As Forced Migrations, A Sociological, Literary, and Theological Approach on the Displacement and Resettlement of The Southern Kingdom of Judah, Berlin, New York 2011
אודל, תמונות של אלימות
D. Odell, "Images of Violence in The Horse in Job 39:18-25", Prooftexts 13 (1993), pp. 163-173
אולסון, במדבר
D.T. Olson, Numbers, Interpretation, A Bible Commentary for Teaching and Preaching, Louisville 1996
אלדד, הגיונות
י' אלדד, הגיונות מקרא, ירושלים תשל"ב.
אררט, משה הגיבור
נ' אררט, משה 'הגיבור' – המצביא המושה את עמו, שאנן ה (תשנ"ט), עמ' 23–37.
באדן, האלימות
J.S. Baden, "The Violent origins of The Levites: Text and Tradition", Levites And Priests in Biblical History and Tradition, Atlanta 2011, pp. 103-116
בוד, במדבר
P.J. Budd, Numbers, With Biblical Commentary (WBC), Waco 1984
בן ברק, משפט המלך
צ' בן ברק, "משפט המלך" ו"משפט המלוכה" – קווי יסוד בכינון מוסד המלוכה בישראל לאור המלוכה הכנענית, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ב.
בראון, הנהגה
E. Brown, Leadership in The Wilderness, Authority and Anarchy in The Book of Numbers, Jerusalem 2013
ברמן, נבראו שווים
י' ברמן, נבראו שווים, כיצד פרץ המקרא את המחשבה המדינית הקדומה (תרגם צ' ארליך), תל אביב תשע"ג.
גרסיאל, משפט המלך
מ' גרסיאל, "נאומו של שמואל בדבר 'משפט המלך'", הגות במקרא ה (תשמ"ח), עמ' 112–136.
דורהם, שמות
J.I. Durham, Exodus, With Biblical Commentary (WBC), Waco 1987
היילנד, הסוס
A. Hyland, The Horse in The Ancient World, London 2003
הופמאייר, ישראל הקדומה
J.K. Hoffmeier, Ancient Israel in Sinai, The Evidence for the Authenticity of the Wilderness Tradition, Oxford, New York 2005
המילטון, רגלי
V.P. Hamilton, "רגלי" – New International Dictionary of Old Testament Theology and Exegesis 3, Grand Rapids, 1997, pp. 1049-1050
הרכבי, מלחמה
י' הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, תל אביב תש"ן.
הרצוג וגיחון, מלחמות
ח' הרצוג ומ' גיחון, מלחמות התנ"ך, ירושלים תשמ"א.
ורגון, משא פלשת
ש' ורגון, "משא פלשת, ישעיהו יד, כח-לב", מלאת, ב (תשמ"ד), עמ' 49–63.
חכם, שמות א
ע' חכם, פירוש דעת מקרא לספר שמות א, ירושלים תשנ"א.
ידין, תורת המלחמה
י' ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים הארכיאולוגיים, רמת גן תשכ"ג.
כסלו, על סף הארץ
א' כסלו, על סף הארץ המובטחת, תיאור ההכנות לכניסה לארץ ומקומו בהתהוות התורה, ירושלים תשע"ג.
לוין, במדבר א-כ
B.A. Levine, Numbers 1-20, A New Translation With Introduction and Commentary (AB), New York 1993
לוין, פרדה
B.A. Levine, "Farewell to the Ancient Near East: Evaluating Biblical References to Ownership of Land in Comparative Perspective", Privatization in the Ancient Near East and Classical World, Cambridge 1996, pp. 223-252
לונגמן, צבא
T.Longman, "צבא", New International Dictionary of Old Testament Theology and Exegesis 3, Grand Rapids, 1997, pp. 733-734
ליונשטם, יציאת מצרים
ש"א ליוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, ירושלים תשמ"ז.
לונדבום, מרכבת אליהו
J.R. Lundbom, "Elijah's Chariot Ride", JJS 24 (1973), pp. 39-50
ליכט, במדבר א-ג
י' ליכט, פירוש על ספר במדבר א-ג, ירושלים, תשמ"ה-תשנ"ה.
מוברלי, לימוד דיסציפלינות
R.W.L. Moberly, "On Learning Spiritual Disciplines: A Reading of Exodus 16", Reading The Law, Studies in Honor of Gordon Wenham, New York–London 2007
מילגרום, עשרים שנה
י' מילגרום, "מבן עשרים שנה ומעלה", עולם התנ"ך במדבר, תל אביב תשנ"ד, עמ' 18.
מלמט, גדוד
א' מלמט, "גדוד", אנצ' מקרא' ב, ירושלים תשל"ח, עמ' 432–434.
מלמט, כי את רגלים
אברהם מלמט, "'כי את רגלים רצת וילאוך' (יר' יב, ה)", שערי טלמון, מחקרים במקרא, קומראן והמזרח הקדמון מוגשים לשמריהו טלמון, Winona Lake 1992.
מלמט, מלחמות ישראל
א' מלמט, מלחמות ישראל ואשור, היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא, תשכ"ד, עמ' 241–260.
מנדנהל, המפקדים
G.E. Mendenhall, "The Census Lists of Numbers 1 and 26", JBL 77 (1958), pp. 52-66
נות, במדבר
M. Noth, Numbers, A Commentary (OTL), London 1968
סבתו, מלחמת מדין
מ' סבתו, "מלחמת מדין", מגדים מה (תשס"ז), עמ' 31–47.
סטורדי, במדבר
J. Sturdy, Numbers (CBC), Cambridge 1972
סנאית', ויקרא ובמדבר
N.H. Snaith, Leviticus and Numbers (The Century Bible), London 1967
פרופ, שמות א-יח
W.H.C. Propp, Exodus 1-18, A New Translation With Introduction and Commentary (AB), New York 1998
קדרי, אלף
מ"צ קדרי, "אלף", מילון העברית המקראית, ירושלים, תשס"ו, עמ' 47–48.
קדרי, חמש
מ"צ קדרי, "חמש", מילון העברית המקראית, ירושלים תשס"ו, עמ' 320.
קדרי, צבא
מ"צ קדרי, "צבא", מילון העברית המקראית, ירושלים תשס"ו, עמ' 897–898.
קדרי, רגלי
מ"צ קדרי, "רגלי", מילון העברית המקראית, ירושלים תשס"ו, עמ' 988–989.
קוגינס, שמות
R. Coggins, The Book of Exodus, Peterborough 2000
קיגן, תולדות הלחימה
ג' קיגן, תולדות הלחימה (מ' ברקאי מתרגם), תל אביב תשנ"ו.
קלמנטס, שמות
R.E. Clements, Exodus (CBC), Cambridge 1972
קמפינסקי, סוס
א' קמפינסקי, "סוס", אנצ' מקרא' ה, ירושלים תשל"ח, עמ' 1005–1008.
קנטרל, הפרשים
D. O'Daniel Cantrell, The Horsemen of Israel, Horses and Chariotry in Monarchic Israel (Ninth-Eighth Centuries B.C.E.), Winona Lake 2011
רביב, מבית אב
ח' רביב, מבית אב לממלכה, ישראל בתקופת המקרא, ירושלים תשל"ט.
רייס, אומנות העריכה,
י' רייס, אומנות העריכה בספר יהושע – מבנה, אידיאולוגיה והיסטוריוגרפיה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"ח.
שביד, צבא המלחמה
א' שביד, "צבא המלחמה", "צבא העבודה" ו"צבא העם", על דעת הקהל, דת ופוליטיקה בהגות היהודית, ספר היובל לכבוד אביעזר רביצקי, ירושלים תשע"ב.
שפירא, דמוקרטיה ראשונית
א' שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא, תל אביב תשס"ט.
* מתוך בית מקרא נט,א (תשעד), עמ׳ 70-56. מתפרסם כאן באדיבות מוסד ביאליק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.