מגן העדן הן גורשנו ולא נדע מאין באנו

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

שיר שלישי

מִגַּן הָעֵדֶן הֵן גֹּרַשְׁנוּ,
עֵת מִמְּקוֹר הַדַּעַת טָעַמְנוּ פְּרִי, 

כִּי לֹא נֵדַע מֵאַיִן בָּאנוּ. 

אֶת דַּרְכֵּנוּ כָּךְ בָּחַרְנוּ, 

וְלוּ תּוֹבִיל מִדְּחִי אֶל דְּחִי, 

מִגַּן הָעֵדֶן הֵן גֹּרַשְׁנוּ. 

אִישׁ בְּרֵעֵהוּ אָז הִבַּטְנוּ, 

שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כִּרְאִי, 

כִּי לֹא נֵדַע מֵאַיִן בָּאנוּ. 

לְבַד סָלַלְנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ, 

בְּזֵעַת אַפֵּנוּ גִּדַּלְנוּ פְּרִי, 

מִגַּן הָעֵדֶן הֵן גֹּרַשְׁנוּ. 

וּלְאַדְמָתֵנוּ כָּך אָמַרְנוּ, 

עִם בֹּא קִצֵּנוּ אוֹתָנוּ קְחִי, 

כִּי לֹא נֵדַע מֵאַיִן בָּאנוּ. 

וּלְעַצְמֵנוּ כָּךְ אָמַרְנוּ, 

יְהִי סוֹפֵנוּ אֲשֶׁר יְהִי, 

מִגַּן הָעֵדֶן הֵן גֹּרַשְׁנוּ, 

וְלֹא נֵדַע מֵאַיִן בָּאנוּ.