יום שישי, 19 בדצמבר 2025

על ספרה של רחל אליאור, תהום אל תהום קורא: רשימות ומאמרים על ספרים וסיפורים, על סופרות ועל סופרים

 ד״ר עופר חןהמכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב


רחל אליאור, תהום אל תהום קורא: רשימות ומאמרים על ספרים וסיפורים, על סופרות ועל סופרים, הוצאת עמדה, 2025, 176 עמודים

לכאורה, ספרהּ החדש של רחל אליאור מאגד לצרור אחד, רשימות ומאמרים על יצירות ספרות שונות, שנכתבו במרוצת שלושת העשורים האחרונים. אולם, למעשה, ענייננו בספר רב-ממדי בעל מסר תרבותי ורעיוני עמוק, העובר מעולמו של הקורא המשכיל חובב הספרות, לעולמה הרב-ממדי של הכותבת, וממנו למעגלים הרחבים של שיח תרבותי הנע בין עבר להווה. במילים אחרות, מאחורי הדיון ביצירות וביוצרים, החל מח"נ ביאליק, ש"י עגנון וברונו שולץ, עבור לחיים גורי, דליה רביקוביץ ועמליה כהנא-כרמון, וכלה באולגה טורצ'וק, מאיר שלו, חיים באר, זאב רז, עמוס עוז ואסף ענברי, מסתתר דיון ספרותי-תרבותי וחברתי בעל מסר היסטורי-רעיוני.

הספר נפתח במימד האישי, במקומה של הספרות בעולמו של הקורא ובעולמה של הכותבת. משל לחשיבות שנודעה לספרות בעולמו האישי והאינטימי של הקורא המשכיל נמצא במכתב ששלח יוסף וייס, חוקר החסידות שעלה לארץ ערב מלחמת העולם השנייה, לחברתו, בת-עירו, חנה סנש: 'הספרות', כתב וייס, 'היא סוף סוף שאלת חיים, רצוני לומר שאלת חיינו אנו: שלי, שלך, של כל אחד לחוד [...] הרי הספרים חביבים עלינו כעצם מעצמנו'. במילים אחרות, לחובב הספרות הספר אינו אלא 'עצם מעצמו' ולשד חיותו. הקבלה לכך נמצא בדברי אליאור עצמה המעידה כי יסודם של פרקי הספר בשיחות, בהרצאות ובמאמרים שכתבה לאורך השנים מתוך אהבה גרידא לספרות ולשירה. אולם, מאחורי המימד האישי הגלוי גנוז רובד פנימי סמוי, הנרמז לקורא חד-העין.

רמז לכוונה הסמויה הגנוזה בספר נמצא בפרקו הראשון המוקדש לדיון במסה שכתב ביאליק, באוקטובר 1915, 'גלוי וכיסוי בלשון', העוסקת ברבדי העומק של השפה העברית. באמצעות שימוש בדימויים וברמיזות למקורות מרפרר ביאליק לטענתו אודות תהליכי השינוי שנודעו למילים ולמינוחים העבריים לאורך הזמן. במילים אחרות, השיח התרבותי בין הדורות ובין היצירות מתחולל על יסוד דינאמי הכרוך בקשר שבין תמורות הזמן לתמורות בלשון ובשפה. דוגמה יפה לטענתו של ביאליק, המופיעה לקראת חתימת המסה, מדמה את הכותב לאדם ההולך על נהר קפוא, הקרוב להישבר: 'וזהו סוד השפעתה הגדולה של לשון השירה. יש בה מגריַת היצר של האחריות, מן האימה המתוקה של העמידה בניסיון. ולמה הללו דומים? למי שעובר את הנהר בשעת הפשרה על פני גלידין מתנדנדים וצפים. חלילה לו להשהות את הרגל על גבי גליד אחד יותר מהרף עין'. במילים אחרות, הסופר חש באחריותו למורשת התרבותית-ההיסטורית אולם בה בעת הקרקע הרועדת מסמלת את תמורות הזמן ואת השינויים בהלכי הרוח החברתיים והתרבותיים המערערים את אותה יציבות תרבותית נכספת.

ברוח הנמשל מתכתבים פרקי הספר עם עקרון השינוי באופן רב-ממדי: מהדגש תרבותי-חברתי להדגש אישי ופרטי, מיהדות הלכתית מסורתית ליהדות משיחית אנרכית, מכותב הנטוע בעולם הדתי לכותב המבטא בדמותו את היהדות החילונית. במילים אחרות, ספרהּ של רחל אליאור, המתאפיין כדרכה של הכותבת לא רק בעושר רעיוני וברהיטות לשונית, מציג גלריה רחבה של יצירות ספרותיות המשקפות שיח תרבותי רב-גוונים ורב-ממדים של התרבות היהדות בדורות האחרונים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.