 |
דניאל טופז
|
לא באתי לכאן, כדי לספר לכם שכבר בגן, כשכולם רצו להיות שוטרים, טייסים וכבאים אני רציתי להיות מורה. ולא בגלל שאני חושש שלא תאמינו לי. אלא בגלל שזה יהיה פשוט שקר גס. אני חושב שנכון יהיה לומר שתחום החינוך בחר בי יותר ממה שאני בחרתי בו. את המסע שלי באקדמיה התחלתי בלימודי מדעי המחשב ואני מניח שרובכם יכולים להבין מדוע. לאחר שנה הרגשתי שאני לא מסוגל יותר לעשות שקר בנפשי וחיפשתי לי תחום אחר. אז הגיע לידיי עלון פרסום של תוכנית "רביבים". קראתי ואמרתי לעצמי מעניין!!! אבל מה להיות מורה? ועוד לתנ"ך? הגעתי למפגש ביום הפתוח כמוכם, והופתעתי לפגוש סביבי חבורת אנשים איכותיים ורציניים שיכולים להשתלב בקלות בכל תחום באקדמיה ובכל זאת בחרו להיות אנשי חינוך. פתאום התפתח שם שיח שלא מאפיין כלל את החברה הישראלית אותה הכרתי אני, לפחות עד לרגעים אלו. נזרקו לחלל החדר משפטים ומושגים כמו: ערכים, השינוי האמיתי מתחיל בחינוך, עיצוב זהות, עתיד החברה הישראלית, יהדות חילונית, יהדות כתרבות ותסלחו לי על הגסות אבל אני זוכר שמישהו אמר אפילו ציונות. וכך החלטתי להישאר בין חבורת ההוזים ויחד נרשמנו לתוכנית.
במשך ארבע שנים של לימודי באוניברסיטה אני יכול להעיד שהייתה לי חוויה עצומה של למידה והרחבת דעת אם בשעורים בחוג למקרא ואם בשעורים בחוגים השונים של מדעי היהדות. צברתי ניסיון בהתנסויות ההוראה השונות ובסדנאות הפדגוגיות. בעיקר חשוב לי לציין את הלמידה המשמעותית במפגשי הצוותא של התוכנית בה יושבים תלמידי התוכנית כקבוצה ומתחדדים סכין בירך חברתה. ובכל זאת לא הזכרתי עדיין את תחושת הבית שהתוכנית מקנה. כן, זה יישמע לכם אולי מוזר אבל בתוך האוניברסיטה הגדולה והמנוכרת לעיתים, השכילו אנשי התוכנית ליצור חממה עבור התלמידים שלה. ואני יכול להעיד באופן אישי שהדאגה של חדוה, זלדה ורויטל ממשיכה ללוות אותי גם הרבה אחרי שסיימתי את ארבע שנות הלימודים בתוכנית ולא כאן המקום לפרט.... היום אני מורה לתנ"ך ומחשבת ישראל בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים.
ומה זה בעצם להיות מורה לתנ"ך במאה ה- 21 בישראל?
אז אתה קם מוקדם בבוקר עם תחושה עצומה של שליחות בחזה. "הנה אני הולך לעשות מעשים חינוכיים, הנה אני הולך לשנות,לעצב את זהותם של תלמידי הרכים, להקנות להם כלים של חשיבה ביקורתית ולמזוג גם קצת ידע למוחותיהם "הצמאים".
אתה נכנס לכיתה בשמונה בבוקר ואתה עושה את זה על קצות האצבעות כדי לא להעיר את ארבעים הזאטוטים שמשלימים את שעות השינה שלהם.
הנה הם הגוזלים. אט אט משכימים בזה אחר זו ושמים לב שהנה יש גם אדם מבוגר אתם בכתה. רק מה, שלא יצא להם לשמוע חדשות הבוקר אז הם לא בדיוק שמעו על תחושת השליחות שלך וגם אם כן, היא לא בדיוק מעניינת אותם ופה נוצרת ההתנגשות הראשונה בין שליחותך שלך לסדר יומם העמוס.
ופתאום אתה מעז לפצות פה וללחוש להם להוציא את ספרי התנ"ך מהתיק. "כן ספר תנ"ך, זה הקטן השמן שכתוב בו בשפה של פעם", "כן אני יודע שהמציאו לזה אפליקציה באייפון אבל אני מעדיף שתשתמשו בספר", "לא, הספר לא נפתח בקליק של אצבע על הכריכה צריך ממש להזיז אותה הצידה. כן אני יודע שאם מחזיקים אותו במאונך הכתב לא מסתדר. זה הספר ככה תכנתו אותו". באמת, תינוקות של בית רבן שלא חטאו.
"טוב אז נתחיל בבראשית פרק א', מה חשבתם על הפרק? לא אדם וחוה זה לא כמו היפה והחנון!!!! בעצם קצת אבל לא בדיוק. נכון, לא לאכול מעץ הדעת זו לא משימה שבועית קשה אבל בכל זאת דיירי הגן לא התנהגו בהתאם וטעמו מהעץ. עושה רושם שלכם לא כל כך בא לטעום מעץ הדעת הבוקר."
טוב נמשיך," מה חשבתם על קין והבל? נכון, קין הוא האח הגדול לא, הוא לא הדיח את הבל, הוא רצח אותו. לא, לא בSMS ממש רצח. ולא, אלהים זה לא השם שני של סטיב ג'ובס."
עיזבו בואו נעבור לשבטים. לא קוזיבובו ומריקנדה, השבטים בני יעקב. לא!!!! שבט יהודה לא הוגלה לאי המתים, הוא הוגלה לבבל.
תלמידים יקרים בסיפור דוד ובת שבע מלמדים אותנו חז"ל שכל מי שאומר שדוד עשה חטע אינו אלא טועה כי צריך לומר חטא.
לא, לקהלת לא היה פייסבוק, למרות שיש לו יופי של סטאטוסים לעדכן.
ועוד כהנה וכהנה. אבל אם אספר לכם עכשיו את כל הכיף, איך תיהנו כמוני ממקצוע ההוראה.
ואם נשוב רגע להיות שוב רציניים. היום, אחרי שש שנות הוראה שמתוכם ביליתי חמש כמחנך כיתה, אני יכול לומר לכם בפה מלא שלעניות דעתי אין מקצוע מחייה מזה.
העיסוק בחינוך הוא אחד העיסוקים היצירתיים ביותר, המעניינים ביותר והחשובים ביותר. אני מאמין שמי שבוחר לעסוק בתחום זה מבין בתוכו את המשמעות האמיתית של החינוך.
אסיים במילותיו של גדול המחנכים בעיניי, יאנוש קורצ'אק ז"ל. בספרו "כאשר אשוב ואהיה קטן" נאמר:
"נוהגים אתם לומר: - משעמם אותנו לבלות עם ילדים. הצדק אתכם. אומרים אתם: מפני שעלינו לרדת לרמת ההבנה שלהם. להתכופף, לגחון, לגהור, להשתופף. טעות בידכם. לא זה מה שמייגע אותנו – אלא העובדה שעלינו להתרומם אל הרגשות שלהם. להתרומם, להתעלות, לעמוד על קצות האצבעות, לנסות להגיע. כדי שלא לפגוע."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.