'אמר רבי עקיבא... שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים': שיר השירים בראי הפרשנים המסורתיים

מוריה שחם, אמירים, האוניברסיטה העברית

מוריה שחם

בסוף הפרק השלישי במסכת ידיים[1] מובא הויכוח המפורסם אודות קדושת ספר שיר השירים. הויכוח מתנהל סביב ההחלטה אילו ספרים מטמאים את הידיים ואילו לא. ההיגיון בדבר הוא שאם ספר הינו קדוש מספיק אזי חל אסור לנגוע בו על מנת שלא יתלכלך, שמא יבואו עכברים ויכרסמו בו. מאחורי ויכוח פשוט זה משתרעים כל המורכבויות של שתי המגילות הנידונות בו באופן מיוחד: שיר השירים וקהלת. בעבודה זו אתמקד במורכבות סביב שיר השירים ובאופן בו התמודדו הפרשנים המסורתיים עם הכללתו לתוך כתבי הקודש.

'בראשונה היו אומרים, משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינם מן הכתובים, ועמדו וגנזו, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם.'[2] בציטוט זה מאבות דרבי נתן, ניתן לראות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלפי הראיה המסורתית ספר שיר השירים הינו משל, וללא הכנסת משמעות אלגורית לספר אין לו הצדקה להיכלל בספרי הקודש. למראית עין, המגילה עוסקת באהבה בין גבר לאישה וחסרה כל משמעות דתית. התנאים התקשו להסביר את הכללתו של שיר השירים בכתבי הקודש, היות ועל פניו הוא עוסק באהבה ותיאורי טבע ואינו מזכיר את האל פעם אחת. לאחר הכנסת הספר לקאנון חז"ל פירשו את כולה כבעלת משמעות סמלית ואלגורית,[3] כפי שניתן להבין מהציטוט. בנוסף, קיימים רמזים לכך שעוד בימי בית שני רווחה הפירוש שמדובר באהבה עילאית. לאורך הדורות הפרשנות המסורתית דחתה כמעט כל אפשרות של פרשנות מילולית גרידא של שיר השירים, במיוחד בתקופת ימי הביניים.[4] חז"ל כמובן הכירו בזה שהמשמעות המילולית של הספר עוסקת באהבה בין גבר לאישה, אך ראו בכך מעין קליפה בלבד למשמעות האלגורית העמוקה הטמונה בשיר.[5]

למרות הדגש ששמו החכמים על הסמליות של המגילה, כנראה שעדיין הייתה קיימת דעה אשר תפסה את המגילה כשיר אהבה פשוט. נגד הגישה הזו יצא רבי עקיבא באומרו, 'המנענע קולו בשיר השירים בבתי המשתאות ועושה אותו כמין זמר, אין לו חלק לעולם הבא'.[6] לדעת רבי עקיבא, יש להתייחס אל הספר בכובד ראש ולא להוזיל אותה על-ידי הפיכתה לשיר זמר עממי. ניתן לראות מכך שחז"ל היו מודעים לסכנה שהמגילה תתפרש על דרך הפשט בלבד, ושאנשים לאורך ההיסטוריה יגלו בה פנים שלא כראוי.

לאור כל זאת, עלינו לשאול מדוע ספר זה הוכנס לקאנון המקראי מלכתחילה. מדוע צורף שיר השירים יחד עם שאר הספרים הקדושים אם קיימת בו בעייתיות כה גדולה? ולמה חז"ל ראו צורך לפרש את שירי האהבה כמשל דתי? השאלה הופכת עוד יותר חריפה כאשר מעמידים אותה לנוכח קיומם של טקסי פוריות אליליים בעולם העתיק. פולחנים מיניים היו נפוצים בדתות השכנות בתקופה העתיקה, והתורה יצאה בתוקף כנגד תופעה זו.[7] היא פעלה להרחיק כל אפשרות של זנות מן הפולחן במקדש ואף אסרה תרומת אתנן זונה.[8] אם כך, מדוע חז"ל הלכו והכניסו שיר ארוטי זה ללב ליבה של הדת, אל כתבי הקודש של היהדות?  

 על שאלה זו מנסה לענות גרשון דוד כהן במאמרו 'שיר השירים באספקלריה היהודית'.[9] לפי דעתו, ספר שיר השירים מילא חשך בספרי הקודש היהודיים. חז"ל ראו לנכון להכניס משמעות דתית לשיר אהבה זה מכיוון שהיחסים בין עם ישראל לאלוהיו תמיד דמו ליחס בין גבר ורעייתו. השיר נחשב כדרך לבטא את ברית-האהבה בין אלוהים לעם ישראל. היחס בין כנסת ישראל לאלוהיה לא דמתה לתפיסות של דתות אחרות בתקופה. אמנם היו עמים עתיקים באגן התיכון שהתייחסו למיניות של האל ואף נהגו לערוך טקסים בהם מאמינים לכאורה קיימו משגל עם האל, אך יחסם לאל זה דמה לזה של משרת. לא הייתה דת זולת היהדות שראתה את אלוהיו כאוהב או כבעל לעמו. עם זאת, האל נתפס כחסר-תאוות ולכן כל פולחן פוריות מאגי יהיה חסר טעם. האהבה בין אלוהים לעם ישראל נתפסה כאהבה זכה וטהורה. תפיסה זו, שכבר הייתה רווחת בתקופת הקאנוניזציה, היא שאיפשרה ודרשה את הכללתו של שיר השירים אל תוך כתבי הקודש. לדברי כהן, 'מבחינתם של יהודים בראשית תקופת חז"ל לא היה המקרא שלם, אלא אם כן כלל את שיר השירים.'[10]

בהתאם לכך, הבה נראה מספר גישות לפירוש הספר הבעייתי, אם גם נצרך, הזה. כאמור, הפרשנים המסורתיים לאורך הדורות פירשו את שיר-השירים כמשל ליחסי עם ישראל ואלוהיו. הדוד בשיר השירים הוא סמל לקב"ה, והרעיה מסמלת את כנסת ישראל אשר נעזבת על-ידי הקב"ה בעקבות חטאה, אך עדיין הוא נותר נאמן לה והם עתידים להתאחד שוב. למרות שהדעה הרווחת היא שמשל הספר מתייחס לאהבה בין ישראל לאלוהים, קיימות דרכים שונות לפירוש פרטי הנמשל. יש פרשנים אשר רואים את האהבה כזו שבין אלוהים לחסיד הצדיק, ולא לעם ישראל ככלל. פרשנים אלו ראו את השיר כמכיל רמזים על המתרחש בנפשו של אדם בזמן עבודה אידיאלית של האל. היו אף אחדים שראו את השיר כמשל לרעיונות פילוסופיים ומדעיים. פרשנים אחרים, כגון הראב"ע, התנגדו לגישות אלו ודחו כל ניסיון לראות את שיר-השירים כמשל למשהו מלבד אהבת האל לעמו.[11]

ראינו עד כה שלפי הפרשנות המסורתית מגילת שיר השירים חייבת להיקרא כמשל ובשום אופן לא כפשוטו. עם זאת, לפי דברי עמוס חכם במבוא לשיר השירים בפירוש דעת מקרא,[12] חז"ל היו מודעים לפשט הספר וראו בו קדושה גם כן:

טעות ביד מי שחושב, שח"זל דרשו את שיר השירים על דרך הרמז משום שבפירושו כפשוטו היה נראה בעיניהם כשיר העוסק בענינים שאינם ראויים להיכלל בכתבי הקודש. לא כן הדבר. כבר העירו גדולי המפרשים שאין להעלות על הדעת, שהנבואה תיקח עניינים מאוסים כשלעצמם כמשל לענינים קדושים וטהורים, אלא ודאי שכמו הנמשל כן גם המשל קדוש הוא. ואם מצאנו שהנבואה ממשילה את הברית שבין כנסת ישראל ובין הקב"ה כברית שבין איש ואשתו, משמע שהברית הזאת שבין איש ואישה קדושה היא ונעלה... [13]

אפילו בקריאת הספר באופן שבו עיקרו הוא הנמשל, עדיין יש מקום לראות את המשל עצמו כקדוש וראוי לפירוש והבנה. אם הברית בין עם ישראל לאל משולה לברית הנישואין, כנראה שאהבת איש ואישה יש בה מן הקדושה גם כן. 

קיימים מספר אופנים בהם התייחסו הפרשנים לפירוש המילולי של השיר. אחד הפירושים המוקדמים של השיר הם מדרשי האגדה שנכתבו על שיר השירים, כנראה לא לפני המאה השישית לספירה. ספרות המדרשים ראתה את הספר כקובץ שירים אשר אין בהם רצף, ופירשה כל שיר כזה כמתייחס למאורע בתולדות עם ישראל. מקור נוסף לפירושים מוקדמים של הספר הם התרגומים לארמית שחוברו כנראה בתקופת הגאונים. התרגומים לא פירשו כלל את המשמעות המילולית של השיר, אלא תרגמו את הספר ישירות לנמשל, כשיר על כנסת ישראל ואלוהים. עקב כך התרגומים הארמיים לשיר השירים היו חופשיים מאד. בדומה למדרשי האגדה, גם התרגומים פירשו את הספר כאוסף של שירים ולא כרצף עלילתי אחד.[14]

דרך מעניינת לראות את אופן הפירוש המקובל בפרשנות ימי-הביניים היא להשוות את פירושם של רש"י וראב"ע על שיר השירים. במאמרו 'מה בין פירושי רש"י וראב"ע לשיר השירים'[15] עומד אליהו עסיס על הדומה והשונה בפירושים של שני חכמים אלו. במקומות אחדים בפירושו על המקרא, רש"י מצהיר שמטרתו היא לפרש על דרך הפשט. למרות זאת, פעמים רבות הוא מיישב את סתירותיו דווקא על דרך הדרש. ראב"ע נוטה לדבוק בפרשנות על דרך הפשט. גישות אלו מתבטאות גם בפירושם לספר שיר השירים. אמנם שני הפרשנים קיבלו את המשמעות האלגורית של חז"ל, אך רש"י התמקד יותר בפן האלגורי של השיר, וחש צורך להצדיק את עצמו כאשר הוא מפרש את פשט הכתוב. הסבר הפשט הוא משמעותי בעיניו, אך רק לשם הבנת את הפירוש האלגורי. בנוסף, בפירושו של רש"י קיים רצף כרונולוגי בנמשל, באירועים שמתרחשים בתולדות עם ישראל, אך לא במשל. ראב"ע, לעומת זאת, שם יותר דגש על הבנת השיר כפשוטו ואף מפריד בין פירוש הפשט להסבר הנמשל, דבר שנותן לפשט מעט ליגיטימציה בפני עצמו. הוא, בניגוד לרש"י, אינו מקבל את הפרשנות האלגורית כמובנת מאליה ורואה אותה כטעונת הסבר והצדקה. לדידו הסבר הפשט הוא המובן מאליו. הוא גם מעניק רצף עלילתי לפשט בנוסף לרצף הכרונולוגי בנמשל.[16] 

הבדל נוסף בין שני הפרשנים הוא שלפי רש"י, הנמשל מתחיל ביציאת מצרים ומסתיים בגלות שלאחר חורבן בית שני. ניתן לראות זאת כחלק מהפולמוס עם הדת הנוצרית אשר טענה שאלוהים עזב את עם ישראל. רש"י מתאים את המגילה לתקופתו ומשתמש בה למגמה חינוכית, על מנת לטעון שאלוהים נשאר נאמן לעמו. לעומת זאת, ראב"ע רואה את התיאור ההיסטורי בנמשל כמתחיל באברהם ומסתיים בימות המשיח. ראב"ע מפרש את הנמשל כתיאור היסטורי שלם.[17]

לסיכום, ניתן לראות את שיר השירים כדוגמה לחשיבותה וכוחה של הפרשנות המסורתית. ללא התערבותה, שיר השירים כנראה היה נותר מחוץ לקאנון היהודי ונעלם מעיני העם. הפרשנות המסורתית היא זו שהעניקה לספר את משמעותו הדתית ואיפשרה את הכללתה של מגילה בעייתית ונפלאה זו בין ספרי הקודש. כך התאפשרה חשיפת רבדים נוספים של התודעה הדתית היהודית. בנוגע לאופן פירושה, ניתן לראות שבקרב הפרשנים המסורתיים יש הסכמה כללית לגבי אופיו האלגורי של שיר השירים, וכמעט כל הפרשנים מפרשים את השיר כסמל לאהבה שבין ישראל לאלוהיו. עם זאת, קיימות גישות שונות לגבי הפירוש הספציפי של הנמשל ובאופן ההתייחסות לפשט. הפרשנים התאימו את הבנת הספר לאמונות והדעות של תקופתם.  לדעתי זוהי דוגמה לכך שלעיתים לא הספר עצמו הוא העיקר, אלא האופן שבו הוא התקבל והתפרש. 

מוריה שחם

1 מסכת ידיים פרק ג משנה ה.

2 אבות דרבי נתן, פרק א (מהדורת שכטר, עמ' 2).

3 ח' בנטוב, 'מבוא לשיר-השירים', אנציקלופדיה עולם התנ"ך (בעריכת י. קליין), ירושלים 1987, עמ' 24.

4 ע' חכם, 'שיר השירים: מבוא', תורה נביאים כתובים עם פירוש 'דעת מקרא' (בעריכת א. מירסקי ואחרים), חמש מגילות, ירושלים 1990, עמ' 8.  

5 מ' פוקס, 'מבוא לשיר-השירים', אנציקלופדיה עולם התנ"ך (בעריכת י. קליין), ירושלים 1987, עמ' 12.  

6 תוספתא, סנהדרין יב, י.

7 ג"ד כהן, 'שיר השירים באספקלריה היהודית', תורה נדרשת: חיבורים בשאלות יסוד בעולמו של המקרא (בעריכת א. שפירא), תל אביב 1984, עמ' 91.

8 דברים פרק כג פסוק 19.

9 ג"ד כהן, 'שיר השירים באספקלריה היהודית', תורה נדרשת: חיבורים בשאלות יסוד בעולמו של המקרא (בעריכת א. שפירא), תל אביב 1984, עמ' 89-108.

10 שם, עמ' 101.

11 ע' חכם, 'שיר השירים: מבוא', תורה נביאים כתובים עם פירוש 'דעת מקרא' (בעריכת א. מירסקי ואחרים), חמש מגילות, ירושלים 1990, עמ' 8-10.

12 שם, עמ' 3-15.

13 שם, עמ' 9.

14 א. עסיס, 'מה בין פירושי רש"י וראב"ע לשיר השירים', תשורה לעמוס: אסופת מחקרים בפרשנות המקרא מוגשת לעמוס חכם (בעריכת מ. בר-אשר ואחרים), אלון שבות 2007, עמ' 64-65.

15 שם, עמ' 61-69.

16 שם, עמ' 62-67.

17 שם, עמ' 67-69.