פרופ׳ יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית
1. מה בילדותך ובנעוריך הוביל אותך בהמשך להתמקד בחקר המקרא?
כבר בילדותי נשביתי באהבת התנ״ך. חיבת הלשון העברית והשימוש המדויק בה היוו נושא מרכזי בביתנו. לשון המקרא הילכה עלי קסם מיום שפתחנו לראשונה את ספר ה״תורה לילד״ בכיתה ב׳.
סיבה נוספת לדבקותי בתנ״ך: אני ילד מילדי המדינה (הקדמתי אותה בשלוש שנים), ובשנות ילדותי ונעורי הייתה בעיני הקמת המדינה נס גלוי, הגשמת חזון שיבת ציון במקרא.
דבקתי בהשקפתו של בן-גוריון שהנה אנו מחדשים את ימות המקרא: שבנו לארץ המקרא, קנינו ריבונות עליה, שבנו לדבר את לשון המקרא, לעבד את אדמת הארץ, ולהאמין בערכי הנביאים, בצדק חברתי לכול.
(עברו שנים רבות עד שהבנתי שאל לנו לדלג על מה שעבר על עם ישראל ויצירתו בין תקופת המקרא לתקופתנו).
ספר התנ״ך היה תמיד לידי, גם בימי שרותי הצבאי, והשתדלתי לקרוא בו מידי ערב טרם נעצמו עיני.
כאשר החילותי ללמוד מקרא וספרות עברית במכון האוניברסיטאי של חיפה, בחסותה של האוניברסיטה העברית, בו עשיתי את לימודי התואר הראשון, לא חלמתי על עיסוק במחקר המקרא. התכוונתי להכשיר עצמי להוראה בתיכון, להנחיל לתלמידי את אהבתי לתנ״ך, אך החיים הוליכוני במסלול שונה במקצת.
2. מי היו המורים והחוקרים שהשפיעו עליך ביותר במהלך השנים?
ביום השני ללימודי בחיפה, נכנסתי לשיעור על ספר שופטים. המורה, מר אלכסנדר רופא, לימים פרופ׳ רופא, הפתיע אותי בגישתו הביקורתית-פילולוגית למקרא. הוקסמתי. לא כך נלמד המקרא בתיכון. כל שיעור משיעוריו עורר את סקרנותי, את ענייני בחקר המקרא, ופיתח את יכולתי לקריאה ביקורתית.
אלכסנדר רופא היה האיש שהראני עם סיום למודי לתואר הראשון את הדרך לירושלים והפגישני עם מורהו, פרופ׳ יצחק אריה זליגמן. רבות למדתי מפרופ׳ זליגמן, הן מן הסמינרים שלו והן משיחותי הארוכות עמו בשנים בהן שימשתי לו כעוזר מחקר. זליגמן היה בעיני מופת לחתירה אל האמת, לבחינה מעמיקה ובלתי מתפשרת של נוסח המקרא ולהבחנה בין רבדיו של הכתוב והרעיונות המובעים בהם. שיעוריו בתרגום השבעים פתחו לי צוהר לעולם חדש ומרתק, ובמיוחד התרשמתי מכך שהתרגום לא היה בעיניו אך כלי לבחינת הנוסח ושחזורו, אלא גם מראה לעולמו הרוחני של המתרגם. את עבודת הגמר שלי נהניתי לכתוב בהדרכתו של פרופ׳ זליגמן.
מורה נוסף שכבש את לבי בלימודי לתואר השני, היה פרופ׳ מאיר וייס, אביר הגישה הספרותית למקרא, הכורכת צורה ותוכן. שיטתו, ״הקריאה הכוליית״, לימדה אותי כיצד יש לגשת ליצירה ספרותית ולייחס חשיבות לכל פרט ופרט היוצרים יחדיו את כוונת היצירה השלמה. רגישותו הספרותית של מאיר וייס הייתה לי למופת.
מאיר וייס היה מדריכי בכתיבת עבודת הדוקטור.
כבר בימי לימודי הבנתי כי אל לו לתלמיד ללכת בעקבות מורה אחד ויחיד ולדבוק בגישה מחקרית אחת. הערכתי העצומה לשני מורי, זליגמן ווייס, שהביאה ניחוח אירופי, משהו מאהלי יפת לאהלו של שם, הובילה אותי לשילוב דרכיהם בעבודתי: ניתוח ספרותי מדוקדק, המודע ומיישם את כללי החקירה הפילולוגית-היסטורית.
3. איך אתה רואה את תפקידו של חוקר המקרא ומהם לדעתך האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני חוקרי המקרא כיום?
חקר המקרא הרחיב את יריעתו בעשרות השנים האחרונות, ויישם גישות ושאלות הנוהגות במדעי החברה למיניהם. ראוי לו לחקר המקרא להתרענן, להעלות שאלות חדשות, אך עליו להיזהר מנהייה אחרי החדש אך משום שהוא חדש, ומכפיית תאוריות בלתי מועילות בעליל על המקרא הר כגיגית. יש לגשת אל המקרא בצניעות, ברצון לשרתו ולהעלות מתוכו את השאלות הראויות, ולא להקדים את התאוריה לכתוב. כפיית תאוריות חיצוניות אינה שונה ממדרש המוצא במקרא את מה שביקש ולא את מה שיש בו. את גישתי האישית למחקר המקרא העמדתי בספרוני הקטון ״המשרת״.
חובתו של חוקר מקרא ישראלי בימינו היא לפרסם גם בשפה העברית. נכון, ראוי לו לחוקר מקרא להשתתף בשיח המחקרי הבינלאומי, אך בו בזמן חייב הוא לתרום לחברה הישראלית ולקרבה למקרא ולעולמו. אל לנו לשכוח שעיקר תקציבה של האוניברסיטה בא לה מכספי משלם המיסים, ונאה יהיה שנשיב לחברה משהו בתמורה למה שהיא מעניקה לנו.
מן המפורסמות הוא שהדורות האחרונים רחקו מן המקרא (ואין זה המקום להרחיב ולהציג את הסיבות למצב האומלל הזה). פרסומים מדעיים בעברית, ולצידם גם פרסומים והרצאות לקהל הרחב, המנגישים את המדע, בלשון שאינה מובנת אך לאנשי מקצוע, עשויים להשיב את הציבור העברי אל המבוע.
4. מה היית רוצה לומר למורה צעיר.ה שמתחיל את דרכו בהוראת המקרא בבית הספר התיכון הממלכתי?
והרי כמה עצות למורה צעיר:
אל נא תלמד מקרא אם אין אהבת המקרא בוערת בך. תלמידיך חייבים לראות את האור בעיניך.
למד את תלמידיך לבקש את האמת שבכתוב (גם אם לעולם לא נגיע אנו ולא יגיעו הם אל האמת השלמה, החמקמקה).
עודד אותם לקריאה מדוקדקת הנותנת דעתה לכל פרט, לשאול שאלות על אודות קשיים בכתוב ועל מגמתו, ולהציע פתרונות. קריאה ביקורתית תכשיר אותם לקריאה של כל טקסט, מקריאת עיתון ועד חיבור מדעי.
עורר אותם לקיים דיונים, בהם יקשיבו ויכבדו איש את דעת רעהו.
הקפד להתחדש, ואל תחזור על עצמך שנה אחרי שנה. התרענן וקרא ספרות מדעית אשר תקנה לך תחושה שהנך אדם לומד ומתפתח.
אל תרחם על התלמידים (ועל עצמך) ותן להם שיעורי בית. יש חשיבות רבה לפיתוח יכולת הכתיבה.
עודד אותם להצגת הרצאות קצרצרות בכיתה. גם פיתוח יכולת הביטוי בעל-פה לא יסולא בפז.
5. על מה אתה עובד כרגע? מהן שאלות המחקר המרכזיות שמעסיקות אותך כעת?
נטלתי על עצמי משימה בלתי אפשרית, כתיבת פירוש לספר תהלים. קריאה פילולוגית מדוקדקת של כל מזמור וכן קריאה ספרותית צמודה, ולצידה תשומת לב לזיקת כל מזמור ליצירות ספרותיות מקראיות קודמות, ובחינת ייחודו ורעיונותיו. כמו כן יוקדש מבט אל מיקום המזמור ויחסו לסביבתו הספרותית המיידית.
מלאכת צמיחת הספר ושלבי עריכתו יבואו לידי ביטוי במבוא לספר, שם יבחנו גם דרכי השירה המקראית הבאות לידי ביטוי בספרות המזמורים.
אני מטיל ספק ביכולתי, ואף על פי כן מקווה, לזכות ולראות בסיומה של המלאכה.
6. במה היית רוצה לעסוק אילו לא היית פונה לחקר המקרא?
לולא הייתי חוקר מקרא הייתי מקדיש עצמי ללימודי משפטים, ואולי גם כותב ספרי ילדים. אפשרות נוספת: דבוראי (בעבר כונה מקצוע זה כוורן). רכשתי לי ניסיון בתחום זה בעת שרותי בנח״ל, ואהבתי את המסעות בגליל היפהפה בעקבות הכוורות שהיו פזורות על פניו.
קראתי בעניין רב את דבריו.
השבמחקמסכימה עם כל סעיף!!!...כמי שהמורות לתנך שלי לאורך השנים - הקפידו על קריאה מדוקדקת של הטקסט, וכמי שתמיד קיבלנו שיעורי בית ואף למידה בעל פה של טקסטים כמו קינת דוד ועוד - אכן קריאה נכונה גם תורמת לכתיבה נכונה!!!!!!
השבמחקיאיר זקוביץ פקח את עיני בפענוח הסיפור המקראי. למדתי ממנו שעבור ההיסטוריון של התקופה הוא חייב לקרא את הטקסט קריאה סינכרונית לפני שהוא בודק את ההקשרים הדיאקרוניים. שיטת מחקריו קפדנית ביותר. כולי הערכה לתרומתו לחקר המקרא.
השבמחקכחבר ללימודים אצל אותם מורים, כתלמיד השומע לקחו של מורה מחונן, כעמית וכשותף בדיונים פדגוגיים בהוראת מקרא במערכת החינוך וכמזדהה עם כל שנאמר בראיון חשתי עד כמה מדויקים ואמיתיים הדברים בהם מודע יאיר לאישיותו המחקרית והפדגוגית ועד כמה נאמנים פצעי אוהב.
השבמחק