נתן נזכר לפעמים
לאהב את ז'ניה
כמו שחָשק בה אז,
בעבי היער.
בלילה בלי כוכב
הוא נושא אותה הגנה
על כפיו,
מרפד אותה בתפוחים,
לוחש על אזנה מִלים
שלמד משיר השירים,
וכשהם אחוזים זו בזה,
כמו עץ הדעת מתוך ספרו של יאיר זקוביץ,
בעץ החיים, נתן, חכם שלנו -
צפורי הגן מזמרות להם פרוזה בשורות קצרות
שירי אהבה עתיקים. (בדרך לדפוס)
וחוזר חלילה,
ושוב ידו נטויה
לקחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.