ותהי ושתי יפה כשמש

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ושתי

וַתְּהִי וַשְׁתִּי אֵשֶׁת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יָפָה כשֶּׁמֶשׁ,

וְאִשָּׁהּ הִצִּיגָה כִּכְלִי לְעֵינֵי יוֹעֲצָיו,

וְתִמְאַס בּוֹ וּתְסָרֵב לָבוֹא לְמִשְׁתֶּה כִּפְקֻדָּתוֹ

וְתִמְצָא מִקְלָט אֵצֶל רֵעוֹתֶיהָ,

יַעַן כִּי קֶרֶן גְּדוֹלָה צָמְחָה עַל מִצְחָהּ

וַתְּהִי בּוֹשָׁה וְנִכְלֶמֶת-

וְיִשְׁלַח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַסּוֹבֵא לְהָרְגָהּ בַּעֲצַת אֲנַגְּרָהּ מְאַיְּנוֹ

לְמַעַן תִּירֶאנָה נְשׁוֹת פָּרַס מִבַּעֲלֵיהֶן.


בְּהִתְפַּכְּחוּ שָׁב בּוֹ מִדַּעְתּוֹ-אַךְ לֹא יָכוֹל הָיָה הֲשִׂיבָהּ אֶל בֵּין הַחַיִּים

וְיֵאוֹת לַעֲצַת אֲהֹרֶה מַזְדָּה לָקַחַת לְאִשָּׁה תַּחְתֶּיהָ אֶת אֶסְתֵּר הַיְּהוּדִיָּה

וְהָיְתָה לְעַמָּהּ לִגְאֻלָּה וּלְהַצָּלָה מִכִּלָּיוֹן בִּידֵי פָּרַס,

אַךְ מְאֵרָתָהּ שֶׁל נִשְׁמַת וַשְׁתִּי אַמִּיצַת הַלֵּב

הִשִּׂיגַתּוּ בְּגָלוֹת הָעָם לְבָבֶל כְּנָקָם וְשִׁלֵּם בִּידֵי נְבוּכַדְנֶצַּר סָבָהּ


וְלֹא הָיְתָה לַיְּהוּדִים רוָחָהּ שְׁלֵמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה,

כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים.