ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה
מגילת אסתר מסתירה פרטים רבים הנדרשים להבנת העלילה. בראש וראשונה הסתרת אלוהים ושמו. היא מסתירה גם את הקשר בין מרדכי ואסתר למלך שאול, בכך שהיא מביאה מתוך שושלת היוחסין שלהם שמות אישים המקושרים לשאול אך תוך התעלמות מכוונת לשם שאול. יש בה הסתרות רבות נוספות, כגון ציון מועד תענית אסתר שהוא ערב פסח,1 מבלי להזכיר את החג.
נראה שגם שם הגיבורה, אסתר, אינו מקרי,2 אלא נבחר כדי להעביר מסר. מעל לסיפור מרחפת הידיעה על הסתר הפנים של האל מהעולם ומעמו, ונראה שהוא שואב את השראתו מהאמירה בספר דברים: יז "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: יח וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דב' ל"א 18-17). השם אסתר מתכתב עם הרעיון שבספר דברים, שהוא: אלוהים מסתיר עצמו מעמו כי העם ממשיך לחטוא. הרעיון שהעם חטא משתמע מהעובדה שמתרגש אסון על יהודי פרס ומדי, ואין אסון ללא חטא. גם בדברים ל"א 29 מצוין שהעם לא פוסק מלחטוא, וכך מבין זאת מחבר המגילה. החטא אינו מצוין. גם הוא מוסתר והקורא אינו יודע אותו.3
סיפור העלילה מראה שמנהיגי העם בתושייתם יכולים להושיע את העם. במגילה אין רעיון של חזרת העם בתשובה, כמתבקש מן המובאה בספר דברים, אך מדברי מרדכי: יד "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:" (אסתר ד' 4) אפשר להבין שהוא מכיר בכך שאלוהים מנהיג את העולם.
עמדתו של מחבר המגילה היא שבסופו של דבר, כשהמנהיג מכוון לדעתו של האל, האל שומר על עמו בגולה ואין צורך לחפש רעיון של שיבה לארץ כפתרון למצוקה.4
עמדה זו מתיישבת עם מסרים בספר דניאל. גם הניסים בספר דניאל – הצלת רעי דניאל מהאש והצלת דניאל מגוב האריות – מורים על כך שאלוהים שומר על נאמניו בגולה.
ראייה כזאת של עמדת מחבר המגילה מתאימה לזרם רעיוני שאינו שולל את הגולה וסבור שניתן להתקיים בה. יאירה אמית מראה שגישה כזאת מצויה במקומות שונים במקרא והיא מסכמת: (סיפור יוסף) "מראה שתחילת החיים בגלות מלווה בקשיים, אך עם הזמן ניתן לחיות חיים של כבוד, והתבוללות. שפירושה היטמעות ואובדן הזהות המקורית אינה תוצאה הכרחית."5
הערות
1 הגזרה יצאה בשלושה עשר יום לחודש הראשון, הוא חודש ניסן (אסתר ג' 12). אסתר צמה שלושה ימים (ד' 16), שהם י"ד-ט"ו בניסן, כלומר ערב פסח, חג ראשון ויום ראשון של חול המועד.
2 כידוע גם השם המן האגגי אינו מקרי אלא בא לקשור את סיפור המגילה עם המשך העימות בין שאול לאגג מלך עמלק והדברים ידועים. ראו מאמרי : "גילויי אהדה לבית שאול בנוסח המסורה של מגילת אסתר", בית מקרא כרך א חוברת א (תשרי-כסלו תשס"ג), עמ' 53-42.
3 יש דעה שהיהודים השתתפו בסעודה שערך אחשוורוש לכל תושבי שושן וכך אכלו מאכלות לא כשרים, אלא שגם אסתר אוכלת מאכלות אסורים והמחבר לא מגנה אותה על כך. תרגום השבעים פתר את בעייתה של אסתר בכך שלא אכלה משולחן המן ולא שתתה מיינו (אסתר, הספרים החיצוניים, מהדורת כהנא, רמת-גן 1956, התוספת הרביעית, פסוק י"ח, כרך ראשון, ספר ב' עמ' תקמח).
4 בזמנה של עלילת המגילה התקיימה כבר מדינת יהוד אבל גם היא הייתה תחת שלטון פרס, וממילא הגזרה שניחתה על יהודי פרס הייתה, על פי המגילה, פוגעת גם בהם. מצד שני ספרי עזרא ונחמיה מתייחסים להצקות שכני ישראל שנבעו מחשש להתחזקות מדינית של שבי ציון, אך לא לרדיפה מלכותית/ אנטישמית, כמו במגילה.
5 אמית יאירה, "סיפור יוסף בהיבט פולמוסי", בית מקרא כרך סו (תשפ"א), חוברת ב, עמ' 300-269. וראו את כל המאמר המתאר רעיונות של השלמה עם הגלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה