אלי יונה, משורר-נפתולים
"וישם ה' לקין אות..."
קַיִן הִכָּה אֶת אָחִיו וְאַחַ"כּ
אֶת אִשְׁתּוֹ
כִּי
לֹא קָרָאנוּ
אֶת הָאוֹת עַל מִצְחוֹ
וּמֵאָז כָּל בָּנָיו
וּבְנֵי בָּנָיו
הִכּוּ שָׁרָשִׁים בָּאָרֶץ
הִכּוּ וְהִכּוּ נָשִׁים
אַחֲרָיו
אוֹת לְקִנְאָה הִיא
יוּד
וּבְיַד יְיָ חֲסֵרָה לָנוּ
בַּנִּקּוּד
*
אוֹת אֱלֹהִית לֹא מֵתָה:
לֹא מִשְׂחָק שַׁבֵּצְנָא
שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְזִיר לַקֻּפְסָה
אוֹ קַעֲקוּעַ מָחִיק.
אוֹת מִשָּׁמַיִם חַיֶּבֶת פֻּנְדְּקָאִי
כִּי אַחֶרֶת גַּם הַשְּׁאָר לֹא שָׁווֹת.
הָרוֹצֵחַ מֵת, אֲבָל הָרֶצַח לֹא.
מִמֵּצַח לְמֵצַח – זֶה לָנֶצַח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.