דברי הנחמה שבישעיה ס, א-כב פותחים במילים: "קומי אורי כי בה אורך וכבוד ה'
עליך זרח".
הנביא פותח את דבריו בקריאת עידוד לירושלים: "קומי אורי", דהיינו: קומי ושמחי (והשווה ”ליהודים הייתה אורה ושמחה" [אסתר ח, טז]), וסיבת השמחה: "כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". כבוד ה' הוא אורה של ירושלים, וראו לדוגמה: "והארץ האירה מכבודו" (יחזקאל מג, ב). שני הפעלים שבכתוב, "בא... זרח" מזכירים לקורא את הכתוב בברכת משה שבסוף התורה, ערב הכניסה לארץ כנען: "ה' מסיני בא וזרח משעיר..." (דברים לג, ב), הד לימי גאולתו הראשונה של עם ישראל ביציאת מצרים. גם פסוק ב שבדברי הנביא אוצר בחובו זכרונות מן הגאולה הקדמונית: "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יֵראה". ההבדלה שבין ישראל שעליהם נוגה האור, לבין הגויים השרויים באפלה חוזרת אל ההבדלה שבין ישראל והמצרים במכת החושך (שמות י, כג), ובהבדלה זו מהדהד כגם מעשה ראשית הבריאה: "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך" (בראשית א, ד). ניתן איפוא לגלות בדברי הנביא משקע כפול, משקע הבריאה ומשקע יציאת מצרים. לשני המשקעים הללו חותם של ראשית - ראשית העולם וראשית העם.
המשך הנבואה בישעיה ס, "והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך" (פסוק ג), מעיד כי בניגוד לרושם העולה מן הכתוב הקודם, לא נדונו הגויים לחשכת עולם. אם יבואו ירושלימה, שעליה שורה האור האלהי, כבוד ה', יהיו שותפים לגורלה הטוב.
בסופה של הנבואה (פסוקים יט-כב) נמצא סוגר מעין הפותח, עניין אורה של ירושלים וזיקתו לאור הבריאה. ראשיתו של פסוק יט מאיימת לכאורה בהפרת חוקות הבריאה: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם....", אך המשכו של הפסוק מעיד כי בימות הגאולה יומרו חוקות שמים וארץ במציאות טובה מהם לעין ערוך: "והיה לך ה' לאור עולם, ואלהיך לתפארתך". דומה כי אבחנה זו שבין הסדר הקיים לבין הסדר החדש חוזרת אף היא אל בריאת האור ביום הראשון ובריאת המאורות ביום הרביעי. פסוק יט בנבואתנו מציע פתרון משלו לכפילות לכאורה שבין שני מעשי בריאת האור בסיפור שבבראשית: באחרית הימים ישוב אור היום הראשון, אור ה', וימיר את אורם של המאורות יצירי היום הרביעי.
חז"ל שאף הם נתנו את דעתם לכפל האורות שבסיפור הבריאה, טענו כי ה' סילק את אורו, האור הראשון, בשל חטאי בני האדם, אך הוא יחזירו לצדיקים, בימות הגאולה: "אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון... כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה [=דור מגדל בבל] וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו... לצדיקים לעתיד לבוא" (בבלי חגיגה יב ע”א). פתרונם של חז"ל לכפל האורות שבסיפור הבריאה עולה אפוא בקנה אחד עם דברי נביאנו, המדבר אף הוא בהמרת אור המאורות, השמש והירח והכוכבים, באור ה', אור היום הראשון, לעתיד לבוא, בימות הגאולה.
מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, כי תבוא (תשס“א 2001)
תמונה: זריחה בקליפורניה צילום: Simon's photography
http://si.smugmug.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.