על הספר: 'גן בעדן מקדם'

אלברכט דורר, אדם וחוה

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

גן בעדן מקדם: מסורות גן עדן בישראל ובעמים, בעריכת רחל אליאור, סכוליון - מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות, המכון למדעי היהדות על שם מנדל, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ע

ספר זה, הכולל 22 מאמרים, מבוא מקיף, תמונות וצילומים, ואינדקס מפורט לכרך בן 468 עמודים, מוקדש לעיון מחקרי רחב בהקשריו השונים של גן עדן במסורות דתיות ותרבותיות שונות מן העת העתיקה ועד ימינו. המאמרים השונים מיצגים הן את פירות שנת עבודתה הראשונה של קבוצת המחקר 'עולים ויורדים - חציית גבולות בין שמים לארץ', שפעלה ב'סכוליון - מרכז למחקר רב-תחומי בלימודי היהדות' האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים תשס"ה-תשס"ח, והן את ההרצאות שנישאו בכנס בנושא גן עדן שיזמו חברי הקבוצה.

הסיפור המקראי המספר על 'גן בעדן מקדם' (בראשית ב, ח - ג, כד), הוא המקום שבו מתחילה העלילה האנושית ובו מוגדרים מושגי היסוד שלה. בסיפור גן עדן נזכר לראשונה דיאלוג בין אל נצחי בורא לאדם נברא בן חלוף, שם נזכרת לראשונה החלוקה הארכיטיפית בין איש לאישה, ההבחנה בין תום לידיעה, פקיחת העניים בעקבות האכילה מעץ הדעת וההסתתרות, הכרוכה בבושה, אשמה ופחד, כמו ההבחנה הראשונית בין חטא ועונש, בין ערום ללבוש, בין איסור והיתר, בין שולט לנשלט, בין הנצחי והחולף. מושגים אלה, בדומה לנחש ולפרי עץ הדעת, לכרובים ולאל נעלם מן העין הנגלה למשמע אוזן, הפכו כולם לתשתית תרבותית בעולמם של בני הדתות המונותאיסטיות בהקשרים רבים הנפרשים בין ראשית החיים לאחריתם, שכן עד מהרה הפך גן עדן לא רק למקום ראשית הדברים בעבר הרחק, אלא גם למקום אליו מייחלים בני האדם להגיע בתום חייהם הארציים.

גן העדן, מקום ההתוודעות הראשוני בין אל בורא ומצווה לאדם נברא ומצווה, ומקום המעבר מטבע לתרבות, מתום ואי ידיעה להכרה בחטא ובעונש, נתפש במהלך הדורות כאתר מקודש המצוי מעבר לגבולות הזמן והמקום, הקשור לעברו של המין האנושי המתפרש מחדש כל העת, ולכיסופיו בדבר העתיד המיוחל, המשתנים אף הם עם חלוף העתים. המסורות הכרוכות בסיפור גן עדן ובפירושיו המשתנים עיצבו את מושגי היסוד של בני דתות שונות שהתחנכו בזיקה לסיפור המקראי, לתרגומיו ולפירושיו, שכן ראשית בריאת האדם ואחריתו נקשרו במקום על זמני זה ובסיפורים מקבילים בתרבויות העולם, על ראשית משפחת האדם ועל אופק כיסופיו.
על גן עדן בעת העתיקה כתבו יאיר זקוביץ, נתן וסרמן, לאה מזור ורחל אליאור. על גן עדן בשלהי העת העתיקה כתבו סרג' רוזר, סרגיי מינוב, חנה ווסרמן ונורית הירשפלד. על גן עדן בתפילה ובעולמם של חכמים כתבו דליה מרקס ואביגדור שנאן. על גן עדן בימי הביניים כתבו אמיתי הראש, מיכה גודמן, עודד ישראלי, אלישבע רבל נהר ואיתמר תיאודור. על גן עדן בעת החדשה כתבו דוד פישלוב, יחיל צבן, יהודה מורלי ואורי הולנדר. ועל גן עדן בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה ובאנתרופולוגיה כתבו יורם בילו, חיים נוי ואדם קלין-אורון.

לדף הספר באתר הוצאת מאגנס

ראיון עם רחל אליאור על הספר

תמונה: אלברכט דורר, אדם וחוה, 1507