יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

ברוך מבנים אשר – על ספרו של משה בר-אשר "לשונות ראשונים"

נתנאל ברק, מורה ומחנך

ברוך מבנים אשר – על ספרו של משה בר-אשר לשונות ראשונים – מחקרי לשון במקרא במגילות ים המלח ובארמית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע“ב (2012) כריכה קשה, 495 עמודים.

מחבר הספר, משה בר-אשר, הוא מגדולי החוקרים בתחומו. הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים, מכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית, חתן פרס ישראל לשנת 1993 ופרס אמ"ת לשנת 2012.
הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס
ספרו, שהופיע זה עתה, אוגד שלושים ממאמריו. הוא מחולק לארבעה שערים:
  • לשון המקרא.
  • לשון מגילות מדבר יהודה.
  • תעודות חיצוניות (ללא הבחנה בין עברית וארמית ובין תקופת המקרא והתקופה הבתר מקראית)/
  • ארמית (בעיקר הסורית הארץ-ישראלית [= סוא"י] שהיא דיאלקט ארמי) . 
פירות עיסוקו של הפורה של בר-אשר בלהגים שונים של הערבית, ובעיקר בלשונם של יהודי צפון אפריקה לא נכללו באסופה זו.

קריאת הספר הינה תענוג צרוף לטהרני העברית, אותם מאיתנו המקנאים לשם לפועל ולתואר, וכמעט שאין בו מילה אחת שאינה עברית צחה. יש ובר אשר מלהטט בשכבות השונות של העברית, ומשלב לתוך כתיבתו אלמנטים שאינם מצויים בעברית בת זמננו, כמו למשל צורת ההפסק יָצָאוּ בסיומו של משפט. הספר כתוב היטב, וכל מאמר בפני עצמו כתוב בצורה בהירה, מבוססת, ענינית, מובנית ומעשירה. המאמרים מקצועיים לעילא והספר משמש כ-"בית ספר לכתיבת מאמרים" ממש, אהבתי במיוחד את מספור הפסקאות שיש בו כדי להבנות את המאמרים. יחד עם זה, מי שירצה לקרוא את האסופה ברציפות כספר שלם יגלה שחלק מהמידע הנמסר במאמר מסוים חוזר על עצמו במאמר אחר, ולעתים יותר מפעם אחת, בבחינת אינו דומה השונה פרקו וגו'. כדוגמא, ניתן להביא את הדיון במילה ”קצאוות“ על כתיביה השונים המופיע בעמ' 64 ונשנה בעמ' 158, והדיון במילה ”חצר“ המופיע בעמ' 63 ו 65 ונשנה בעמ' 160 ו 162 . באופן גורף יותר נאמר שניתן היה לערוך מחדש חלק מן הקטעים בפרק י"ג הדנים בסוגיות המועלות כבר בפרק ד', וכן לצרף את הקטעים בפרקים י"ב וי"ג העוסקים שניהם במגילה 4Q386 לכדי פרק אחד. כך גם לגבי חלקים בפרקים ט"ו ו- ט"ז. דוגמא נוספת בולטת היטב בחלק הרביעי של הספר. בכל פרק מארבעת הפרקים הראשונים של שער זה, הפרקים שיוחדו לדיון בסוא"י, נזכרת העובדה שרב כתבי היד שנותרו בידינו מן התקופה המוקדמת של הסוא"י, בין המאה השישית למאה השמינית לספירה, הנם פלימפססטים (עמ' 291, 309, 324  ו 336) כלומר כתבי יד שנעשה בהם שימוש חוזר, בדרך כלל לכריכת ספרים אחרים. אין ספק כי מדובר בעובדה חשובה, שכן היא מלמדת אותנו משהו על מצב שימורם של כתבי יד אלה, אך ציונה בכל אחד מהפרקים, מתאים למסגרת בה כל אחד עומד בפני עצמו, ולא לאסופה בה הם מופיעים אחד לצד רעהו. ואם בכך עסקינן, סידור ארבעת הפרקים הללו היה טוב יותר, לדעתי, לו הוקדם פרק כ"ה והועמד בראש הפרקים העוסקים בסוא"י שכן הוא מעמיד את העיסוק בסוא"י על מכונו בהקשרו ההסטורי.
בר-אשר בחר לנסח את דבריו בזהירות גדולה גם אם התוצאה תהיה שהקורא יתקשה  לחלץ הגד נחרץ מתוך הנתונים. זה ניכר בעיקר בחלק הראשון של השער האחרון של אוסף המאמרים (פרקים כ"ג – כ"ו וכן שני הפרקים החותמים את השער השלישי כ"א - כ"ב)  בו נשען בר-אשר על מיעוט יחסי של מקורות (המקורות של הסוא"י).
מקרה הפוך, שהוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל השונה ממנו, הוא הדיון במילה ”מבוא“ בשער הדן בלשון מגילות מדבר יהודה (עמ' 124-131). תחילה, בר-אשר מתאר את השימושים השונים של המילה ”מבוא“ בלשון המקרא. אחר כך הוא עומד על התמורה בתצורת המילה (מבוא > מבוי\מבואי, מעבר מתצורה על דרך שרשי ע"ו ל"א ל –תצורה על דרך שרשי ע"ו ל"י) ושימושה בלשון התנאים (משם פעולה שעניינו כניסה או שם עצם שעניינו פתח, שער לש"ע שעניינו רחוב קטן בין שתי שורות בתים). לאחר מכן, הוא עוסק בשימוש המילה בלשון מגילות ים המלח כמעין גשר היסטורי בין לשון המקרא ללשון התנאים, כששימושה דומה לשימוש בלשון המקרא (אף אם אינו זהה) ותצורתה מקדימה את התצורה בלשון חז"ל. הקושי בכך הוא שכל המהלך נסמך על היקרות אחת של המילה מבואי בצורתה ז ו "פתחי מבואי ושערי מוצא משמיעים כבוד המלך" (שירות עולות השבת, 4Q405, קטע 23, טור א, שורה 9) כשכל שאר ההיקרויות דבוקות בכתיב המקראי מבוא. בר-אשר עצמו מכיר באפשרות לראות בצורה זו צורת הנסמך של מבואים (|תמיד בזכר במילות ים המלח). לדעתי מידת הזהירות המופגנת בשאר חלקי הספר ראויה היתה להתוות דרך גם כאן, לפחות בציון אפשרות של גרירה (אטרקציה) השפעת הצורות הסמוכות למילה זו "פתחי" או "שערי". כך למשל פותר בר-אשר בעיה דומה בעמוד 184 בה הוא מעמיד את צורת הרבים "כיני" (שנכתבה כיניי), כגרירה של צורת רבים אחרת "ספרי" (ודוק, השינוי בין כן לכיניי, משמעותי מהשינוי בין "מבוא" ל "מבואי"). 

סיכומו של דבר, ”לשונות ראשונים“, הוא אסופה של שלושים מחקרים בעברית המקרא ובעברית של מגילות ים המלח ובארמית, שמיועדת לחוקרי הלשון המובהקים. פרקי הספר כוללים עיונים בדרכי כתיב, בענייני דקדוק (בתורת ההגה ובתצורה ובתחביר) וכתובים בידי חוקר חשוב הפורש יריעה רחבה, כתיבה מובנית וזהירות אקדמית. הספר עשוי לתרום גם למורי המקרא בבית הספר העל יסודי. למשל בעניין ביאור מילים מתוך הקשרן בתקבולת, במקראות מקבילים או במבנה מבאר אחר בחלקי הסיפורת של המקרא. 
ברוך מבנים אשר!

אין תגובות:

פרסום תגובה