יום שלישי, 1 באפריל 2014

האטד וכבשת הרש

ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.// "ודאי יש כזה", התעקשו לתומם// חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם// אצל אבימלך, גדעון ויותם.// שוחחה  המשלחת עם כל צמח ראוי,//  ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.// כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב// הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.//  במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.// וויתרו מרצונם על שליטה וסמכות,// כדי שלא ייאלצו לשאת בשליחות.//
אך שליטה ושליחות עברו מהפך// מאז ימי שפוט השופטים בתנ"ך.// וכיום כבר אין עץ  שלמלך נמשח.// כי נכבש שביל חדש אל סבכי  הממשל// משמעות חדשה נטענה במשל.// ושליחות שהייתה פעם לב השיטה//
התחלפה  בתשוקה עזה לשליטה.// אל מרכז הגינה נכנסים מעתה// קוצי סרק רדודים מקצווי המטע.// ודווקא עצים עמוסים בכל טוּב// כגון זית וָגפן,
תאנה או חרוב// עמוקי שורשים, נדחים בסירוב,// כי תמיד קל לרוץ כשהמַצָע מנותק.// מעכשיו משתנים חוקי המשחק// כלל חדש משתרש תחת זה שנדחק:// הרוצה לשלוט בעולם  העצים// אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים.// 
כך הגיע לגמר עוד אילן מועמד.// זה עצו של יותם, הלא הוא האטד.// מסביבו אין ידיד, הוא שוכן לבדד// ועל פני אחרים יתרון לו אחד,// שקוצו כלשונו מתער הוא חד.// בעצת יועציו// הוא הסווה עוקציו.// וכמומחה לתקשורת כלל עולמית// עיצב לו יחצן חזוּת עממית// וּבקורטוב של תרמית// הוא שיפר לו תדמית.// אזר עוז האטד והכריז ברוב מרץ:// "רק אני אוכל  לעמוד בפֶרץ.// אם אני אבָחֵר ישגשג אז היער.// בין אזוב לבין ארז אקטין את הפער.// בְצִלִי כל עץ יהיה צמח מוגן,// כי טוב האטד לעצים שבגן".// את בדיו הוא הניף מול המון אוהדים// שבלעו את כל סיפורי הבדים.// ובעודו כובש את דרכו אל צמרת.// הוא נתן לכל עץ הבטחה אחרת.// 
נדלקה אז עליו חבורה מתלהבת// ובלהט קראה: "קום הצת השלהבת.// עץ  גזעי, שיצריו כקוציו כה עזים// בוא תמשול מאזוב ועד ארזים".//  סוף דבר, רוב סוחף  ומוחץ// בחר באטד, השנון כמו חץ.// 
אך נבחר, וקוציו שהיו רדומים// נשלפו אל מול בוחרים המומים// ומי שהפיח ביער תקווה// כִסַח את תומכיו מפרי עד עלווה.// הציגם עירומים, חשופים עד ערווה.//
בקטע הזה הסיפור עוד לא תם.// עוד פרק נוסיף למשלו של יותם.// כך יוכלו העצים שביער לחשוף// איך 'עבדו'  עליהם יחצנים עד הסוף.// 
לאחר שעל כול מתחריו הוא גבַר// אל משל נתן האטד אז חבַר// (הלא זה המשל הידוע לכול// על עשיר, על כבשה, ועל רש חסר-כול).// ובקבלת הפנים באתר המפגש,// כמסופר בִמְשל נתן במפורש// העשיר לאורח הכין, כנדרש,// סעודת ניצחון... מכבשת הרש.// ובהזדמנות חגיגית, במֶחוָה מתוקשרת// השליך האטד לתומכיו עצם גרומה, למזכרת.// 

מתוך: שלמה בכר, תמיד עכשווי: מקאמות מקראיות, תל אביב, הוצאת גוונים, תשס"ז 2007. באדיבות ההוצאה.
עוד מקאמות מפרי רוחו של ד"ר שלמה בכר:
קוטרים
מחבלי קליטה לחבלי גאולה
וראו גם מאמרו:
הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה