יום שני, 1 באוקטובר 2018

האטד וכבשת הרש: לקח פוליטי? מה פתאום

ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

הרוצה לשלוט בעולם  העצים // אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים. 

הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.
"ודאי יש כזה", התעקשו לתומם 
חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם // אצל אבימלך, גדעון ויותם.
שוחחה  המשלחת עם כל צמח ראוי,//  ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.
כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב
הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.
במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.

וויתרו מרצונם על שליטה וסמכות,// כדי שלא ייאלצו לשאת בשליחות.
אך שליטה ושליחות עברו מהפך
מאז ימי שפוט השופטים בתנ"ך. // וכיום כבר אין עץ שלמלך נמשח.
כי נכבש שביל חדש אל סבכי  הממשל// משמעות חדשה נטענה במשל.
 ושליחות שהייתה פעם לב השיטה// התחלפה  בתשוקה עזה לשליטה.
אל מרכז הגינה נכנסים מעתה// קוצי סרק רדודים מקצווי המטע.
ודווקא עצים עמוסים בכל טוּב
כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב // עמוקי שורשים, נדחים בסירוב,
כי תמיד קל לרוץ כשהמַצָע מנותק.//
מעכשיו משתנים חוקי המשחק /כלל חדש משתרש תחת זה שנדחק:
הרוצה לשלוט בעולם  העצים // אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים. 
כך הגיע לגמר עוד אילן מועמד.// זה עצו של יותם, הלא הוא האטד.
מסביבו אין ידיד, הוא שוכן לבדד
ועל פני אחרים יתרון לו אחד,// שקוצו כלשונו מתער הוא חד.
בעצת יועציו הוא הסווה עוקציו.
וכמומחה לתקשורת כלל עולמית// עיצב לו יחצן חזוּת עממית
וּבקורטוב של תרמית// הוא שיפר לו תדמית.
אזר עוז האטד והכריז ברוב מרץ:// "רק אני אוכל  לעמוד בפֶרץ.
אם אני אבָחֵר ישגשג אז היער.// בין אזוב לבין ארז אקטין את הפער.
בְצִלִי כל עץ יהיה צמח מוגן,// כי טוב האטד לעצים שבגן".
את בדיו הוא הניף מול המון אוהדים// שבלעו את כל סיפורי הבדים.
ובעודו כובש את דרכו אל צמרת.// הוא נתן לכל עץ הבטחה אחרת. 
נדלקה אז עליו חבורה מתלהבת// ובלהט קראה: "קום הצת השלהבת.
עץ  גזעי, שיצריו כקוציו כה עזים// בוא תמשול מאזוב ועד ארזים".
סוף דבר, רוב סוחף  ומוחץ// בחר באטד, השנון כמו חץ.
אך נבחר, וקוציו שהיו רדומים// נשלפו אל מול בוחרים המומים
ומי שהפיח ביער תקווה
כִסַח את תומכיו מפרי עד עלווה.// הציגם עירומים, חשופים עד ערווה.
בקטע הזה הסיפור עוד לא תם.// עוד פרק נוסיף למשלו של יותם.
כך יוכלו העצים שביער לחשוף// איך 'עבדו'  עליהם יחצנים עד הסוף. 
לאחר שעל כול מתחריו הוא גבַר// אל משל נתן האטד אז חבַר
(הלא זה המשל הידוע לכול// על עשיר, על כבשה, ועל רש חסר-כול).
ובקבלת הפנים באתר המפגש,// כמסופר בִמְשל נתן במפורש
העשיר לאורח הכין, כנדרש,// סעודת ניצחון... מכבשת הרש.
ובהזדמנות חגיגית, במֶחוָה מתוקשרת// השליך האטד לתומכיו עצם גרומה, למזכרת.

מתוך: שלמה בכר, תמיד עכשווי: מקאמות מקראיות, תל אביב, הוצאת גוונים, תשס"ז 2007. באדיבות ההוצאה.
עוד מקאמות מפרי רוחו של ד"ר שלמה בכר:
קוטרים
מחבלי קליטה לחבלי גאולה
וראו גם מאמרו:
הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות



אין תגובות:

פרסום תגובה