יום שני, 29 באוקטובר 2018

עתליה

משה שפריר, משורר

פגשתי בכיכר המדינה עלמה צעירה. עתליה שמה. תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.


"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)

צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

וּשְׁמֵךְ יוּאַר לָעַד, כְּמוֹ שֶׁאָרוּר שֵׁם אִמֵּךְ - אִיזֶבֶל, כִּי דָמִים רַבִּים שָׁפַכְתְּ בָּאָרֶץ,
כִּי אַתְּ זוֹ שֶׁהִתִּית אֶת לֶב-בַּעֲלֵךְ יוֹרָם לָעֲשׂוֹת הָרַע, וְלָעֲבוֹד לַבַּעַל וְלָעַשְׁתֹּרֶת;
וְאַחֲרֵי מוֹתו וּמוֹת בְּנֵךְ אֲחַזְיָה, מַלְכֵי יְהוּדָה - בָּחַרְתְּ לִמְלֹךְ לְבַד בָּאָרֶץ.
אֶת נְכָדַיִךְ רָצַחְתְּ רַק כְּדֵי לִשְׁלֹט, כְּדֵי לִהְיוֹת מַלְכָּה כֹּה עָרִיצָהּ וּמְרֻשַׁעַת
(שֶׁלֹּא כְּמֶדֵיאָה הַיְוָנִית, שֶׁרָצְחָה אֶת שְׁנֵי בָּנֶיהָ כִּנְקָמָה עַל-כָּךְ שֶׁבַּעֲלָהּ יָזוֹן בָּגַד בָּהּ).

אָכֵן מָלְאָה אָז הָאָרֶץ תֹּועֵבָה וּמַעֲשֵׂי-דָמִים, שֶׁלֹּא הָיוּ כְּמוֹתָם מִיָּמִים-יָמִימָה:
הַחֵל בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֲשֶׁר שָׁחַט בְּנַחַל הַקִּישׁוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים מִנְּבִיאֵי-הַבַּעַל,
אַחַר גָּזְלָה אִיזֶבֶל, אֵשֶׁת-אַחְאָב, אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וְגָּרְמָה לְמוֹתוֹ -הַכֹּל בְּכַחַשׁ,
וְעַד לְיֵהוּא, שֶׁמָּרַד אָז בְּאַחְאָב הַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה לַהֲרֹג בִּשְׁמִטָּה מֵחַלּוֹן הָאַרְמוֹן אֶת אִיזֶבֶל,
וְהִשְׁמִיד אֶת כָּל בֵּית-אַחְאָב, וְהִצִּיג בַּכִּכָּר אֶת רָאשֵׁיהֶם הַכְּרוּתִים, כְּמוֹ הָיוּ מְעֵין דֶּגֶל.

אַךְ אַכְזָרִית מִכֹּל הָיִית, כִּי לֹא יָדַעְתְּ רַחֵם גַּם עַל צֶאֱצָאַיִךְ - וּכְכַזּוֹ רָצַחְתְּ אֶת נְכָדַיִךְ!
שֶׁאִם לֹא הָיָה יוֹאָשׁ יַנּוּקָא, הַנֶּכֶד שֶׁהֻסְתַּר בְּבֵית-אֱלוֹהַּ,- נִצּוֹל מֵחַרְבֵּךְ הַמִּתְהַפֶּכֶת,
- כִּי אָז הָיָה אוֹבֵד לָעַד כָּל זֶרַע הַמְּלוּכָה שֶׁל בֵּית-דָּוִד, שֶׁכְּבָר דּוֹרוֹת הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת.
וְכַאֲשֶׁר מָּלְאוּ לוֹ שֶׁבַע - הִמְלִיכוּהוּ, וְגַם קָשְׁרוּ נֶגְדֵּךְ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמֶרֶת;
וְכָעֵת, כְּשֶׁתָּבוֹאִי  לְבֵית-הַמִּקְדָּשׁ,  הֵם יוֹצִיאוּךְ, וּלְנֹכַח סוּסֵי-הַמֶּלֶךְ  - יַהַרְגוּךְ בַּחֶרֶב

2 comments:

  1. העתליה האחת חטאה וכל הנושאות שם כשמה צריכות להתבייש?

    השבמחק
  2. שיר יפה ואני מצטרף להערה של נורקה רוזנרוט הנ"ל.

    השבמחק