הרהורים על מיזעור התנ״ך בעקבות ה׳ננו-תנ״ך׳ של הטכניון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מתוך התנ״ך הזעיר בעולם שיוצר בטכניון

מאז ומעולם ניסו בני האדם למזער טקסטים. הם עשו זאת למטרות מעשיות, רגשיות, אומנותיות או אמוניות שונות. במזרח הרחוק, למשל, התפתחה אומנות הכתיבה של שמות אנשים אהובים על גרגר אורז המסמל שפע ופריון. בעולם היהודי ידועה אומנות הכתיבה הקליגרפית של טקסטים מקראיים. למשל, מגילת שיר-השירים שנכתבה בשלמותה על גבי קליפת ביצה.

בהשראת האומנות המוסלמית התפתחה ביהדות הכתיבה המיקרוגרפית, שהיא יצירת צורות עיטוריות שקווי המתאר שלהן עשויים מכתב זעיר. המיקרוגרפיה שימשה לעיטור כתבי יד. בין הטקסטים שנבחרו בולט חלקם של פסוקי המקרא. דוגמא מרהיבה היא המיקרוגרפיה שבכתב יד לנינגרד, שהוא כתב היד השלם הקדום ביותר של המקרא. בכתבי יד מקראיים שימשה המיקרוגרפיה גם לכתיבת הערות המסורה הגדולה. כך נוצר בידול בין הערות המסורה הכתובות בכתב הזעיר לבין נוסח המסורה שבגוף הדף. מסורה מעוטרת יש למשל בתנ״ך רויכלין מהמאה ה-13.

מקום מיוחד בתרבות נועד למיזעור חלקים מהתנ״ך ואפילו של התנ״ך כולו, כדי שהאדם יוכל לשאת עמו את הטקסטים הקדושים בכל אשר יפנה ולזכות בכך בהגנה ובברכה, בחזקת זעירות בדרכים... ידועים היטב ספרי תהלים זעירים המודפסים על נייר. מיזעור משמעותי יותר מושג באמצעות מיקרופילם. המיקרופילם הוא שקופית קטנת ממדים שניתן לצלם עליה בהקטנה של עד פי 3000 ולקרוא את הכתוב באמצעות זכוכית מגדלת. 

שיא המיזעור של התנ״ך הושג בימים אלה על ידי מדעני הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, וידוע בשם The Technion's Nano Bible. היוזמה למיזעור היתה של פרופסור אורי סיון וד”ר אוהד זוהר מהמכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי בטכניון. ייצור השבב והתוכנה המאפשרת לחרוט עליו נעשו על ידי מהנדסי מרכז זיסאפל לננו-אלקטרוניקה בטכניון. 1,200,000 האותיות של התנ״ך, על ניקודן, נחרטו על גבי שבב סיליקון בעובי 20 ננומטר ובגודל חצי מילימטר רבוע שהוא כגודלו של גרגר סוכר! השבב צופה בשכבת זהב דקיקה, והחריטה עליו התבצעה באמצעות אלומת יונים ממוקדת. הקרן ממוקדת היונים חשפה את הסיליקון שמתחת לשכבת הזהב, וכך הופיעו כתמים כהים (=האותיות) בתוך הרקע הבהיר של הזהב. התוכנה המפנה את הקרן לנקודות הרצויות (=הכתיבה) מאפשרת לכתוב את התנ״ך כולו על ניקודו על פני שבב הסיליקון בתוך שעה וחצי. את הטקסט המקראי הממוזער שעל השבב ניתן לראות רק באמצעות מיקרוסקופ המאפשר הגדלה של פי 10,000. 

ה׳ננו-תנ״ך׳

פרי עמלם של המדענים מוצג עתה לציבור בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל, בו נשמרים ומוצגים העותקים הקדומים של התנ״ך: כתר ארם צובא מהמאה העשירית לספירה, וחלק ממגילות מדבר יהודה שהן מלפני 2000 שנה. גווילים עתיקים וננו-טכנולוגיה גרים עתה יחדיו תחת כיפתו המעוגלת של היכל הספר בירושלים (התערוכה תהיה פתוחה עד נובמבר 2016).

אין ספק שה׳ננו-תנ״ך׳ הוא גילוי של השג מדעי וטכנולוגי אדיר שראוי לטכניון בכלל וליוצריו בפרט להתהדר בו. על פי דברי יוצריו, הוא בא לעולם כדי להדגים לציבור הרחב את עוצמתה של הננו-טכנולוגיה ולעורר סקרנות לגבי התחום החדשני הזה. והוא עשה זאת, ובגדול. אבל האם יש בכך תועלת ללימוד המקרא? ברור שיותר זול ופשוט לקרוא במקרא מתוך ספר מודפס או אלקטרוני. ברור גם שהתנ״ך הממוחשב הוא הכלי היעיל, הפשוט והזמין ביותר לחקר המקרא הידוע לנו. גם הוא מבוסס על מיזעור, אם כי מיזעור שונה עקרונית מדרכי המיזעור שצויינו לעיל. כאן לא מדובר על מיזעור פיזי של גודל האותיות אלא על הפיכת הטקסט המקראי לקובץ מחשב שנשמר באופן פיזי בזכרון של כונן קשיח/נייד או בענן (Cloud storage). דהיינו, בזכרון של מחשב מרוחק שמגיעים אליו דרך רשת האינטרנט. התוכנות הייעודיות שנוצרו כדי לחקור את הטקסט הממוחשב מאפשרות עיון במקרא וחיפושים מורכבים בו ובמקורות טקסטואליים רלוונטיים רבים. 

ובכל זאת הננו-תנ״ך מסקרן מבחינת שימור המקרא ומחקרו. 

בעולם המדעי המודרני מתרחש תהליך מוזר, שהוא הפוך מהתהליך שהניע את המדע והמחקר לאורך כל תולדות המין האנושי. לא קודם הצרכים שחיפשו מענה, אלא קודם ההתפתחויות הטכנולוגיות שעשויות להיות מענה לצרכים שעדיין אינם ידועים. כלומר, פתרון שקודם לשאלה שטרם התעוררה. 

האם הננו-טכנולוגיה תאפשר לפרוץ דרכים חדשות בחקר המקרא שהיום אנחנו לא מסוגלים אפילו לדמיין אותן? האם הננו-טכנולוגיה תאפשר דרך לשימור המקרא וטקסטים אחרים מפני קטסטרופות גלובליות עתידיות מעשה ידי האדם או כוחות הטבע? האם היא תהיה דרך לשנע טקסטים במסעות בין-כוכביים ולשמש במפגשים עם תרבויות תבוניות אחרות, אם ישנן כאלה ביקום? כלומר, להיות גירסה עדכנית יותר מתקליט הזהב שנשלח לחלל בשנת 1977 על גבי וויאג׳ר 1 וויאג׳ר 2 ובו טקסטים ומידע על כדור הארץ והמין האנושי? לאלהים פתרונים. 

האנושות המציאה דרכים טכניות מרהיבות לשימור המקרא ולמחקרו. אבל חשוב לזכור שלא הן העיקר. העיקר הוא הרוח האצורה בטקסטים הקדמוניים. המוסר, הערכים וההתמודדות עם שאלות הנצח של החיים ומשמעותם. 

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו 8).