ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות
 |
וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ (דברים לד, א, פרשת וזאת הברכה)
|
לְאַחַר לֵיל מַאֲמַצִּים
תַּחַת אוֹר וַרְדִּי, תָשׁוּשׁ וּמִתְנַשֵּׁף
מַגִּיעַ מֹשֶׁה לְרוֹם פִּסְגָּת הַר-נְבוֹ עֵת זְרִיחָה וָזֹהַר,
בְּרֹאשׁ מוּרָם וּבְלֵב טָהוֹר
בִּשְׂעָרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת עֲדֵי כְּתֵפַיִם וּבְזְקָנוֹ הַזּוֹרֵחַ
שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבַר הָאֵל
'כִּי לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְּעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר'
מְזֻעְזָע, מַבִּיט מֹשֶׁה לְעֵבֶר כְּנַעַן מַעֲרָבָהּ אֶל הַר
רָמוֹן בְּמֶרְחֲבֵי הַנֶּגֶב, בַּיָּם הַמַּעֲרָבִי וּבְהָרֵי נַפְתָּלִי צָפוֹנָה,
בְּלִבּוֹ נוֹשֵׂא תְּפִלָּה,
בִּדְמָמָה
בִּכְאֵב לֵב וּבְכִי רֹאֶה אֵיךְ הָאָרֶץ נוֹפֶלֶת,
הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּפֶּלֶת מַטָּה אֶל הַמָּקוֹם הַמְּדֻיָּק בּוֹ הָאֲדָמָה
מִתְרוֹצֶצֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה
וּמְבַקֶּשֶׁת לִגְנֹב מְעַט שָׁמַיִם,
מַטָּה מַטָּה, הֲיַרְדֵּן בּוֹכֶה,
בְּגַבּוֹ תִּלֵּי אוֹר, נְהָרָה וּזְרִיחָה וּלְפָנָיו אֶרֶץ יְהוּדָה,
מֵעַל, חֻפָּת אַרְגָּמָן מַסְתִּירָה אֶת הַשָּׁמַיִם
וּמִתַּחַת לְאַדְמוּת הַכֹּל הַר מַסְתִּיר הַר
וְהָהָר שֶֹמֵאֲחוֹרֵי הָהָר מַסְתִּיר אֶת הַכְּאֵב
וְהַכְּאֵב כְּבָר לֹא יָכוֹל לְהַסְתִּיר דָּבָר.
המילים הקימו השחר הקדום לתחיה
השבמחקוהכאב, אף הוא, התעורר.