יום חמישי, 24 בדצמבר 2015

אל הר נבו

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות
וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ (דברים לד, א, פרשת וזאת הברכה)
בְּיוֹם בְּרִיאָה חָדָשׁ, בְּאִישׁוֹן לַיִל
עֹלֶה מֹשֶׁה אֶל-הַר נְבוֹ, 
תַּחַת אוֹר וַרְדִּי, מַגִּיעַ לְרוֹם פִּסְגָּתוֹ תָשׁוּשׁ כְּשַׁחַר מִתְנַשֵּׁף
בִּשְׂעָרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת עֲדֵי כְּתֵפַיִם וּבְזְקָנוֹ הַזּוֹרֵחַ בְּלֹבְנוֹ כְּזַהֲרוּרִית
שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבַר הָאֵל 
'כִּי לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְּעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר'  
מְזֻעְזָע, מַבִּיט מַעֲרָבָהּ בְְּעֶרְגָה 
בִּכְנָעָן, בְּמֶרְחֲבֵי הַנֶּגֶב, בַּיָּם הַמַּעֲרָבִי וְצָפוֹנָה אֶל הָרֵי נַפְתָּלִי
בִּכְאֵב, רֹאֶה אֵיךְ הָאָרֶץ נוֹפֶלֶת מַעֲרָבָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן
הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּפֶּלֶת מַטָּה אֶל 
הַמָּקוֹם הַמְּדֻיָּק, בּוֹ
הָאֲדָמָה מִתְרוֹצֶצֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְבַקֶּשֶׁת לִגְנֹב מְעַט שָׁמַיִם,
בְּגַבּוֹ תִּלֵּי אוֹר, נְהָרָה וּזְרִיחָה וּמוּלוֹ עַל אֶרֶץ יְהוּדָה
חֻפָּת אַרְגָּמָן 
מַסְתִּירָה אֶת הַשָּׁמַיִם וּמִתַּחַת לְאַדְמוּת הַכֹּל הַר מַסְתִּיר הַר
וְהָהָר שֶֹמֵאֲחוֹרֵי הָהָר מַסְתִּיר אֶת הַכְּאֵב 
וְהַכְּאֵב כְּבָר לֹא יָכוֹל לְהַסְתִּיר 
דָּבָר. 

תגובה 1:

  1. המילים הקימו השחר הקדום לתחיה
    והכאב, אף הוא, התעורר.

    השבמחק