יום רביעי, 4 בדצמבר 2019

יוסף פליישמן, תורת האבות מבראשית - קיום מצוות התורה בטרם ניתנה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת רסלינג

יוסף פליישמן, תורת האבות מבראשית: קיום מצוות התורה בטרם ניתנה, הוצאת רסלינג, חולון 2019, 306 עמודים

מצוות המילה ניתנה לאברהם: וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם (בראשית יז 12); יעקב נאבק ב׳איש׳ במעבר היבוק וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ. עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה (לב 33-32);  בבר׳ כו 5 נאמר שה׳ העניק לאברהם את ברכת הזרע והארץ עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי; ובפרק יח 19-18 כתוב ברוח דומה וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו. 
ספרו החדש של יוסף פליישמן, פרופסור (אמריטוס) מהמחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן, תורת האבות מבראשית: קיום מצוות התורה בטרם ניתנה, עוסק בסוגיה המסקרנת של קיום המצוות על ידי אישים שונים: חנוך, נח, שם, עבר, אברהם, יהודה ועוד, קודם למסופר על מתן התורה. השאלות המנחות את המחקר הן זהות האישים שקיימו או לא קיימו את המצוות (ולכן חטאו) לפני מתן תורה, מהיכן הגיע אליהם הידע אודות המצוות והחובה לקיימן, והאם קיום המצוות שלהם היה מלא או חלקי.  
העיסוק בסוגיות הנוגעות לקיום המצוות ממשיך את מחקריו הענפים של פליישמן במשפט המזרח הקדום, במשפט המקראי ובמשפט העברי הקדום.
הספר מתחלק לשני חלקים: 
החלק הראשון עוסק בספרות החיצונית ובספרות קומראן (ספרות שהיא בין המאה השלישית לפנה״ס למאה הראשונה לספירה) עם דגש על ספר היובלים, והחלק השני - בספרות היהודית הקדומה. 
הנה דוגמאות: 
---- בסיפור יוסף ואשת פוטיפר מנמק יוסף את סירבו לדרישת האשה במילים: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים (לט 9). מכאן, שגם בימים שלפני מתן תורה הניאוף נחשב כחטא לאלהים. אבל מנין? המקרא אינו מספק לכך תשובה. בא ספר היובלים ואומר שיוסף זכר את ה׳ ואת הדברים שקרא יעקב מדברי אברהם בדבר איסור הניאוף. 
----  יהודה דן את תמר כלתו ההרה לשריפה. וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף (לח 24). על סמך איזה חוק? לפי ספר היובלים, על פי המשפט שציווה אברהם לבניו ׳כי בתום עיניו הלך ויבקש משפט. כי ממשפט אברהם אשר צוה לבניו רצה יהודה לשרפה באש׳ (מא 82).         
----  נישואי יהודה לבת שוע. נאמר: וַיַּרְא־שָׁם יְהוּדָה בַּת־אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ (לח 2?). האם לא עבר כאן יהודה על הציווי המפורש לא לשאת כנענית לאשה? הרי אברהם משביע את עבדו זקן ביתו אֲשֶׁר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ (כד 3). בפרשנות המסורתית נוטים לפרש את הַכְּנַעֲנִי כאן כמכוון למשלח ידו של אבי האשה ולא למוצאו האתני. הוא היה ׳כנעני׳ דהיינו, סוחר. פירוש כזה לא נמצא בספרות החיצונית. על פי היובלים ועל פי צוואת יהודה, יהודה נשא אשה מבנות כנען, ובכך חטא. בשני החיבורים הללו נמתחת ביקורת חריפה על הביאה של יהודה אל תמר, אולם יהודה מוצג כמי שמתחרט על חטאו וחוזר בתשובה. בכך ניכרת המגמה גם להדגיש את חומרת העבירה וגם את החזרה בתשובה, וכך מציגים את האבות וצאצאיהם באור חיובי באמצעות העיסוק הרב בגורמים שהובילו לחטא ובחזרה בתשובה מן החטא. 
ספר היובלים, בהשוואה לנאמר במקרא, מקדים את קיומן של מצוות שונות כבר לימי האבות. מה המניע לכך? פליישמן סוקר את הפרשנויות שונות ומביע את דעתו, שזה נובע מכך שכבר בתורה עצמה יש לחוק חשיבות מרכזית, ולכן לא ייתכן שדמויות קדומות לא קיימו אותו. אבל ייתכן שבשל התפיסה ההדרגתית, קיום המצווה הוגבל וצומצם.
החלק השני של הספר בוחן כאמור את התפתחות הרעיונות הללו בספרות היהודית הקדומה, בספרות המדרש ובפרשנות ימי הביניים. וביתר פירוט: בתרגומים הקדומים, במקורות התנאיים (מדרכי הלכה, משניות ותוספתא), במקורות האמוראיים (התלמודים ומדרכי האגדה) ובפרשנות המקרא היהודית בימי הביניים: רש״י, ראב״ע, רמב״ן, רשב״ם, רד״ק וחזקוני. לעיתים ישנה התייחסות גם לבעלי התוספות, אברבנאל ואחרים. כמו בחלק הראשון גם כאן ימצאו הקוראים שני חלקים. בראשון מהם דן פליישמן בקיום התורה על ידי אישים מספר בראשית בספרות חז״ל ובפרשנות היהודית ובשני - בהשתלשלות מסורת הידע בספר בראשית על פי ספרות חז״ל ופרשני ימי הביניים. 
בסוף הספר יש הערות מפותחות, רשימת מקורות ואינדקס. 





אין תגובות:

פרסום תגובה