על דמותו של פרופ' שלום פאול ז"ל כמורה וכחבר: דברי שלום ואמת

פרופ׳ שמחה קוגוט, האוניברסיטה העברית

מימין: פרופ׳ מנחם הרן. משמאל: פרופ׳ שלום פאול
צולם בארוע לכבוד פרישתו של פרופ׳ פאול לגמלאות 

פרופ' שלום פאול, שהלך השבוע לעולמו (16.11.2020), היה חוקר ומרצה למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. על תרומתו לחקר המקרא עמדו ועוד יעמדו אחרים. אני אתמקד כאן בדיוקנו כמורה וכחבר.

שלום פאול היה מורה מעולה שידע והצליח להאהיב את המקרא על תלמידיו, אולי משום שמעולם לא חדל להיות תלמיד. הוא לָמַד על מנת ללַמֵד והתעדכן תמיד בחידושי המחקר על מנת שיוכל להביאם לפני תלמידיו. אין זה אפוא מקרה ששלום זכה להימנות ברשימת המורים המצטיינים פעמים רבות. כשלושים וחמש שנה היה שלום חבר סגל בחוג למקרא באוניברסיטה העברית. הוא הגיע אלינו כחוקר צעיר שרכש את השכלתו האקדמית – הכוללת גם הסמכה לרבנות – במוסדות מכובדים בארצות הברית, ואף נתנסה שם בהוראה אקדמית וזכה לקידומים ולהוקרה מרובה. עם כל זאת, אהבתו לארץ ישראל לא הניחה לו, עד שהחליט לקיים בעצמו מקרא שכתוב "ונתתי שלום בארץ" (ויק' כו 6). הוא עלה לארץ וקשר את עתידו עם החוג למקרא בירושלים. דומה אני שמיום שהגיע אלינו, הוא קבע את ביתו העיקרי באוניברסיטה, ואילו ביתו הנוסף נחשב ל"סוכת שלום", היינו לדירתו הארעית. הוא היה תמיד מן המאחרים לצאת מן האוניברסיטה ומן הממהרים לבוא בשעריה, וכל אחד מן המורים ומן התלמידים מצא את דלתו פתוחה לפניו בכל עת. שעת הקבלה שלו השתרעה על-פני ששה ימים! כן, גם בימי ששי, בערבי חג ובימי חול המועד יכולת למצוא את שלום בחדרו באוניברסיטה, שלום עשה את חדרו בית-ועד למורים ולתלמידים, שפקדו אותו למשא ומתן של תורה, כמו גם לשיחת חולין, הסתייעו בספריו, שהועמדו לרשותם בחפץ לב, פעמים כבחדר עיון ופעמים כבספריית השאלה. מי שפנה אל שלום נענה בחביבות, שהקלה עליו לשוב ולפנות עוד, טבעי הוא אפוא שבשל מזגו הטוב, שלום התבקש ונענה לשמש כמה פעמים כראש החוג. 

קשה לפרוט את תרומותיו של שלום לחוג. די אם נציין כמה מהן: שלום היה הרוח החיה בוועדות מורים-תלמידים; הוא יזם את מוסד הטיול השנתי של החוג, ולאורך שנים תכנן, ארגן, והשגיח על הביצוע שלו; הוא יזם וארגן סיורים של תלמידיו במוזיאון ארצות המקרא ובמוזיאון ישראל. "מוסד" מיוחד של שלום היה השיעור השנתי הקבוע על "ירושלים של זהב" שלימד לקראת יום ירושלים. שיעור מרתק זה משך אליו מידי שנה תלמידים ומורים מן החוג ומחוצה לו, עובדי האוניברסיטה ואישי ציבור, שדבר השיעור נודע להם מפי שומעים נלהבים משנים עברו, והנלהבים החדשים גלגלו את התלהבותם הלאה. על ייחודו של שיעור זה אני מעיד כאן כמי שהשתתף באחת השנים בחוויה המרשימה הזאת. באותה הזדמנות נתגלה לי לא רק שלום המורה המחונן, אלא אף שלום השחקן הווירטואוזי – כישרון שלא ידעתי על קיומו אצלו עד אז. לאחר מכן שמעתי מתלמידיו שכשרון המשחק של שלום הופגן כמעט בכל שיעור, ונתפרש לי סוד היותו מבוקש כמרצה לקהל הרחב בארץ ובעולם. אין לי ספק שהחוג נהנה מכוח המשיכה של שלום גם לאחר שפרש לגמלאות והמשיך ללמד בחוג בהתנדבות. שלום היה חבר נאמן לאנשי הסגל של החוג, הקטנים עם הגדולים. לא רק בשַׁמְּשו כראש חוג, אלא אף בהיותו חבר סגל מן השורה, הוא דאג לרווחת המורים, יזם את קידומם של הראויים לקידום והשתדל עבורם; יזם אירועים וספרי יובל לכבודם של מורי החוג הוותיקים, ונהג בחבריו ובתלמידיו באהבה ואחווה ושלום ורעות. רעיו ותלמידיו יזכרו לו לטובה את התכונות והעשיות הברוכות שנלווה להם תמיד חיוך קורן.

יהי זכרו ברוך!