 |
| Rebecca et Eliézer, Alexandre Cabanel |
"שְׁתֵה אֲדֹנִי...גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"
כֹּה אָמְרָה רִבְקָה אִמֵּנוּ הַבְּתוּלָה, בַּת לְלָבָן בֶּן בְּתוּאֵל,
חֲסוּדָה וְטוֹבַת מַרְאֶה הָיְתָה כְּמַרְבֵּק
וְלֹא חֲשָׁבָהּ אָבִיהָ עַד מָה דָּמְתָה לוֹ
בַּהֲגִיגֶיהָ בִּמְזִמּוֹתֶיהָ בְּחָמְדּוֹ אֶת עֹשֶׁר אַבְרָהָם,
כִּי רָאָה כִּי כָּבֵד הוּא בְּמִקְנֶה וַאֲבָנִים טוֹבוֹת
כָּךְ חָשקָָה בִּבְכוֹרַת עשו עֲבוּר יַעֲקֹב בְּנָהּ, אֲהוּב נַפְשָׁהּ,
וּבְתַחְבּוּלוֹת גָּזְלָה מִיִּצְחָק אִשָּׁהּ אֶת הַבְּכוֹרָה
וְלֹא נָסוֹגָה בָּהּ מֵאָחוֹר, וְתַחֲמֹד אַף אֶת הַבְּרָכָה,
וְנִרְאֲתָה כַּבְּתוּלָה הַתַּמָּה, אֲשֶׁר נְשָׂאָהּ יִצְחָק מִיָּמִים יָמִימָה.
כָּךְ חָשקָָה בִּבְכוֹרַת עשו עֲבוּר יַעֲקֹב בְּנָהּ, אֲהוּב נַפְשָׁהּ,
וּבְתַחְבּוּלוֹת גָּזְלָה מִיִּצְחָק אִשָּׁהּ אֶת הַבְּכוֹרָה
וְלֹא נָסוֹגָה בָּהּ מֵאָחוֹר, וְתַחֲמֹד אַף אֶת הַבְּרָכָה,
וְנִרְאֲתָה כַּבְּתוּלָה הַתַּמָּה, אֲשֶׁר נְשָׂאָהּ יִצְחָק מִיָּמִים יָמִימָה.
תודה לאה יקרה!
השבמחק