שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כח, תשפ״ה

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ערן ויזל, נפתלי ש׳ משל, ברוך יעקב שורץ (עורכים), שנתון למקרא ולחקר המקרא והמזרח הקדום, כח, המכון למדעי היהדות ע״ש מנדל, הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלם, ירושלים תשפ״ה, 496 עמודים + xviii

על יצירתה של יערה בן-דוד

יערה בן-דוד, משוררת, אמנית קולאז'ים ומבקרת ספרות

יערה בן-דוד, מן התפוח הקדמון אל התפוח הגדול (עבודת קולז׳)

ד״ר עופר חן, פסנתרים כחולים, מיתרים שבורים: הדיאלוג הפואטי בין יערה בן-דוד לאלזה לסקר-שילר

צדוק עלון, הזדהות והַזָּרָה בשירי הספר "זמן בוורטיגו" מאת יערה בן-דוד

פסנתרים כחולים, מיתרים שבורים: הדיאלוג הפואטי בין יערה בן-דוד לאלזה לסקר-שילר

 ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

פסנתרים כחולים, מיתרים שבורים: הדיאלוג הפואטי בין יערה בן-דוד לאלזה לסקר-שילר

דמותה של אלזה לסקר-שילר, ובעיקר מוטיב 'הפסנתר הכחול' (Mein blaues Klavier), משמשים מזה עשורים אחדים כאחד הסמלים החזקים של הגלות התרבותית היהודית-אירופית: זהו פסנתר שחדל מלנגן: 'שְׁבוּרָה מַעֲרֶכֶת הַפְּסַנְתֵּר עַל קְלִידָיו / [...] / אֲנִי מְבַכֶּה אֶת הַנִּפְטֶרֶת בְּכָחֹל'.[1] לא פחות מכך, זהו דימוי לכתיבה עצמה - יצירה שמנסה להישמע דרך חרכי הזמן, מתוך עיוורון, מחנק ואובדן בית: 'וְאֵינִי יוֹדַעַת אַף תָּו. // מֵאָז חָדַל הָעוֹלָם לַחֲמֹל / בְּאֹפֶל הַמַּרְתֵּף הוּא נִצָּב'.[2]