לקסיקון מקראי חדש

ידידיה עציון. מחנך

לנוחותכם החלטתי לנסח לקסיקון מקראי המבוסס על חוויותיי כמורה למקצועות היהדות וכמחנך.

אירוניה – "המממ..." אני אומר לעצמי בעודי, חורק שיניים מול כיתה חסרת רחמים, "זוכר מה היית עושה בשיעורי תנ"ך בתיכון? או אפילו ביסודי?". להרחבה ע"ע מידה כנגד מידה.

הגישה המסורתית – "אין ילד רע יש ילד שרע לו".

הגישה הביקורתית – הגישה הרווחת כלפי המורים בישראל. אני גיליתי שיש המון מה ללמוד מהמון דמויות בחדר המורים. כל כך הרבה אנשים שבניגוד לדעה הרווחת יכלו להצליח מאוד במקומות אחרים אבל מתוך תחושת שליחות וכשרון רב מוציאים מים מן הסלע (מצטער – זו לא רשימת ניבים). כשאהיה גדול אני רוצה להיות כמוהם.

גמול אישי – טוב, יש גמול חינוך, וגמול השתלמות, וגמול בגרות אבל האמת היא שהגמול היקר ביותר הוא "גמול אישי". זהו גמול שלא נמדד במספרים, הוא ניתן בדרך כלל על ידי תלמיד ולפעמים הורה והסיבה האמיתית לכך שאני עדיין חושב שהוראה היא המקצוע המתגמל ביותר.

גמול קיבוצי - נמעניו: ציבור המורים בישראל. למרות היותי מורה למקרא, ולמרות שהמילה "גמול" שגורה בפיהם של מנסחי תלושי המשכורת, נואשתי מלהבין את פרטיו. הדבר היחיד שמהווה תעלומה גדולה יותר מן השורות הרבות המפרטות את מרכיבי תלוש המשכורת הוא השורה התחתונה שלו.

גמול לדורות – נמעניו: החברה הישראלית. התוצאה הישירה של המונח שנידון בסעיף הקודם.

היסטוריוגרפיה – מה שתלמידים עושים כאשר הם מתארים לך בתור המחנך את הנסיבות שהובילו לעימות האחרון עם המורה לערבית. ההיסטוריוגרפיה היא חלק מתרבות אוראלית אך יכולה לבוא גם בטקסטים כתובים דוגמת הודעות טקסט שמטרתן להקדים את גרסת המורה לערבית וכך לזכות ב"זכות הגרסה הראשונה".

היסטוריוסופיה – מה שאני עושה כאשר אני מנסה להסביר להורה כועס במיוחד מדוע התעודה שנראית לו ככישלון מוחלט היא למעשה ניצן מלבלב המבשר את חשיפת הגאוניות של בנם לעיני כל. משפטים נפוצים בסוגה זו הם "נו טוב, המורה לספרות נתן לכולם ציונים נמוכים", או "לוקח לו הרבה זמן להסתגל אבל זה רק בגלל שהוא כל כך מעמיק בכל דבר".

חוק אפודיקטי – מה שסברת שהובן מדבריך כאשר אמרת לתלמידיך "בפעם האלף: אל תבקשו סליחה פשוט תשתקו!".

חוק קזואיסטי – כל דרישה/בקשה/תחנון מתלמידיך תמיד יובנו ככזה.

מידה כנגד מידה – בשנתי הראשונה ברביבים, בבקר ירושלמי שמשי, פגשתי בזקן אחד, שהיה מהלך יחידי ברחובותיה של קטמון. אמנם עברו כעשוריים מפגישתנו האחרונה, אך לא היה ניתן לטעות בכך שאותו סב היה לא אחר מהרב אופנהיימר, שהרביץ בנו, תלמידי כיתה ד1 בבי"ס חורב, תורה ונביאים (או שמא רק נביאים?). וכך ללא תכנון מוקדם או מחשבה פניתי אליו: "הרב אופנהיימר", גמגמתי, "אתה ודאי לא זוכר אותי אך רציתי לבקש ממך סליחה ... שמי ידידיה ולפני שנים רבות למדתי אצלך ... ועל אף שהזיכרון מעומעם, רציתי לבקש ממך סליחה". הזקן המופתע חייך במבוכה. "אין צורך באמת ..." הוא אמר, "אין צורך". ואני שהייתי מופתע לא פחות מן הסיטואציה אליה קלעתי את עצמי ידעתי שאם המצפון לא מורק עד עתה, עוד הרבה מרקרים מחיקים יתייבשו לפני שאדע שהחשבון הושלם. וכך עד לימים אלו ממש, בשעות קשות אני מזכיר לעצמי, "מידה כנגד מידה, מידה כנגד מידה, אין צורך באמת ...".

מיתוס – המיתוס הישראלי (כמובן, במובן המקראי של המילה) מספר על כך שמהיום שבו הטיל אל המשכורות תקציביוס, קללה, על אל המורים רנארזיוס (או בקיצור כפי שהוא מעדיף להקרא "זאוס"), המורים הם אנשים שמסיבות ידועות ובלתי ידועות אינם מסוגלים לעבוד בעבודה אמיתית. ה"מושב בחיים" של מיתוס זה הוא כאשר לאחר כמה דקות שיחה עם אדם שאיננו מכיר אותי אני מרגיש שבשלו התנאים לחשוף את תחום עיסוקי. הוא בא לידי ביטוי בהבעת הפנים המוכרת והידועה שאומרת "המממ ... מעניין ... הוא עשה ממש רושם נורמטיבי לגמרי. לא חשדתי בכלום!".

נבואה – בתיה, בסגול, הייתה מטפלת אלטרנטיבית, אליה נשלחתי על ידי אימי לאחר שנואשתי מניסיונותי הקונבנציונליים לטפל בקרסול הנקוע שלי, ימים מעטים לפני גיוסי לצבא. התלתלים הארוכים והשחורים שכיסו את פניה הרזות שיוו לה מראה של שָׁמַאנִית: "השמאנית מרחוב הורקניה". יום אחד לאחר הטיפול היא הרצתה לי בפנים רציניות לגמרי, על נשמות, מפגשים מהסוג השלישי וכן הלאה. לבסוף, היא אמרה לי: "ידידיה, אתה תהיה מורה". בתגובה, בפנים רציניות לגמרי אמרתי לה: "אהה ...". ואכן לאחר הצבא הלכתי להגשים את חלום חיי במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. חמישה סמסטרים מאוחר יותר מצאתי את עצמי בראיון לתכנית רביבים.

סיבתיות כפולה – האשליה שמה שמתרחש בכיתה באמת תלוי בך, בזמן שכל כך הרבה גורמים משפיעים על היכולת להגיע לאן שאתה רוצה. ההוכחה: השיעורים הטובים ביותר הם המאולתרים ביותר. לולא האשליה לא היינו יכולים לעסוק במקצוע.

צרור/רצף פעלים – ימי ספירת העומר החלים בין פסח לשבועות מתאפיינים בפעלתנות יתרה המהווה מעין נייר לקמוס של עבודת המורה. לדוגמא: בדיקת מתכונות, בדיקת מתכונות, בדיקת מתכונות, בדיקת מתכונות.

קנוניזציה – אוי אוי אוי. השם פלורה ויניצקי מצלצל לכם מוכר?

שאלה רטורית – כשהתלמידים לך חושבים שאתה משתמש באמצעי זה יותר משאתה חושב - אתה בבעיה!

תורת התעודות – תיאוריה הגורסת כי התלמיד הוא סך של ציונים, הערכות והערות שהוא צובר במשך שנותיו באמצעות תעודות המודדות תפקוד בתחומים הדורשים כישורים מצומצמים ביותר. המאמינים הגדולים ביותר בתיאוריה זו הם התלמידים עצמם. חרף העובדה שמעולם לא נמצאה תעודה המתארת באופן שלם תלמיד מסוים תיאוריה זו עדיין נחשבת למובילה.

מילה מנחה – ולסיום: ועכשיו בלי ציניות. המילה המנחה היא אהבה! כל הצלחה וכל כישלון תמיד יהיו תלויים ביכולתך קודם כל לאהוב את האדם שנמצא מולך.