שירת דבורה, שירה וסיפור

יעל מראה לברק את סיסרא המת

כהפטרה לפרשת ’בשלח‘, שבמהלכה באה שירת הים, נבחרה שירה אחרת, שירת דבורה (שופטים ה), המספרת על ניצחון בני ישראל על הכנענים ועל נפילת מצביאם, סיסרא, בידי אישה, יעל אשת חבר הקיני. הספרדים קוראים את השירה בלבד, ואילו האשכנזים קוראים גם את הפרק הקודם לה, זה המספר בפרוזה את קורות אותו ניצחון. השוואת השירה והסיפור העוסקים באותו נושא מגלה שיש ביניהם כמה הבדלים. 

תיאור מותו של סיסרא מידיה של יעל שונה בין השירה לסיפור. דומה כי חוסר ההתאמה בין שתי מסורות אלה במקרה זה הוא תוצאה של עידון מסורת קדומה שסיפרה בלעג על הריגת סיסרא בשנתו לאחר שבא על יעל. רכיבים מינייים אלה סולקו מן הסיפור כדי לשמור על כבודה של הישועה האלוהית ועל כבוד האישה שבידה נתן ה‘ את סיסרא (ד, ט).

השירה והסיפור מציגים שני שלבים בתהליך העידון, השירה את הקדום שבהם והסיפור את המאוחר. בשירה עדיין יכול הקורא למצוא רמז ברור לקשר מיני בין סיסרא ויעל: ’בין רגליה כרע נפל שכב, בין רגליה כרע נפל, באשר כרע שם נפל שדוד‘ (ה, כז), וחז“ל חשו יפה במשמעות נסתרת זו של הפסוק באומרם: ’אמר ר‘ יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום, שנאמר ”בין רגליה כרע נפל“ וכו‘’ (בבלי יבמות קג ע“א). בדרשה זו מייחסים חז“ל משמעות ארוטית נפרדת לכל אחד ואחד משבעת הפעלים שבכתוב, ואף שהפעלים מתארים לכאורה את קריסתו ומותו של סיסרא, עדיין נרמז בהם האופי הארוטי של המסורת הקדומה המשוערת. אין צורך להביא דוגמאות לקונוטציות המיניות של הפועל שכ“ב. השורש כר“ע נושא משמעות זו באיוב לא, י; ואילו הפועל נפ“ל, המציין הן בשירה והן בסיפור (ד, כב) את מותו של סיסרא, מופיע בהקשר ארוטי בסיפור דומה על אישה המושיעה את עמה ומביא לחיסול האויב, במגילת אסתר. המן ‘נופל על המיטה אשר אסתר עליה‘ (ז, ח) ומעורר בזה את חמתו  של המלך החושד בו שנתכוון לעשות בה מעשה. אין זאת אלא שהשירה מכירה את המסורת הלועגת לסיסרא על שמצא את מותו בעודו שוכב עם יעל על ערשה, והיא עושה שימוש במונחים הארוטיים תוך שהיא משווה להם משמעות חדשה, כדי להוציא מלב את ההנחה שאכן אירע דבר בין יעל וסיסרא. בסיפור שבפרק ד כבר סולק כל רמז לארוטיקה על ידי הרחקת יעל מן המיטה עד לרגע שבו תיפול התרדמה על סיסרא, שהרי הוא מבקש ממנה לעמוד בפתח האהל ולהרחיק את מבקשי נפשו (פסוק כ). כן מודגש בסיפור כי סיסרא כוסה בשמיכה לאחר שנשכב על המיטה (פסוק יח), וחז“ל חשו כי הכיסוי בשמיכה בא לבטל כל מחשבה על מגע בין סיסרא ויעל, בדורשם את המילה ’שמיכה‘: ’שמי כה [=שמי אומר כי], שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע‘ (ילקוט שמעוני, אחרי, רמז תקפה). 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בשלח (תשס"א 2001)

תמונה: יעל מראה לברק את סיסרא המת, 

http://commons.wikimedia.org/wiki/File:Barak.jpg