יום רביעי, 6 ביולי 2011

כבוד ה' ו"תיקוני סופרים"



בנבואת ירמיהו מוכיח האלהים את העם על התנהגותו הקלוקלת: "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, הכוהנים לא אמרו איה ה', ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי, והנביאים ניבאו בבעל ... " (פסוקים ז-ח). בין השאר מתלונן ה', אף תמה, על בני ישראל, אשר עזבו אותו, שהוא "מקור מים חיים", ונהו אחר האלילים, שהם "בארות נשברים אשר לא יכילו המים" (פסוק יג). להתנהגות זו של בני ישראל אין אח ורע; שום עם אינו פונה עורף לאלהיו, ואפילו אלהיו אינו אלא אל שאין בו כל תועלת, ואילו ישראל עזבו את האל האחד והיחיד: "ההימיר גוי אלהים, והמה לא אלהים, ועמי המיר כבודו בלוא יועיל" (פסוק יא). כבר חז"ל הניחו (ספרי זוטא, יב), כי הקריאה המקורית היתה "כבודי" (תחת "כבודו"), שהרי ה' הוא המדבר, והכבוד הוא כבודו, כבוד ה' (השוו, לדוגמה, שמות טז, ז; ויקרא, ט, ו), והתיקון מ"כבודי" ל"כבודו" הוטל בכתוב בשל החשש לפגיעה בכבוד האלוהים.


בספרות חז"ל נשתמרו כמה רשימות מקובצות של מראי מקומות מן המקרא שבהם שינו סופרים מדעתם את הכתוב, כדי לשמור על כבוד ה'. הרשימות אינן שוות באורכן ואף לא בכינויה של התופעה. הכינוי הרווח שלה, "תיקון סופרים", מופיע בבראשית רבה מט, ז, בעוד שבמדרש התנחומא (לשמות טו, ז) נמצא הכינוי "תיקון סופרים אנשי הכנסת הגדולה", ושם גם מצויה הרשימה הארוכה ביותר בספרות חז"ל של תיקונים כאלה, שישה-עשר במספר, שנעשו בידי מעתיקי המקרא הקדומים, הם ה"סופרים". בסופו של דבר מונה המסורה שמונה-עשר תיקונים, ובהם שניים הדומים מאוד לזה שעסקנו בו:
  1. דברי הושע בשם ה', "כרובם כן חטאו לי, כבודם בקלון אמיר" (ד, ז) משקפים, לפי חז"ל, שני תיקונים, ובראשונה גרס הכתוב: "כבודי בקלון המירו". הצורה "המירו" משתקפת בשני תרגומים לפסוק, התרגום הארמי, תרגום יונתן, והתרגום הסורי, הפשיטא. התיקון משווה לכתוב משמעות חדשה לחלוטין: אין מדובר עוד בפגיעה של ישראל בכבוד ה', אלא בפגיעתו שלו בכבודם על שום שחטאו לו.
  2. המזמור ההיסטורי, המונה את פשעי ישראל הגומלים לה' רעה תחת הטובה והחסד שעשה עמם, נזקק גם לחטא העגל: "יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה, וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהילים קו, יט-כ), ושוב, לדעת רבותינו גרס הכתוב בראשונה: "כבודי". ראוי לציין, כי הקריאה "כבודי" איננה הולמת את ההקשר, שהרי ה' אינו הדובר בכתוב, ואפשר אפוא כי הגרסה המקורית היתה "כבוד ה'". האם אפשר כי מסורת רבותינו, "כבודי", משקפת קריאה שבה האות יו"ד היא קיצור שם ההוויה? לפי זה "כבודי" הוא ”כבוד י' ". בין כך ובין כך, לפנינו עוד דוגמה ל"תיקון סופרים" שעניינו כבוד ה'. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, מטות-מסעי (תשס"א 2001)

תמונה: עגל זהב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה