נירה אשכול, מורה ומחנכת
עמיה ליבליך, פרופ' (אמריטוס) לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, גלתה ענין בקהילת אנשים שפגשה ב‘קפה נחמני‘, כשטיילה עם כלבה בחוף בת-ים ונכנסה לבית הקפה לארוחת בוקר. חברי הקהילה, נשים וגברים, בגילאים ששים שבעים, הגיעו השכם בבקר לשחות, לשחק משחקי חוף, לשתות קפה ולשוחח ביניהם. ליבליך מצאה עניין בקבוצה, והחליטה להתייחס אליה כאל ’שדה מחקר‘ פסיכולוגי-סוציולוגי-אנתרופולוגי.
במשך שמונה חדשים היא צפתה בהם וראיינה כמה מהם. לכל אחד מהם ספור חיים משלו. הספורים מרתקים. חלק מהמרואיינים חוו חוויות קשות בחייהם. בית הקפה בודד עצמו מחדשות רעות. נושאי השיחה שבחרו אנשי ’קהילת הים‘ לדבר עליהם לא עסקו לא בפוליטיקה ולא בחדשות, כי אם היו קלילים ומבדרים. ’שיחות של סתם והלצות עליזות‘ כפי שמכנה זאת הסופרת, המקום שימש להם כ ’בועה‘. הם ניסו להתעלם מהגיל, מההבדלים החברתיים שביניהם ומהחדשות הקשות ויצרו לעצמם מציאות חלופית שהנעימה את חייהם.
תובנותיה של ליבליך על 'קהילת הים' באות בסיפרה 'ערק לארוחת בוקר', הוצאת שוקן, 2008.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.