יום שני, 11 ביוני 2012

מיקי בן-כנען, אם החיטה

שירן זהרוני

שירן זהרוני
כשהייתי קטן והתמסרתי לספר באמת התעטפתי בשמיכה והלכתי למקום מבודד, ממש כמו בסטיאן בסרט ’הסיפור שאינו נגמר‘. מאז אותם רגעי ילדות קסומים אני רק מנסה לשחזר את החוויה. מנסה ובקושי מצליח. לפני שלוש שנים קיבלתי במתנה מאחותי את הספר אם החיטה: חורים במסך וירטואלי (תל-אביב 2006) של מיקי בן-כנען ולמשך שבוע וחצי שוב הייתי אני בילדותי, שוב הייתי בסטיאן מ‘הסיפור שאינו נגמר‘ - גמעתי את הספר בשקיקה והתחבאתי מהעולם האמתי כי הפנטזיה הייתה ללא ספק משובחת ומסעירה הרבה יותר. שני משפטים על הסיפור: מדובר באגדה מודרנית על אישה קטנה וענקית ששמה לעצמה למטרה לטוס בהליקופטר. גם הטיסה וגם  ההליקופטר הם מטפורה לחלומות גדולים שאנו מכבים, לגורל שמוכתב לנו, לאומץ הדרוש בחשיבה גבוהה. העלילה בלתי אפשרית וסוחפת, הגיבורה אנושית עד כאב, מצחיקה ופגיעה במינונים נכונים שמאפשרים הזדהות, כעס והשתאות.
על הממליץ:

שירן זהרוני. בן 28. בוגר מחזור ט של רביבים. מסיים תואר שני בלשון עברית. מורה ללשון ותנ"ך בתל"י בית חינוך בירושלים. מנחה קבוצות במסגרת 'גשר' ועמיתי ברונפמן. עובד כיום בעמותת 'רוח חדשה'. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה