יום שבת, 28 בדצמבר 2019

מלך חדש סיפור נושן: יוסף פותר את ״חלומות״ פרעה

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות



אין  מראין לו לאדם בחלומו פילים הנדחקים לעבור בקופה של מחט כי על כן גם בחלום שומרת הדעת על האפשרי. היא הוזה כאוות נפשה. פיל יכול לעופף. אבל הוא לא יכול להיות גם גדול כפיל וגם צר כמידת חלל קופה של מחט. פרות יכולות - שמנות או רזות - לעלות מ היאור, אולם אין מציאות, גם לא בחלום בה פרה בולעת את רעותה, שמנה את הרזה או רזה אתך השמנה. אי אפשר שפרעה חלם את הבלתי אפשרי.
גם שיבולים אינן בולעות האחת את רעותה. אין מראין לו לאדם, גם לא לפרעה, תמונה מעין זו. היא בלתי אפשרית. לא בחזון הלילה. אבל מטפורה? כן! מטפורה היא בהקיץ. לא בחלום. בהקיץ אדם רואה בעין כי אפשר לחיות היום על חשבון המחר, כי בני האדם צורכים מה שאין להם, חיים בהקפה, לווים על העתיד, וכשהעתיד מגיע, והוא תמיד מגיע, לא רק שאין בידם לפרוע חובם, אלא גם לפת אותו יום אין להם. זה אפשרי. זאת מציאות של רעב המצטיירת כבר בשעת השפע. בהקיץ. 
המטפורה, הפרות, השיבולים, לא הייתה חידה. שום מטפורה אינה חידה. החידה הייתה רק מה עושים. מניחים לשפע העולה על גדותיו לרוקן גם את הקופות של המחר, וקונים בכך את התמיכה של השבעים, של מבלי היום, של חסידי הרגע, או עושים את הבלתי פופולרי בעליל, מטילים מכסים על השפע, קוצרים ולא אוכלים את הכל, מגדלים בקר, ולא טובחים אותו לבשר, דורשים מילדי היום לחשוב על ילדי המחר חרף העובדה כי ילדי היום יקומו על מי שגוזר עליהם צמצום כדי להבטיח רווחתם של אחרים. 
פרעה, המלך, נבהל ממה שראה בהקיץ. נחרד שמא ייקרא לעשות דבר שיטיל איבה בינו לבין עמו. האפשרות הזאת, הייתה בגדר של חלום ביעותים. המוצא האחד היה להטיל את האחריות על העבד העברי ששמע חלום לפתור אותו. להעביר את האחריות על הטלת משטר של צנע על המון השפע על היוסף העברי, על האסיר המשוחרר שאינו צריך להיזהר שמא הוא פוגע בהמון וייתן על כך את הדין. המלך מוג הלב הבהיל את העבד מבית האסורים אל חצר המלוכה, והעביר את הזעם הצפוי של ההמונים על כתפי האיש הצעיר שפתר כביכול את החלום שלא היה, על דרך קבלת האחריות על הגזירה, בלי לגעת בכתר המלך. שבע שנות השפע שועבדו כדי להושיע את המצרים של מחר משבע שנות רעב. מעשה א-פוליטי בעליל!!
הוא הציל את מצרים. אבל לא זכרו לו את זאת. מה שזכרו הוא,  שהוא הטיל גזירות. ונפרעו ממנו, לא אישית, אלא מבני עמו כולם. המלך החדש אשר לא ידע את יוסף ידע לומר לעמו כי אותו יוסף לא הציל את מצרים בשעתו אלא ניצל אותה, התעשר על חשבונה, העשיר את אחיו ואת כל בית אביו, ומעתה, בא זמן להיפרע ממנו ומכל בני עמו היהודים. נשמע מוכר?...


2 תגובות:

  1. אני חייב להודות שהופתעתי מאוד מהפרשנות המעניינת הזו, המעמידה את פרעה כפוליטיקאי מתוחכם שבעצם מנצל את יוסף בערמומיות לצורכי יציבות שלטונו.

    השבמחק
  2. החלום הוא יציאה מהמציאות הריאלית אל
    התקווה. החלומות פשוטים כל ילד בגן מבין אותם שבשבע השנים הראשונות יהיה אוכל ואחר כך לא יהיה אוכל. 7 פרות 7 שנים. זה פשוט מתבקש.
    יש להבין מדוע החרטומים לא יכלו לפתור את החלום ודווקא מי שבא מארץ החלומות יכול היה לפתור אותם.
    אז ככה:
    במצרים היאור הוא אל. השמש אל. הכוכבים אלים. הירח אל. ולא יתכן שהאל יפסיק לתפקד. אחרת הוא לא אל! ולכן לא יתכן שפרוש החלומות יהיה שנים טובות ושנים רעות היינו שינוי בסטטוס של האל.
    אך פרעה היה באמת חכם והיה פתוח לשינוים ולכן הקשיב לפרשנות של יוסף ואף קיבל אותה מבחינה זו פרעה היה פורץ דרך!
    כלומר הסיבה לפתרון יוסף היא לא משום שפרעה חשש ולכן הטיל זאת על העברי, אלא משום שלא תתיכן אפשרות אחרת!
    כאמור ,לא יתכן שהאל יפסיק לתפקד. אך יוסף שבא מארץ החלומות רק הוא היה יכול לתרגם את החלום למציאות אפשרית השונה לחלוטין מהתפיסה המצרית.


    השבמחק