ראיון עם מי-טל הדדי - מורה מובילה בתחום התנ״ך

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מי-טל הדדי

מי-טל הדדי, את מורה מוערכת מאד לתנ״ך בבית ספר על-יסודי ואת אחראית על הפיתוח המקצועי של מורי התנ״ך בחינוך הממלכתי בתוקף תפקידך כמדריכה ארצית לתנ״ך במשרד החינוך.

מה עשית לפני שפנית להוראה ומדוע בחרת להיות מורה לתנ״ך?

לפני ההוראה עבדתי במשרד החוץ. לאחר החזרה לארץ עבדתי כמנהלת אדמניסטרטיבית ואפילו ניסיתי את מזלי בשוק הפרטי: ניהלתי עסק לשיווק, פתחתי עסק לעיצוב עוגות וחוגי אמנות לילדים. עשיתי הרבה דברים מגוונים.

בתור ילדה הדבר האחרון שחשבתי עליו היה שאהיה מורה. גדלתי בבית שבו הסבא היה איש חינוך מוערך ומנהל קהילה, וראיתי את הקושי בחינוך ילדים ועד כמה הגבולות נעשים מטשטשים בין משפחה לעבודה. יחד עם זאת, התנ״ך היה חלק מרכזי בשיח המשפחתי, אבי ז״ל הגה בתנ״ך יומם וליל.

הכל התחיל בשאלה שנשאלתי על ידי בן זוגי ״על מה תצטערי אם תלכי לעולמך״? עניתי באוטומט והתשובה הפתיעה גם אותי - שלא הייתי מורה לתנ״ך! כבר באותה שנה נרשמתי ללימודי הוראה ב׳אורנים׳ במסלול מקרא ומחשבת ישראל וסיימתי בהצטיינות. הלימודים היו תקופה נפלאה אך עמוסה. לא פשוט להיות סטודנטית מן המניין שלומדת חמישה ימים בשבוע יחד עם טיפול בשלושה ילדים שהיו אז בני שנתיים, שבע ושמונה.

למרות העומס זו הייתה תקופה מדהימה של שאילת שאלות ולמידה, בעיקר על עצמי, ודיוק הקול הפנימי שלי: מי אני בתור מורה ומה אני רוצה להנחיל לתלמידים שלי. הבנתי שמורים הם מקור השפעה גדול על תלמידיהם ושהם עוסקים בדיני נפשות ממש.

עם תחילת עבודתי כמורה נרשמתי ללימודי תואר שני בתנ״ך בבר אילן. אני מאמינה שמורה צריך להגיע מחד גיסא עם אהבה ותשוקה למקצוע ומאידך גיסא עם ידענות. לכן חשוב בעיני ללמוד עוד ועוד.

כיום אני מורה, מחנכת ורכזת תנ״ך בכפר הנוער גלים בחוף הכרמל ומדריכה ארצית בתנ״ך. אני מגיעה כל בוקר לבית הספר בחרדת קודש, ומודעת לכך שכל מילה שלי יכולה להרים או להוריד ילד.ה.

ב. איך את גורמת לתלמידיך בכפר הנוער גלים בחוף הכרמל לאהוב תנ״ך?

אני מאמינה שתלמידים לומדים מורה ולא דיסציפלינה. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי מתלמידים זה שהאהבה שלי לתנ״ך מדבקת. אני לומדת איתם ולא רק מלמדת אותם. יש משהו במפגש עם ״עיניים יחפות״ עם התום בקריאה הראשונית של התלמידים והתלמידות שמרגש אותי. אנחנו כמורים וכאנשי אקדמיה מגיעים כבר עם תפיסות וידע, ולכן המפגש הבתולי של התלמידים והתלמידות עם התנ״ך מלמד אותי רבות על התפיסות ודרכי החשיבה שלהם. אני אוהבת לראות אסימונים נופלים ותלמידים ותלמידות שמתאהבים בתנ״ך. שערי הפרשנות לא ננעלו ואני מרגישה את זה בכל שיעור.

מאוד חשוב לי שנלמד יחד דרך פרויקטים משותפים, בעשייה, במציאת הרלוונטיות בכל נושא.

אני לא מלמדת פרק פרק כי יש בגרות בסוף השנה. מתוך עיקרון אני לא מלמדת לבגרות. אני מלמדת תנ״ך. ולכן בשיעורים שלי אני אוהבת ללמד לפי נושאים/ יסודות מארגנים כמו עקרות (למרות שנושא הילודה רחוק מהם אנחנו מנסים לדבר דרכו על תשוקה, על השפעה חברתית), נושא הבחירה, מנהיגות (גם של עצמנו) ועוד. דרך התנ״ך אנו נוגעים בפחדים, באהבות, ברגשות - של הדמויות התנכיות ודרכם שלנו.

בשנים האחרונות אני מלמדת בשיטת PBL - לדוגמה עסקנו בסוגיות של אמת ושקר בסיפורי האבות דרכם התלמידים בחנו את מקום השקר בחיינו, הסיבות והתוצאות בתווך הקצר והארוך. יצרתי את המרוץ מגן עדן - פעילות חוץ כיתתית ששילבה משימות וכתבי חידה וכך הגענו למסקנה שאיזה מזל שהאיש ואשתו אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע וזכינו לתרבות העשירה שלנו. למדנו על כספת הזרעים העולמית והשוונו לתיבת נח. את החוקים אנחנו לומדים דרך שאלות פילוסופיות: האם החוקים הם אנושיים או צו אלוהי, מהם חוקים טבעיים ועוד. את סיפורי שמות למדנו יחד עם היוצר והאומן יונתן בלומנפלד והתלמידים כתבו פואטרי סלאם (שירה מדוברת) בנושאים בוערים בחברה כמו האונס באילת, שחיתות שלטונית, תרבות הצריכה, אלימות נגד נשים ועוד…

השיעורים מלווים ביצירות אמנות, שירה, סיפורת, פילוסופיה, פסיכולוגיה ועוד. אני מאמינה בשילוב דיסציפלינות - כך התלמידים לא צריכים לשאול מה ייצא לנו מזה - הם מבינים לבד את התשובה.

היום אני מלמדת את תלמידי י״ב את כל ספר קהלת (י״ב פרקים). עכשיו אנחנו לומדים סביב נושא הזקנה. התלמידים ראיינו את הסבים והסבתות שלהם וקיבלו מהם טיפים לחיים מאושרים. במיוחד בתקופת הקורונה והריחוק החברתי היה לי חשוב לחבר אותם לסבים ולסבתות ולהעניק להם שיחה מקרבת. בנוסף, הזמנתי את קורין אלאל ללימוד משותף וללמידת הלחנים שלה לספר קהלת. קורין אף היא מייצגת את הדור הישן. התלמידים לא הכירו אותה ולמדנו קודם כל עליה ועל מקומה בפסקול הישראלי. כפרויקט סיכום התלמידים כותבים את פרק י״ג בקהלת שהוא הפרק שלהם. הם בוחרים את הפסוקים שהתחברו אליהם, מסבירים אותם ומנמקים מדוע התחברו אליהם ואף לומדים את הפרק החדש בעל-פה.

קורין אלאל ומי-טל הדדי

למידה בפרויקטים הופכת את התלמידים לאקטיביים, והתנ״ך הופך קרוב אליהם.

באופן כללי חשוב לי לגוון את הלמידה, ליצור רלוונטיות, להזמין אורחים שונים, להפוך את התלמידים לפעילים ושותפים ללמידה ולהוראה.

ג. מדברים רבות על ירידת קרנו של המקרא בחברה הישראלית. מהן הסיבות לכך לדעתך.

אני מאמינה שיש יותר מסיבה אחת. אפשר לראות כי הנוער היום חי בתקופה של מסרים מיידיים, גם ספרות, היסטוריה וכדומה קשה להם ללמוד אז על אחת כמה וכמה תנ״ך שנראה מאיים, בשפה זרה, ספר עם כתב צפוף. הסיפורים נראים להם מרוחקים מהם אלפי שנות אור. אחד המכשולים הקשים למורים בלימוד הספר המופלא הזה הוא שהמורים חייבים למצוא קודם כל את הקול האישי שלהם ואז לחפש עם התלמידים את הקול שלהם.

בנוסף, בחינוך הממלכתי התלמידים תופסים את התנ״ך כשייך לדתיים, קשה להם להבין שהתנ״ך מכיל סיפורים מיתולוגיים לצד ארועים היסטוריים, שיש בו סוגות שונות ושהתנ״ך יודע לבקר את עצמו.

לצערי, קשה לי עם הוויתור על התנ״ך בציבור החילוני וניכוס התנ״ך לציבור הדתי. היום התנ״ך מייצג את הדת והדתיים. הרבה פעמים כאשר אנשים מבינים שאני מורה לתנ״ך הם ישר אומרים ״אבל את לא נראית דתייה״ זו כבר תפיסה מובנית אצל אנשים.

ודבר אחרון, כואב לי במיוחד שישנם בתי ספר שמאפשרים למורים ללא הכשרה מתאימה ללמד תנ״ך ואז ההוראה הופכת שטוחה ולא מעמיקה מה שמשפיע ישירות על טיב ההוראה והקירבה למקצוע.

ד. מדוע את סבורה שלימודי התנ״ך חשובים לחינוך הדור הצעיר?

התפיסה שלי לגבי התנ״ך היא שיותר משהתנ״ך מנסה להבין את אלוהים, הוא מבין בני אדם. התנ״ך הוא ספר אנושי על אנשים, ודרכו אנחנו לומדים בעיקר על עצמנו. דרך סיפורי התנ״ך אנחנו מבקרים אנשים ואירועים מבחוץ ואז מגלים את התפיסות הערכיות-מוסריות שלנו. השיח הוא בסופו של דבר אישי ונוגע לפעולות, רגשות ויצרים אנושיים. התנ״ך מאפשר לנו לקרוא באופן ביקורתי אך גם להתחשב במושב בחיים שבו הוא נכתב ומלמד אותנו להסתכל מבחוץ ולהעריך דברים מנקודת מבט אחרת. בנוסף, בעיניי זה המקצוע החשוב ביותר ונוגע באספקטים רלוונטיים לחיים שלנו ולתפיסות העולם. אמנם העולם התקדם טכנולוגית אך כולנו מתמודדים עם אותם נושאים שמסופרים בתנ״ך - פוליטיקה, יחסים במשפחה, אהבה - שנאה, פחד, חברות, קנאה ועוד.

בנוסף, אנחנו מקיימים מסורות רבות שנים שמלכדות אותנו כעם סביב סיפורים מכוננים. לראיה חגי ישראל, עלייה לתורה של בני ובנות מצווה, צומות, חתונה, ברית מילה, עיסוק במוות. השיח התרבותי, אמנותי, יהודי, כלל אנושי מגיע מתוך התנ״ך.

היסודות של הזהות היהודית קיימים במקרא - זהו הבסיס שלנו. זה מחבר אותנו מדור לדור בשלשלת מסירה בלתי נגמרת.

ה. מהו הפסוק הקרוב ביותר לליבך?

זה משתנה מתקופה לתקופה. אני אוהבת הרבה פסוקים. בתקופה האחרונה הפסוק שמלווה אותי בחיי ובהוראה שלי הוא:

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ — עֲשֵׂה (קהלת ט 10) ומנסה ליישם אותו בחיי ולגרום לתלמידים להאמין בעצמם וביכולתם.

ו. מה היית עושה אילו לא היית מורה לתנ״ך?

זה קצת מצחיק כי הגעתי להוראה אחרי שעשית הרבה בחיי ובחרתי במקצוע הזה. אני מרגישה היום שאני חיה את היעוד שלי.

מי-טל הדדי

אם בכל זאת אתעקש לענות אז אולי מנחת תוכנית אירוח - אוהבת את המפגש האנושי והסיפורים האנושיים - או אולי שחקנית תיאטרון. זו אהבה עצומה שלי - היכולת להיכנס לנעלים של דמות אחרת.

אז כשחושבים על זה ככה אני עושה את שני אלה ויותר... אני חושבת שכמורים אנחנו משלבים במקצוע שלנו כל כך הרבה תחומים ונדרשים להיות גם מנחים, שחקנים, אומנים, פסיכולוגים ועוד.. זה הקסם של המקצוע המופלא הזה.

ז. יש לך תחביבים?

אני אוהבת לצייר וליצור, לקרוא, לצפות בהצגות תיאטרון, לארח וללמוד. בשנים האחרונות מתעסקת הרבה בלימוד פסיכולוגיה חיובית ומוצאת רבות מהמסקנות המחקריות גם בתוך התנ״ך כמו הכרת תודה, שיח מקדם, העצמה ועוד.

ח. מהן תוכניותיך המקצועיות לעתיד?

בשנה הבאה אתחיל ללמד דידקטיקה במכללת אורנים. אני מאוד מתרגשת. אני חושבת שזהו צומת חשוב שמאפשר מעבר מהשיח האקדמי לזירה החינוכית וניתנה לי זכות עצומה ללוות את המורים שבדרך בגשר הזה.

החלום הגדול שלי הוא לנהל בית ספר, להעניק תחושת משמעות למורים. אני מאמינה שהנהגה חינוכית משפיעה על מעגלים נרחבים. אני רוצה להעניק חינוך מעולה לכל באי בית הספר ולחבר בין ההוויה הפנימית הבית ספרית לבין הקהילה. ליצור שינוי פדגוגי המותאם לחיים היום וחיבור לרלוונטיות של המאה ה- 21.