פרופ׳ נועם מזרחי על קטעי המגילה שהועתק בה נוסח יווני של ספרי תרי-עשר

פרופ׳ נועם מזרחי, האוניברסיטה העברית

קטעי מגילת תרי עשר שנחשפו במבצע מדבר יהודה כפי שהתגלו.
צילום: עופר שיאון, רשות העתיקות;
פרופ׳ נועם מזרחי

היום התבשרנו על תגלית חדשה ומרגשת – או למעשה כמה תגליות הכרוכות זו בזו – בזכות מבצע חיפושים רחב היקף שמנהלת רשות העתיקות במדבר יהודה. כל נשות ואנשי רשות העתיקות העוסקים במלאכה המפרכת של הגילוי, השימור והפיענוח ראויים לברכות חמות על התגליות המגוונות שנמצאו. בדבריי הקצרים להלן אתמקד רק באחת התגליות, זו הקרובה לליבם של חוקרי מקרא כיוון שהיא כוללת קטעי מגילה שהועתק בה נוסח יווני של ספרי תרי-עשר.

כידוע, האוספים העיקריים של מגילות מדבר יהודה התגלו בעיקר בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה הקודמת, אך לא מעט טקסטים נמצאו באתרים שונים גם לאחר מכן. לעתים קרובות התגליות הארכאולוגיות אינן אלא לקט שכחה ופאה של מה שהותירו אחריהם שודדי עתיקות, הגורמים לנזק בלתי הפיך להקשר הארכאולוגי וכך פוגעים קשות ביכולתנו לשחזר את הסיפור הרחב שמאחורי הממצאים החומריים. אבל לעתים מתמזל המזל והממצאים מצטרפים לתגליות קודמות, ולשמחתנו זה המצב בממצאים הטקסטואליים שפורסמו זה עתה. הקטעים שהתגלו הם שרידים נוספים מתוך מגילה ששרידים אחרים שלה נודעו כבר בשנות השישים, והם מאפשרים להשלים כמה מן החסרים הרבים בה. יש לצפות בעניין רב לפרטים נוספים על תוכן הקטעים החדשים שהתפרסמו זה עתה בהרצאתם של חוקרי רשות העתיקות המתוכננת לסדנת חיפה בחקר המגילות שתתקיים בעוד כחודשיים (מאי 2021).

קטעי מגילת תרי עשר שנחשפו במבצע מדבר יהודה לפני שימורם.
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

סיפורה של מגילה זו מעניין וחושף כמה מן האתגרים העומדים בפני חקר המגילות. כפי שקרה לעתים קרובות בתולדות המחקר, מי שגילו לראשונה את שרידי המגילה לא היו חוקרים אלא בדווים; כאשר העבירוה לידי החוקרים דיווחו שנתגלתה בנחל צאלים, ואולם כמה קטעים קטנים שלה התגלו בחפירותיו של יוחנן אהרוני ב'מערת האימה' בנחל חבר, וכך התברר מקום הימצאה האמיתי. מסתבר שהובאה לשם בידי פליטים יהודים שנמלטו למדבר יהודה, כנראה בעקבות מרד בר-כוכבא, אך כנראה כבר הייתה אז עתיקה למדי; שיקולים פליאוגרפיים רומזים כי נכתבה כמאה או מאה וחמישים שנה קודם לכן. נראה כי לא במקרה טרחו הפליטים לקחת עמם מגילה זו. אף שהיא כיום מקוטעת מאוד, די בשרידים שנותרו כדי להעיד כי הייתה זו מגילה מהודרת ורבת היקף (כארבעים שורות בכל עמודת טקסט). היא נכתבה בהקפדה בידיהם האמונות של שני סופרים מקצועיים, שנקודת המעבר ביניהם היא במפתיע לקראת סוף המגילה, במהלכו של ספר זכריה (תופעה דומה במקצת חלה במגילת פשר חבקוק מקומראן).

עיקר העניין במגילה זו נעוץ בתוכנה: היא כוללת תרגום יווני של ספרי תרי-עשר, הקשור בעליל לטקסט המוכר מתוך אסופת 'תרגום השבעים', אך אינו זהה לו. בדיקת מאפייניו הסגנוניים של תרגום זה והשוואתם לשרידי תרגומים יווניים נוספים של ספרי המקרא מלמדות כי אמנם הוא מייצג נוסח יווני שלא היה ידוע ממקורות אחרים עד אז, אך בד בבד הוא מצטרף לעדויות אחרות המלמדות על תופעה תרבותית רחבה יותר, שבאה לידי ביטוי בפעילות ענפה של תיקון ועיבוד הנוסח היווני הקדום של 'תרגום השבעים' והתאמתו לנורמות סגנון ותרגום מאוחרות יותר. הנוסחים המעובדים הללו נערכו בידי קבוצות מגוונות: ידועים לנו שרידי עיבודים מידי יהודים, נוצרים לזרמיהם ואף שומרונים. בעיבודי היהודים בולטת ביותר המגמה להתאים את הטקסט למסורת נוסח עברית שהיא שונה מזו שעמדה בפני המתרגמים המקוריים וקרובה יותר לנוסח המסורה המקובל ביהדות עד ימינו אלה (וכך גם במגילת תרי-עשר שקטעים חדשים מתוכה התגלו עתה), ואילו בעיבודי הנוצרים אפשר לעתים לזהות מגמה של 'שיפור' סגנוני בהתאם לסטנדרטים שהיו מקובלים על דוברי יוונית, בין השאר כדי 'להחליק' מעקשים שהם פרי היצמדות ללשון המקור העברי.

תופעת העיבודים של הנוסח היווני נמשכה זמן ניכר, כנראה לאורך רוב התקופה הרומית. כמה מן הנוסחים המעובדים הללו אפילו חדרו לתוך האסופה הקנונית של 'תרגום השבעים' והחליפו במהלך מסירתה את הנוסח היווני הקדום יותר של ספרי מקרא מסוימים או חלקים מתוכם. כך למשל קרה בספרים ההיסטוריים שמואל ומלכים: בנוסח היווני הם חלקיו של ספר רחב היקף אחד הקרוי 'מלכויות', אך תרגומו היווני בלתי אחיד מבחינה סגנונית, והסיבה לכך היא שחטיבות מסוימות מתוכו נלקחו למעשה מנוסח מעובד, בעוד אחרות משקפות תרגום קדום יותר. ואולם רוב העיבודים הללו אבדו, ומה ששרד מהם הוא לעתים קרובות רק ציטוטים מבודדים המשוקעים במקורות אחרים, כגון כתבי אבות הכנסייה או הערות גיליון בכתבי-יד של תרגום השבעים (או תרגומיו לשפות משנה), או ידיעות עקיפות בלבד על דבר קיומם של עיבודים כאלה. חוקרי תרגום השבעים בדורות קודמים עמלו קשות לזהות את עקבותיהם של העיבודים האבודים, אך בזכות מגילות מדבר יהודה המחקר בתחום זה עומד עתה על בסיס חדש. גילויה של מגילת תרי-עשר היוונית מנחל חבר חילץ מתהום הנשייה עותק קדמון של אחד העיבודים הללו, שלא נודע קודם לכן, וחולל תמורה יסודית בהבנתנו את מורכבותה של התופעה הספרותית והרוחנית שהוא מייצג. כל קטע חדש המתווסף אליו מסייע להאיר עוד פינה עלומה של תרבותנו העתיקה.