צלמית מתקופת המקרא בדמות אישה נתגלתה בצפון הנגב

צילום: יבגני אוסטרובסקי, רשות העתיקות

בצפון הנגב נתגלה צלמית בדמות אישה, עטויה בצעיף, המכסה את צווארה וראשה, תווי פניה סכמטיים ואפה בולט. חזה האישה חשוף, וידיה משולבות מתחת לחזה. ממדי הצלמית: אורכה 7 ס"מ ורוחבה 6 ס“מ. נראה שהיא הייתה בשימוש במאות ה- 6 – 5 לפנה"ס - בסוף תקופת הברזל או בתקופה הפרסית (סוף ימי בית ראשון או תקופת שיבת ציון).

 ניכר שהיא הוכנה בתבנית.

התיארוך נקבע לפי מקבילה טיפולוגית שהגיעה מקונטקסט ברור של חפירה ארכיאולוגית, המתארך את הממצא למאות ה-5-6 לפנה"ס. המדובר במקבילה מתל חליף, שהיא מאוד דומה, כמעט זהה לזו שנמצאה.
אכן קיים טיפוס ידוע של צלמיות פרסיות המחזיקות תינוק. כאן לא נראה תינוק, ויתכן שמדובר בטיפוס מעבר, מתקופת הברזל לתקופה הפרסית.

צלמיות חרס בדמות נשים חשופות חזה מוכרות בארץ מתקופות שונות, גם בתקופת בית ראשון. הן היה שכיחות בבתים ובכל מרחב החיים, בדומה לחמסה של היום, ושימשו, כנראה, כקמיעות להגנה, למזל ולשפע. הצלמית שימשה כנראה כקמיע לשמירה על ילדים או להגברת הפריון.

חקר הצלמית יאפשר לנו להבין טוב יותר את מנהגי הפולחן שהיו נהוגים בתקופת המקרא, ואת הצורך האנושי הטבוע באדם בייצוג חומרי של דמויות אנושיות.