ותעל בת שבע הגגה ותרחץ בבורית

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וַיְהִי בֵּין הָעַרְבָּיִם וַתַּעַל בַּת שֶׁבַע הַגָּגָה וְתִרְחַץ בְּבוֹרִית

אַף סָכָה בְּשֶׁמֶן גּוּפָהּ כִּי טוֹבָה הָיְתָה רוּחָהּ עָלֶיהָ

וַתֵּרֶא עֵינֵי מִי מַבִּיט בָּהּ

וְהִנֵּה זֶהוּ מַלְכָּהּ הַשַּׂגִּיא דָּוִד

וְתֵבוֹשׁ בְּמַעֲרֻמֶּיהָ וּתְכַסֵּם בְּשַׂלְמָתָהּ,

אֶפֶס כִּי חָשְׁקָה נֶפֶשׁ דָּוִד לְדַעְתָּהּ,

וַיְצַו לַהֲבִיאָהּ לְבֵיתוֹ וְלֹא שָׁאַל אֶת פִּיהָ,

וְיִשְׁכַּב עִמָּהּ דָּוִד יַעַן כִּי גָּבַר עָלָיו יִצְרוֹ

וְלֹא הִתְאַפֵּק.

וּבַת שֶׁבַע אָמְרָה בְּלִבָּהּ: הֵיאַךְ אָהִין לְהַמְרוֹת פִּי מַלְכִּי,

וְהוּא נָאֶה וּבָנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, בֶּן זָכָר יִטַּע בְּבִטְנִי וְאָגִיל,

אַף אוּרִיָּה אַלּוּפִי לֹא הֵיטִיב כֹּה הִתְעַלֵּס עַמִּי,

אַחֲרִישׁ מִפָּנָיו וְדָבָר מִכָּל זֹאת לֹא אֲגַלֶּה אֶת אָזְנוֹ.