על חיי אנוסי פורטוגל בספרה של חנה טואג, שלוש מטפחות

אסתר ויתקון-זילבר, סופרת ומשוררת

הוצאת כרמל

חנה טואג, שלוש מטפחות, הוצאת כרמל, מנדלי, 2021, 266 עמודים

שלוש מטפחות, ספרה של חנה טואג, סחף אותי לתוך עולמם הטעון מסתורין, סוד, כפל פנים ותחושת אחריות עמוקה כלפי האל והאמונה היהודית. נאמנותן של הנשים לדרכן האמונית של אמהותיהן היהודיות האנוסות, לאורך אלף שנים, לתפילותיהן, לטכסיהן המקודשים , במסירות נפש, בהחבא. הרומאן מחייב להכיר את רקעו ההיסטורי של יהודי פורטוגל . אינוסם האכזרי של יהודי פורטוגל לנצרות במאה ה15 . חנה טואג, הסופרת עשתה מחקר רציני בנושא אנוסי פורטוגל כהכנה לכתיבת ספרה, ואף סיירה באופן אישי בפורטוגל ובמחוזות הנידחים בהם שרדו בהחבא משפחות יהודיות . בספרה , מתמקדת הסופרת במשפחה יהודית אחת מאנוסי פורטוגל, החיה בעיירה בלמונטה שבצפון פורטוגל, המוקפת הרים שגיאים, המשמשים תפאורה לארועים בחיי המשפחה המלווים בחזיונות שמימיים. בספר אנו פוגשים את המשפחה הזו בראשית המאה עשרים ואחת., לאחר שרוב תושביה האנוסים, התגיירו בעזרת שליחי הרבנות הראשית של מדינת ישראל, ורובם עזבו את העיירה העתיקה ועלו למדינת ישראל. הספר זורה אור פלאי בעיקר על חמש דמויות עזות אופי, עקשניות , בעלות נשמה מטא -ראלית, שחזיונות עליונים צבעוניים , ומלאי תנועה נסערת, ממלאים את עולמן הפנימי, המחברים שמים עם ארץ וארץ עם שמים בתנועת מתמדת של התרוקנות והתמלאות. זהו מושג המוזכר מספר פעמים בספר. תופעות חזיוניות אלו מכילות כיתוב עברי מסתורי, ואת הספרה 73. חזיונות אלו מעצימות את רגשות השייכות למשפחה ואת המחוייבות למסורת עתיקה היונקת מעוז רוחן של האמהות שהיטוו דרכן במהלך הדורות הארוכים, ודבקו בדרך הקשה והמסוכנת במשך מאות שנים. הן נישארות נאמנות בהחבא לאמונתן הדתית ולמצוותיה , תוך שמירה על חזות נוצרית . אתמקד במאמרי בשתי דמויות מרכזיות. המשחקות בקשר בין גבריאלה הסבתא לנכדתה האהובה איסבל, שהוא קשר גורדי, המוביל את הנכדה בלא יודעין אל יעודה בחיים, כזה שלא עלה בדעתה מעולם. לבסוף היא תבחר בו מרצונה החופשי. מרתקת במיוחד הדמותה המיתית של גבריאלה הסבתא. צוק איתן של אמונה, אהבה והתעקשות לקיים את מסורת אמהותיה היהודיות האנוסות. למרות שכבר הוקם בית כנסת מודרני בעיירה, וסידור התפילה היהודי תורגם לפורטוגזית, גבריאל ממשיכה בתפילות העתיקות ובטכסי הדת המיוחדים לאנוסים. גבריאלה כרוכה אחרי נכדתה איסבל, ונכדתה כרוכה אחריה מאז ינקותה ועד לבחרותה ומעבר להן . עד לשנות העשרים בחייה לאחר מות סבתה. גבריאלה מכנה את נכדתה תדיר בשם אסתר המלכה. אף פעם לא בשם הנוצרי איסבל, ומובן לי מדוע. היא מעוניינת לקשור את תודעת נכדתה אל דמותה של יהודיה אנוסה אחרת בהיסטוריה היהודית. הדסה אסתר שהובאה באונס לארמון הפרסי להבחר למלכה בממלכתו של אחדוורוש ושמרה בסוד את מוצאה היהודי, ואף זכתה להציל את עמה מהשמדה. באופן אירוני השם הפרסי שהחליף את השם היהודי הדסה, הוא זה המשמש כשם עברי מובהק להמשך דורות היהודים והיהודיות בגלויות ברחבי תבל. דמות אסתר שהיתה מוכנה להקריב עצמה למען הצלת עמה מהשמדה, כפי שמתואר בתנ"ך. גבריאלה מורישה לאיסבל תיבת עץ עתיקה עם פיתוחים יפיפיים. איסבל מגלה בהשתאות שהתיבה ריקה. את החידה הזו תנסה איסבל לפענח במשך שנים לאחר מות סבתה. לבסוף היא תבין את עומק כוונתה של סבתה. סבתה המשיכה להופיע בחזיונות הלילה של נכדתה יחד עם מטפחותיה הרוקדות. איסבל גדלה בצל אלומות האור הכופות עצמן על נשמתה שליחות מסתורית שגבריאלה הטילה על כתפיה הצעירות מבלי שבוטאה במפורש. איסבל היא הדמות הראשית ברומן. היא מתבגרת, עוזבת את העיירה בלמונטה לליסבון עיר הבירה של פורטוגל.. משתלמת בהוראת ספרות , עובדת כמורה אהובה ומוערכת בתיכון, תומכת רגשית ורוחנית בתלמיד עדין בעל נפש פיוטית, וביחסה הקשוב והמכבד מונעת את התאבדותו. איסבל מעריצה במיוחד ובעיקר את יצירותיו של הסופר והמשורר פסואה. היא מרבה לצטט מספריו באוזני תלמידיה. היא גם זוכה לשתי אהבות רומנטיות עזות ועדינות כאחת. הראשונה נגמרת מסיבה עמומה. עם זאת מי שיקרא את הספר יוכל להבין מדוע למרות שאינה מוסברת ברומאן. האהבה השניה הינה התגשמות של אהבת ילדות שהיתה אהבה חד צדדית, מכאיבה ומביכה שהחלה עוד בעיירת ילדותם בבלמונטה מצד ילד ממשפחת אנוסים, אהבה שהגיעה בבגרותם לידי הבשלה והשלמה מעודנת ורגישה, במפגשם המקרי כביכול בשעורים לעברית בעיר ליסבון , שעורים שמעבירה רננה הישראלית החוזרת בתשובה, המלומדת ובעלת הנשמה היתרה. בסופו של ברור פנימי תודעתי ארוך מתפענחים האותיות העבריות המופיעות על גבי המטפחות הרוקדות וכן המספר 73 בעזרתה של המורה לעברית רננה, ולאיסבל המשתאה מתגלה הזיקה העמוקה והמרתקת הקיימת בשפה העברית בין האותיות למספרים. האהבתה השניה של איסל מתמידה ומתעמקת משום היותה שילוב של מצע רוחני עז רגש עם ארוטיקה . איסבל מתחילה להתוודעה באמצעות קריאת ספרים על גורל האנוסים, שלוות נפשה נהרסת לנוכח התאורים והעובדות הנוראיות המתגלות בספרים. יכולתה לשתף את בן זוגה היהודי האנוס לשעבר בגילוייה ובמצוקתה , ולזכות לשמוע ממנו הזדהות עמוקה וכואבת, מצילה אותה מטרוף נפש. , בשלב זה של הרומאן, הקורא מאשר בליבו את עתידו של הזוג הצעיר בקשר בר קיימא במדינת ישראל. תחילה נערך סיור הכרות עם הארץ ולאחר מכן הזוג משתקע בה. לסיכום באצבעות מיומנות ורגישות אורגת הסופרת המחוננת ,בשתי וערב חוטי אהבת הבריות, אהבת הספרות, אהבת הטבע, אהבת האנוסים, אהבה לשפה ולגורל היהודי, בחוטים של דמיון מרהיב ומסתורי כמו עצם קיומו של העם היהודי ופלא תקומתו בישראל.