לזכרו של פרופ' יוסף דן (15 ביולי 1935- 22 ביולי 2022), האחרון מהדור השלישי של חוקרי הקבלה ותורת הסוד, שלימדו במכון למדעי היהדות, באוניברסיטה העברית בירושלים
לפני מאה שנה בדיוק בשנת 1922 הגיש גרשם שלום (1982-1897) את הדוקטורט הראשון בקבלה באוניברסיטת מינכן בגרמניה, דוקטורט שנכתב בגרמנית על ספר הבהיר, ובשנת 1923 עלה מברלין לירושלים ולימד באוניברסיטה העברית, במכון למדעי היהדות, משנת 1925 ועד שנת 1967.
אבל חלפו עשרים שנה עד שנכתב והושלם הדוקטורט הראשון בהנחייתו של פרופ' גרשם שלום באוניברסיטה העברית. היה זה הדוקטורט שכתב תלמידו הראשון, ישעיהו תשבי (1992-1908), אשר עלה לארץ ישראל מבודפשט שבהונגריה בשנת 1933 וכתב את עבודת המחקר שלו על פירוש האגדות של ר' עזריאל מגירונה בהנחייתו של פרופ' שלום. הדוקטורט הוגש ואושר בשנת 1943.
עברו עוד עשרים שנה עד שהוגש הדוקטורט הראשון בהנחייתו של פרופ' ישעיהו תשבי בשנת 1964. היה זה הדוקטורט של יוסף דן (2022-1935) ראשון תלמידיו, שעלה עם הוריו כילד בן ארבע מבודפשט שבהונגריה לארץ ישראל המנדטורית, כעולים בלתי לגאליים, בשנת 1939. הדוקטורט אשר דן כתב בהנחייתו של פרופ' תשבי, הוגש בשנת 1964. נושא המחקר היה "הבסיס העיוני לתורת המוסר של חסידות אשכנז".
בני דורי, שנולדו בשלהי שנות הארבעים, זכו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים במכון למדעי היהדות ובחוג למחשבת ישראל במחיצתם של פרופ' תשבי (1992-1908) ופרופ' דן (2022-1935), בשעה שנכנסו לאוניברסיטה העברית בשנת 1969, בתום שירותם הצבאי. כלומר, אלה מאתנו שהתעניינו בקבלה, חסידות ושבתאות, בספרות המוסר הקבלית או במסורת ההיכלות והמרכבה ובספרות המשיחית והאפוקליפטית ובתולדות היצירה המיסטית לדורותיה, זכו ללמוד עם תלמידיו של פרופ' גרשם שלום, הראשון ביניהם פרופ' ישעיהו תשבי, השנייה, פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר (1992-1927), שכתבה דוקטורט אצל פרופ' שלום שכותרתו "יסודות קוויאטיסטיים במחשבה החסידית במאה השמונה-עשרה", בשנת 1966, והשלישי, פרופ' אפרים גוטליב (1973-1921), שכתב אף הוא דוקטורט בהנחייתו של שלום, שכותרתו, "הקבלה בכתבי ר' בחיי בן אשר" בשנת 1963, ואף זכו ללמוד עם תלמידיו של פרופ' תשבי, שבראשם עמד פרופ' יוסף דן, עליו השלום. עם פטירתו של פרופ' דן ביולי 2022 תם דור חוקרי המחשבה הקבלית שהיו המורים בשלושת הדורות הראשונים.
המושג מיסטיקה טרם נשמע בכותרות של שלוש עבודות הדוקטור הראשונות שנכתבו במאה העשרים בתחומים אלה, שכותביהם הפכו למורי המכון למדעי היהדות. עשרים שנה חלפו בין האחת, לשנייה ולשלישית, אבל הן גרשם שלום, הן ישעיהו תשבי והן יוסף דן, עסקו בחיבורים שונים המבטאים חלק היסטורי מסוים מהיצירה הרוחנית העברית של ראשית האלף השני, בראשית הקבלה בכתבי המקובלים הראשונים, ובתורת המוסר של חסידי אשכנז. הם לא עסקו בתופעה או בהכללה, הם עסקו בספרים, ב"ספר הבהיר" האנונימי, בפירוש האגדות של ר' עזריאל מגירונה ובכתבי היד של חסידי אשכנז. הם התאמצו להבין כל פרט ופרט מהחיבורים שאותם חקרו מבחינה לשונית ומבחינה רעיונית ולעמוד על החידוש האינטלקטואלי או על המפנה הרוחני העולה מהם, בכל הקשר הניתן לבחינה טקסטואלית והיסטורית העולה מהטקסט וממקורותיו.
פרופסור יוסף דן הגדיר את עצמו כהיסטוריון של תורת הסוד היהודית ששאף לתאר באופן שיטתי את מכלול התופעות הייחודיות המרכיבות את תורת הנסתר היהודית באלף הראשון, זו הקשורה בספרות ההיכלות והמרכבה, מכאן, ובמדרשי גאולה, מכאן, ואת ספרות הקבלה בהשתלשלותה לאורך האלף השני, מראשית הקבלה במאה ה-12 ועד לחסידות, את ספרות המוסר הקבלית כנתיב להנחלת המחשבה הקבלית מחוגים של מקובלים מתבודדים יחידי סגולה לציבור הרחב, את מאפייניה של הלשון המיסטית בשפה העברית או הארמית, ואת גילוייה השונים והנבדלים של המיסטיקה היהודית, בכל מקום שיש בידינו תיעוד טקסטואלי אודותיה.
דן הסתייג מהעיסוק בחוויה המיסטית ובהשוואתה לניסיונות מיסטיים בתרבויות אחרות. הוא העיד על עצמו: 'אני היסטוריון. לעיני רק הטקסט אותו אני קורא. כל תופעה היא יחידה לעצמה שיש לברר את ייחודה, כל השוואה מסתכנת בהכללת מין באשר אינו מינו. כל פנייה לשחזור החוויה המיסטית מתרחקת מהמקור הקבוע בכתב יד או בדפוס, בו אני דבק.' הוא התנגד להשוואות פשטניות בין תופעות דתיות שונות המתועדות בלשונות שונות ובדתות שונות, והתנגד להקבלות בין תרבויות רחוקות, ולחיפוש חוקיות היסטורית קבועה, או להצבת מודלים מופשטים, להכללות פנומנולוגיות גורפות, ולמאמץ חסר תוחלת של חיפוש המכנה-המשותף בין תופעות רוחניות בתקופות שונות ובארצות שונות , ותבע לבודד כל יצירה וכל יוצר בפני עצמם, לפי זמנם ומקומם, ככל שאלה ידועים לנו, להקדיש לחקירת ייחודיותם את מלוא תשומת הלב ולשפוט את עניינם ומאפייניהם של היוצרים ושל היצירות, רק לפי לשונם, מושגיהם, ותפישת עולמם, חידושם ותרומתם בהקשר היסטורי מובהק של זמן, מקום, תיעוד ותיקוף.
עוד התנגד לחיפוש דגמים חוזרים ונשנים בהיסטוריה, או לטענת סיבתיות היסטורית קבועה, שכן לדעתו המציאות הייתה ועודנה תמיד כאוטית ובלתי צפויה, ואין לבקש בה חוקים המאפשרים ניבוי או סיבתיות במישור המופשט או במרחב המוחש.
במקום כל האופנות שהתנגד להם, החל מארכיטיפים יונגיאניים, עבור בתבניות מיתיות בנוסח מירצ'ה איליאדה ומודלים מופשטים, וכלה בשמאניזם ובהכללות של הקבלה נוסח מאדונה, "ביריד ההבלים של הניו אייג'", כדבריו, הוא ביקש להתייחס לכל חיבור בתורת הסוד העברית בפני עצמו ולכל מחבר בפני עצמו, בכובד ראש ובתשומת לב דייקנית, תוך כדי בחינה היסטורית פילולוגית מדוקדקת. ריבוי הפנים של תורת הסוד והדחף היצירתי הגלום בה, הוא שריתק אותו, ולא האחדות הכפויה וההכללה הגורפת, ואלה נגזרו מעיון מעמיק ומקשב דרוך לחיבור האחד ולעתים לזה הסמוך לו, ולמחבר היחיד בקרב בני חוגו. הוא שב והדגיש את התנגדותו לפנומנולוגיות גורפות שהסתמכו על השוואה בין דתית או על ארכיטיפים משותפים בין תרבויות, שלא היה ביניהם כל קשר היסטורי-פילולוגי ולמסקנות העולות מהשוואה בין תופעות שלא היה ביניהן שום קשר לשוני ושום זיקה מוכחת של שיתוף בזמן ומקום.
בבירוריו ההיסטוריים, הרעיוניים, הספרותיים והקבליים, ובמחקריו המגוונים בהיסטוריה של תורת הסוד ושל הסיפור העברי בימי הביניים, שנערכו במשך שישים שנה, הקשורים לצדדים הנסתרים של המציאות ולביטוייה הכתובים בפרקים היסטוריים שונים, הנודעים לנו מספרות המיסטיקה והמאגיה, האגדה והסיפור העממי, הקבלה והמשיחיות, משירת הקודש והמדרש, עסק פרופ' דן במחקר ספרות הסוד, המתארת את המתרחש בעולמות עליונים, ובספרות המוסר של חסידי אשכנז, המנחה את האדם איך עליו לחיות כחסיד המתחסד עם קונו ומתקדש בכל אורחות חייו במאות ה-12 וה-13. עוד עסק בספרות הדרוש הקבלית ובספרות המוסר הקבלית, שהתפתחה לצד ראשיתה של תורת הסוד בחוגי המקובלים הראשונים בקסטיליה, פרובנס, וקטלוניה. כאוהב ספרות וכאוהב היסטוריה של הרעיונות העמיק לחקור בראשית הסיפור העברי בימי הביניים, ובספרות ההיכלות והמרכבה, אותה ראה כראשית המיסטיקה היהודית, הטוענת להמשך גילוי אלוהי ישיר, ועסק בהבהרת ייחודו של 'ספר יצירה' האנונימי ותרומתו למחשבה הקבלית הנשענת על מושגיו, ואף דן בתורת הסוד בתקופת הגאונים, במאגיה ובמיסטיקה, בסיפור העממי, בקשרים בין קבלה לחסידות, בתורת הרע והדמונולוגיה, ובמקום המשיחיות והספרות האפוקליפטית, ובתחומים רבים נוספים הקשורים בספרות העברית לדורותיה בגילוייה השונים כסיפור ומדרש, כקבלה, ספרות מוסר ודרוש וספרות עממית, כמאגיה ודמונולוגיה, ולעתים אף בספרות העולם (ספרו בתחום זה 'הנוכרי והמנדרין' היה יקר ללבו).
מחקריו המפורטים שהדהימו את קוראיהם ברוחב היריעה ההיסטורית ובדיוק בפרטים, בעומק הניתוח ההיסטורי-פילולוגי ובמקוריות הטיעון, בבהירות הסגנון וברהיטות הביטוי, התפרסמו בעשרות ספרים ומאות מאמרים, ושיאם בסדרה בת שלושה-עשר הכרכים "תולדות תורת הסוד העברית", מרכז שזר, 2018-2008 , שהיא הישג חסר תקדים בכתיבה ההיסטורית על היצירה היהודית המוגדרת כקבלה, מיסטיקה, משיחיות ותורת הסוד. בתשובה לשאלה ששאלתי אותו בשנה האחרונה, 'מה הספר הקרוב ביותר ללבך מכל הספרים שכתבת ? ' ענה : "על הקדושה: דת, מוסר ומיסטיקה ביהדות ובדתות אחרות", ירושלים: מאגנס תשנ"ז .
כתיבתו היפה, הבהירה, השיטתית והרהוטה, המציגה מכלול פרטים המצטרפים להכללה עקרונית ולמסקנות חותכות, הצטיינה תמיד בחכמה ובבהירות ניסוח, ברוחב אופקים ובבקיאות מרשימה, בחריפות השאלות המוצגות לדיון, בתשובות מעמיקות ומפתיעות ובטענות ברורות ומנומקות, שריתקו את הקוראים. בספריו הציג תמיד בהרחבה את דעות קודמיו, בין מוריו, בין עמיתיו, בין תלמידיו, בין אם הסכים איתם, בין אם חלק עליהם, ללא מורא וללא משוא פנים, לפני שהביא את פרטי החידוש, אשר אותו ביקש להציג לפני הקוראים, זה אשר בגללו כתב את המאמר או חיבר את הספר. לבד מחיבוריו שלו, העולים לעשרות ספרים ומאות מאמרים, השתתף בעריכת ספרים רבים עם עמיתיו ותלמידיו, וטרח במסירות בעריכת ספרי יובל וספרי זיכרון לכבוד מוריו ועמיתיו.
פרופ' דן לימד ארבעים שנה בחוג למחשבת ישראל, באוניברסיטה העברית בירושלים אחרי שלימד במדור ספרות המוסר והדרוש, בחוג לספרות עברית, בראשותו של פרופ' תשבי. הוא היה ראש החוג למחשבת ישראל שנים רבות, והיה מורה נערץ על תלמידיו, שראו בו איש אשכולות חכם ומעמיק, תלמיד חכם, חוקר דגול, מרצה בחסד ומורה מהמעלה הראשונה, המאתגר את תלמידיו ומעודד אותם, כאדם מאיר פנים ואיש שיחה קשוב ונעים הליכות, חוקר דגול שהצטיין באצילות, בנדיבות וברצון לעזור לעמיתיו ולתלמידיו, העובד בשותפות ובסבר פנים יפות עם עמיתיו, ומעודד ומנחה במסירות את תלמידיו.
מעבר להיותו חוקר פורה, מרצה דגול ומורה מסור, ראש חוג בעל יוזמה, וראש מכון חרוץ, שזכה להוקרה ולפרסים (בשנת 1997 זכה לקבל את פרס ישראל במחשבת ישראל. בשנת 1999 קיבל תואר דוקטור של כבוד מטעם ה"היברו יוניון קולג'", ובשנת 2003 קיבל תואר דוקטור של כבוד מטעם "בית המדרש לרבנים באמריקה"), הוא היה אזרח אקדמי מופתי, התורם לקהילה האקדמית מכיוונים שונים:
בכהונתו כראש המכון למדעי היהדות בשנים 1983-1979 עודד פתיחת תכניות לימודים חדשות וחוגים חדשים, יזם ותקצב סדרת פרסומים של כתבי יד, ויזם ומימן שורה של כתבי עת חדשים כמו 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל' ו'מחקרי ירושלים בפולקלור' ו'מחקרי ירושלים בספרות עברית' ויזם שורה של כנסים מדעיים בינלאומיים בירושלים ובברלין, לחקר המיסטיקה היהודית, משנת תשמ"ז ואילך, שפירותיהם הנדפסים ראו אור בפרסומי המכון למדעי היהדות, ובראשם בכתב העת 'מחקרי ירושלים למחשבת ישראל'.
בכהונתו בספרייה הלאומית בירושלים, יזם את 'קטלוג אוסף שלום' –אוסף שמנה אז 13,000 ספרים שכותרתו המלאה היא: "ספריית גרשם שלום בתורת הסוד היהודית, קטלוג", הקדמה: יוסף דן. עורכים: יוסף דן, אסתר ליבס ושמואל ראם, 2 כרכים, ירושלים: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשנ"ט. יחד עם פטר שפר ייסד את Jewish Studies Quarterly אשר רואה אור באוניברסיטה החופשית בברלין, שם לימד כמרצה אורח שנים רבות.
לכבוד יום הולדתו השבעים פרופ' פטר שפר ואני ערכנו לכבודו ספר יובל ששמו "על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית" שראה אור בכרך דו-לשוני בעברית ובאנגלית בהוצאת מור בטיבינגן 2005 וכולל מבוא על מחקריו ורשימת כל פרסומיו עד לשנת 2005. מאז התווספו פרסומים רבים נוספים ובראשם הסדרה "תולדות תורת הסוד העברית" שראתה אור ב-13 כרכים במרכז שזר, בסיועה של ד"ר נעמה בן שחר, שלהשלמתה הקדיש את העשורים האחרונים לחייו. סדרה זו פורשת תמונה היסטורית מקיפה, רצופה, מעמיקה וחסרת תקדים, בהירה, רהוטה, נגישה ומפורטת, לגבי כל מאה ומאה ביצירה היהודית לדורותיה, העוסקת ב'מעשה מרכבה' ו'מעשה בראשית', ב'ירידה למרכבה' ובעלייה להיכלות עליונים, באגדה ובקבלה, במיסטיקה ובמשיחיות, במאגיה ובדמונולוגיה.
פרופ' דן, החוקר הפורה רחב האופקים, שהעמיד מדף ספרים ומחקרים שמעטים דומים לו בהיקפם ובתרומתם, והמרצה המהולל, ששיעוריו עלו על גדותיהם ממאזינים סקרנים ותלמידים נלהבים במשך עשרות שנים בארץ ובעולם, המחבר עתיר הכישרונות שהפליא לגלות את הנסתר ולהבהיר את הסמוי מן העין בתורת הסוד העברית, יהיה תמיד זכור לטוב בלב תלמידיו ועמיתיו, שותפיו להוראה ולמחקר, בארץ ובעולם, כמו בלב חבריו וידידיו, קרוביו ואוהביו, בני משפחתו, ילדיו ונכדיו, כאיש רוח מעורר השראה וכאיש מעשה נדיר בעולם האקדמי שהעמיד שורה של מפעלים תרבותיים, כבן שיח נדיב, קשוב, אכפתי ומעודד, כאדם אציל נפש, וכאינטלקטואל מבריק, כחבר נאמן ומסור וכמורה מיוחד במינו, כיזם תרבותי, כמנחה וכעורך, וספריו ומאמריו הרבים, המצויים בכל ספרייה של מדעי היהדות בארץ ובעולם, יהיו עדות לפועלו יוצא הדופן ולתרומתו רבת השנים, ויהיו תמיד כדברי חכמים, בבחינת 'שפתיו דובבות קבר'.
ינוח בשלום על משכבו וימתקו לו רגבי עפרו.
רחל אליאור
25.7.2022
מאמר נהדר! אוהב ואוהב לזכר אדם ראוי כל כך!! תודה רבה.
השבמחק