הזמנה למחשבה מקראית בעקבות ספרם של קבאנאס ואילוז, ׳שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

אדגר קבאנאס ואווה אילוז, שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו, מאנגלית: יוסי מילא, בן שמן 2022, 216 עמודים

הספר החדש המונח לפנינו, ׳שלטון האושר׳, עוסק בסוגיה שקשה להגזים בחשיבותה - האושר - והוא בוחן אותה בחברה המערבית המודרנית מכיוון סוציולוגי ופסיכולוגי. מילות מפתח בספר הן:

אושר, מדע האושר, רגשות, חשיבה חיובית, אינדיווידואליות, בחירות אישיות, עצמיות מאושרת, הנורמלי, הסדר הפוליטי והכלכלי, אינטרסים של חברות וממשלות, קפיטליזם, מיתוג ומיסחור.

מה לספר כזה ולמקרא? הרי מדובר לא בשתי גלקסיות נפרדות אלא בשני יקומים שלמים השונים מהותית זה מזה מבחינה רעיונית ותרבותית. המקרא מייצג עולם עתיק על אמונותיו, ערכיו וסדריו, והספר שלפנינו את העולם הקפיטליסטי המודרני בן זמננו. יחד עם זאת, הקורא המודרני במקרא, שהוא בן העולם הקפיטליסטי המערבי נושא עימו בהכרח  את ערכיו ודרכיו, והם משמשים לו עדשות סמויות דרכן הוא רואה את הפסוקים הקדמוניים. וגם אם ינסה בכל כוחו לאיין את השפעתם, איון מוחלט לא יימצא לו. 

מושג האושר הוא מאבני היסוד של שאלת משמעות החיים ותכליתם. הוא מצוי בליבתו של הספר ׳שלטון האושר׳ ובדרכים שונות מעסיק גם את הספרות המקראית. המיתוס המכונן המונח בפתח האסופה המקראית הוא מיתוס גן העדן. על פיו האדם גורש מהעולם ההרמוני שהיה בו בגלל שהוא בחר לעבור על האיסור האלוהי ולאכול מעץ הדעת ׳טוב ורע׳. האדם בחר ב׳טוב ורע׳ וגורש מהגן אל העולם שבו יתממשו עבורו הטוב והרע. האל הזועם קבע את גורל האיש והאשה לעולמי עד באומרו:

אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ.

וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג, טז-יט).

בהגד הזה הטוב הוא עצם הקיום. אלהים מבטיח לאדם שהוא יוכל להתקיים בעולם העויין שאליו הוא משליך אותו. הגבר יוכל להפוך את הקוץ והדרדר שצומחים באדמתו ללחם תומך חיים, והאשה תוכל ללדת בנים שיחליפו את הוריהם שדינם לשוב אל העפר. משנשללה מהאדם הגישה לעץ החיים בא המוות לעולם ועל בני האדם נגזר קיום זמני. הטוב הוא הבטחת עצם הקיום  והרע הוא הסבל הכרוך בהאחזות בו: עצבון ההריון והלידה של האשה, ועצבון זיעת הגבר הניגרת ביצור הלחם. סיפור גן העדן מציע אפוא גישה פטליסטית לחיים שמושג האושר נמצא מחוץ לאופק שלה. 

אבל זו לא הגישה המקראית היחידה למושג האושר. המקרא כידוע איננו ספר אלא ספריה ונושא האושר עולה גם עולה בה. בחוק, בנבואה, במזמורים, ובעיקר - בספרות החכמה. ספרות החכמה הדידקטית עמוסה עצות לאדם שינחו אותו לדרך האושר, וספרות החכמה ההגותית מגלה ספקנות כלפיה. המשותף לכל הגילויים השונים של תפיסת האושר במקרא הוא שמעל הכל ובבסיס הכל נמצאת האמונה באל.

בספר ׳שלטון העושר׳ האלהים לא נזכר כלל ועיקר. זה ספר של ניתוח סוציולוגי ופסיכולוגי של מושג האושר בחברה הקפיטליסטית המודרנית ומיסחורו, והחברה הזאת מוצגת בספר כאילו היא עשויה מקשה אחת ומתקיימת ללא אלהים, ללא שורשים תרבותיים, ללא זהות חברתית וללא היסטוריה. 

אביא להלן קטעים נבחרים מהספר ׳שלטון האושר׳, חלקם מובאות וחלקם פרפרזות בלשוני, כזרז לחשיבה כפולת פנים: קודם כל לגבי הספר עצמו וטענותיו לגבי ׳שלטון האושר׳, ושנית כל, כמנוף המעורר לחשיבה על האושר במקרא: במה הוא דומה או שונה ממה שמתואר בספר, ומהו אושר במקרא. 

הנה הספר בסטקטו קופצני:

מטבענו אנו מחפשים אחר המטרה הסופית שמאפשרת לנו לשפוט מטרות אחרות לפי מה שהן תורמות לה. האושר הוא המטרה הסופית הזאת. היא נחשבת לטוב מובן מאליו. מטרה הברורה מאליה (עמ׳ 45).

האושר נחשב למטרה היחידה העושה את החיים לכדאיים. הוא עומד בראש סדר היום של הסדר הפוליטי, הכלכלי והחברתי של מדינות רבות בעולם. הרדיפה אחריו היא אידאל הנוכח בכל הבטי החיים הציבוריים: בתקשורת, באומנות, בבתי החולים ובמקומות העבודה (עמ׳ 11-10).

האושר ניתפס כהלך רוח שניתן לעצב אותו באמצעות כוח הרצון. האדם המאושר נתפס כאינדיווידואליסט, נאמן לעצמו, בעל הנעה פנימית, אופטימי ובעל תבונה רגשית גבוהה (עמ׳ 11).

לפי ׳הפסיכולוגיה החיובית׳, כל בני האדם מונעים מתוך דחף מולד להיות מאושרים ולכן הרדיפה אחרי האושר נתפסת כדחף טבעי.  כל אדם יכול להמציא מחדש את חייו  ולהיעשות הגירסה הטובה ביותר של עצמו אם רק יאמץ לו גישה חיובית יותר על עצמו ועל העולם הסובב אותו. המוטו הוא ׳היה העצמי האפשרי הטוב ביותר שלך׳ (עמ׳ 162). תמיד יש לאדם אפשרות לבחור בין סבל לאושר ולכן אושר ואומללות, עושר ועוני או הצלחה וכישלון תלויים בו (עמ׳ 18-12).

יש צורך במומחים שינחו את בני האדם כיצד להשיג את האושר (עמ׳ 18-12). 

הרדיפה אחרי האושר הפכה לענף כלכלי מובהק של התרבות הצפון-אמריקאית (עמ׳ 14-13).

האושר הופך לסחורה קפיטליסטית. הוא מוכר תרפיה חיובית, ספרות לעזרה עצמית, שירותי אימון וייעוץ מקצועי. האושר נעשה לשורה של ׳סחורות רגשיות׳ - כלומר ספק של שירותים, תרפיות ומוצרים שמבטיחים ומעניקים התמרה של רגשות (עמ׳ 19).  

מדע האושר מפריד את העצמי מן המשפחה, הדת והייעוד בתור מקורות לסמכות, חובה, ודוגמא מוסרית. התיקוף הוא עצמי, קיצוני ופרטי (עמ׳ 63).

מדעני אושר רבים החוסים תחת המטריה הרחבה של המדע החיובי הפכו את רעיון האושר לכלי אידאולוגי רב עצמה, שמדגיש את האחריות האישית של האדם על גורלו ומעלה על נס ערכים אינדיבידואליסטים מובהקים… זה שיח שרואה בחיי היחיד דבר מה נבדל מן הקהילה ורואה בעצמיותו הפנימית את השורש והמקור לכל ההתנהגויות… הפסיכולוגיה החיובית היא תחום שקושר באופן הדוק בין האושר ובין האינדיבידואליזם (עמ׳ 66).

 האושר נתפס כמושג אוביקטיבי ומדיד (עמ׳ 15-14). 

נוסחת האושר של סליגמן היא: א=ט+נ+ש  

א  הוא רמת האושר המתמדת שלכם

ט  הוא טווח האושר הקבוע שלכם

נ  נסיבות החיים

ש  הגורמים שבשליטה רצונית שלכם. (עמ׳ 69)

באמצעות מאגרי מידע ענקיים (Big Data) מכמתים את האושר ויוצרים מד-חום של אושר. מגיעים למספר אוביקטיבי ונטול ערכים, והוא הופך למצפן פוליטי וכלכלי (עמ׳ 50).

הקפיטליזם של המאה ה-20 ברא כלכלת אושר אדירה. רגשות הפכו למוצרי צריכה: שירותים, שיטות טיפול וריפוי (עמ׳ 139). מאות כתבי עת עסקיים, אתרי אינטרנט ופלטפורמות וירטואליות, מאמנים אישיים ויועצים רבים לאין מספר מפרסמים את שירותיהם שמיועדים ללמד את האדם אין לבנות את עצמו כ׳מותג אישי׳ ותחרותי שיעזור לו לשווק ביעילות את היכולות האמיתיות שלו (עמ׳ 154).

אחת הסיבות העיקריות שהאושר נעשה סחורה מרכזית ונפוצה כל כך בקפיטליזם הצרכני של ימינו, היא שכל הרגשות הממוסחרים הקשורים באושר אינם מסתפקים בהענקת רגעים חולפים של שמחה, שלווה, תקווה, בטחון וכדומה אלא מצליחים לעצב מחדש את הרדיפה אחר האושר בדמות דגם של עצמיות שהופך את אזרחיהן של חברות נאו-ליברליות ל׳פסיכו-אזרחים׳ (עמ׳ 139).

על התפיסות הללו מקשים מחברי הספר ׳שלטון האושר׳ ואומרים:

אין ספק שלעזור לאדם להרגיש טוב יותר זו כוונה נאצלת אבל האם האושר הוא באמת המטרה החשובה ביותר שעלינו לחתור אליה? א

ויש להם תהיות: 

בתחום האפיסטמולוגי - הצגת האושר כמושג אוביקטיבי ומדעי.

בתחום הסוציולוגי - יש לבחון אילו גורמים חברתיים מפיקים תועלת מתחום האושר, אילו אינטרסים והנחות אידאולוגיות הוא עשוי לשרת ומה ההשלכות הפוליטיות והכלכליות של יישומיו החברתיים.

בתחום הפנומנולוגי - מדע האושר אינו מצליח לקיים את הבטחותיו. הוא מציע דרך להשגת שְׁלוֹמוּת (well being). הוא מייצר מחפשי אושר שעסוקים בלי הרף בתיקון פגמיהם הפסיכולוגיים.

בתחום המוסרי - מדע האושר מזהה את האושר עם חיוביות, פריון, תיפקוד נאות, טוב לב ונורמליות, ואת הסבל והאומללות כהיפוכם.

הפיכת הרדיפה אחרי האושר לאורח חיים עשויה שלא להניב תמיד את התוצאות החיוביות המובטחות שבני אדם מצפים להן. זה עלול בנקל להפוך לדבר מה מתיש, כפייתי, ובסופו של דבר מאכזב (עמ׳ 166).

בעולם שבו כל אדם מוחזק אחראי לסבלו שלו אין מקום רב לחמלה ולרחמים (עמ׳ 195). הסובלים נאלצים להתמודד לא רק עם נטל סבלם אלא גם עם הרגשת האשמה על שלא היו מסוגלים להתגבר על קשיי חייהם. עריצות החיוביות מעודדת אותנו לראות בעצב, בייאוש ובאבל כשלים שוליים בלבד. שלבים חולפים בחיים, שיסתלקו מחיינו אם נשדל לעשות זאת (עמ׳ 198).

משפט הסיום של הספר הוא: ׳אפילו מדע האושר הטוב ביותר לא יוכל לחסוך מאיתנו את הכאבים והאובדים הפעוטים או הגדולים שמתלווים בהכרח לקורבנות הגדולים והקטנים שאנו עושים בחיים׳.