בין לשון ללשון - ראיון עם פרופ' אבי הורביץ

מראיינת: אוסי דרורי, האוניברסיטה העברית

פרופ' הורביץ, מה הביא אותך מלכתחילה לעיסוק בלשון? 

פרופ' אבי הורביץ

בזמן לימודיי בבית הספר התיכון קראתי מאמר מסוים על כתובות עבריות מימי הבית הראשון. הנושא ריתק אותי מאוד- היתה זו הפתעה בשבילי לגלות כי קיימים טקסטים עבריים עתיקים מתקופת המקרא, שאינם כלולים במקרא עצמו. הקירבה הלשונית הגדולה בין הספרות המסורה לנו בתנ"ך לבין טקסטים אותנטיים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במקומות שונים בארץ ישראל וסביבתה היתה מלהיבה ביותר, ומאז התחלתי להתעניין בעברית ותולדותיה. הכרת טקסטים משפות אחרות ממשפחתה של העברית הצביעה על קירבה הדוקה בין הלשון שדיברו בה אבותינו בתקופת המקרא לבין שפות העמים השכנים כגון ארמית, כנענית, מואבית, פיניקית וכו'. בשלב מאוחר יותר המשכתי לעסוק לא רק בצדדים השוים המתגלים בין הלשונות הללו אלא גם - ובמיוחד - בהבדלים שבין השפות השונות. לכך הצטרפה העובדה שגם בעברית המקראית עצמה ניתן להבחין בין השפה ששימשה את בני ישראל בימי הבית הראשון לבין זו ששימשה אותם בימי שיבת ציון והבית השני. ההבדלים המתגלים בין שני הרבדים הללו מאלפים ביותר והם מצביעים על שינויים והתפתחויות שהתחוללו בשפה במשך השנים.

מפעלך המחקרי הגדול, שאתה כל כך מזוהה אתו, הוא ההבחנה בין שתי שכבות לשון, לשון בית ראשון ולשון בית שני, במקרא. מה חשיבותה של ההבחנה הזאת?

חשיבותה של הבחנה זו רבה גם לחוקרי הלשון וגם לחוקרי המקרא.

חוקרי לשון  מתעניינים תמיד בהתפתחויות ושינויים שפקדו את העברית במהלך הדורות, משום ששפה אינה סטטית אלא דינמית ומשתנה תמיד במידה זו או אחרת, לפעמים עקב התפתחויות פנימיות ולעיתים בעקבות השפעות חיצוניות. העובדה ששתי השכבות הלשוניות של העברית העתיקה משתלבות בידע ההסטורי שיש בידינו על התקופה המקראית, נותנת הסבר לרבים מן השינויים שאנו מוצאים בשכבה המאוחרת. 100 השנים המפרידות בין תקופת הבית הראשון לימי הבית השני הן השנים שבהן יצא עם ישראל לגלות בבל עם חורבן ירושלים. הארועים של חורבן מלכות ישראל, הרס המקדש וההגליה מן הארץ מסבירים במידה רבה את ההתפתחויות שאנו מגלים בתקופה המאוחרת. למשל, בספרי המקרא שנתחברו  בעברית של ימי הבית הראשון אנו עדים להיעדרות מוחלטת של מילים פרסיות. לא היה אז מגע ישיר והדוק בין הלשון העברית שנהגה בארץ ישראל לבין הפרסית שהיתה בשימוש באיראן. אולם בסוף תקופת גלות בבל השתלטה האימפריה הפרסית גם על ארץ ישראל, ובאופן טבעי לשון השליטים הפרסיים התחילה להיות בעלת השפעה גדולה גם על העברית. אחרי הצהרת כורש ושיבת ציון, ניתן למצוא בספרי התנ"ך שהתחברו באותה תקופה כ-15 מילים פרסיות המשמשות אותנו עד עצם היום הזה -  כגון גזבר, גנזים, דת, פתגם.

חוקרי המקרא גם הם מגלים עניין רב בהתפתחות הלשונית של העברית המאוחרת. מתברר שבספרי התנ"ך המיוחסים לימי הבית השני אכן אפשר למצוא מילים וצירופי לשון שהיו רווחים גם בתעודות חוץ מקראיות, לאו דווקא דתיות, כמו מסמכים משפטיים או רשימות וכתובות הסטוריות  שנרשמו ע"י מלכים ששלטו בארצות השכנות. החפיפה המתגלה  בין העברית של ימי הבית השני במקרא עצמו לבין כתבים חוץ מקראיים- מאותה תקופה מעידה שהספרים שבידינו אכן משקפים בצורה נאמנה את המציאות הלשונית ששררה באותם ימים בארץ ישראל.

תהלים קיט 28

דוגמה לתרומה לשונית מעין זו למחקר הספרות המקראית ניתן להביא מלשון מזמורי תהלים. אמנם המזמורים בספר תהלים מיוחסים במסורת לדויד המלך, אך מקובל בספרות המחקרית שבספר תהלים השתקעו מזמורים רביםן שנכתבו במשך כל התקופה המקראית -  גם בימי הבית הראשון וגם בימי הבית השני. עובדה זו אכן הצמיחה חילוקי דיעות בין החוקרים לגבי תיארוכם של המזמורים השונים. ניתוח לשון המזמורים עשוי, אפוא, לספק לנו נתון חשוב בנסיונות תיארוכם של הטקסטים הללו. במחקר שעסקתי בו ניסיתי לזהות מזמורי תהלים מימי הבית השני לפי קריטריונים לשוניים של מוקדם/מאוחר -  קריטריונים שהם במידה רבה אוביקטיביים וחפים מתלות בהנחות מחקריות  מוקדמות, אשר לעיתים פוגמות בנסיונות התיארוך. בעבודתי התברר לי שניתן להצביע על קבוצה של כשמונה מזמורים, אשר יש בהם הצטברות בולטת של שימושי לשון, שמחוץ לספר תהלים שגורים במקרא דווקא בכתבי הבית השני, כמו מגילת אסתר, עזרא-נחמיה, דניאל ודבה"י. הדעת נותנת שמזמורים אלו, הרווּיים בשימושי לשון מימי הבית השני, אכן התחברו בתקופה המאוחרת ( ראה, למשל, את הצורה הדקדוקית "לְקַיֵּם" [ במקום מקבילתה העתיקה "לְהָקִים" ] המופיעה בתהל' קיט 28 ו-106).

כדאי לציין שכבר חז"ל מדברים על כך שלא רק דויד המלך חיבר מזמורים, המצויים בספר תהלים, ושגם אישים המאוחרים לו כתבו פרקי תהלים -  ביניהם עזרא הסופר, אשר חי ופעל בתקופה הפרסית. מסתבר, אפוא, שמזמורים בעלי לשונות מאוחרים אכן ניתן לייחס לימיה של    הספרות המקראית המאוחרת.

קוראינו ישמחו לשמוע ממך על המפעל המילוני הגדול שאתה מוביל בשנים האחרונות. מהו מפעל זה ומתי הוא צפוי לראות אור?

המילון כולל אוסף של עשרות מילים וצירופי לשון המשקפים את הלשון המקראית של ימי הבית השני. דרך משל, המילה "אִגֶּרֶת" (=מכתב) מופיעה בתנ"ך 10 פעמים  -  כולן בספרי נחמיה, אסתר ודבה"י המאוחרים. בתקופת העברית של ימי הבית הראשון משמשת מילה אחרת לציון המושג 'מכתב' = סֵפֶר, שפירושו גםletter  וגם book. 

בתקופה שלאחר המקרא מוצאים אנו במשנה אך ורק  את "אגרת" לציון “מכתב”; ולכן יש לומר כי הופעתה הבלעדית של המילה בספרי המקרא המאוחרים אמנם משקפת את ראשית חדירתו של המונח החדש אל אוצר המילים העברי של תקופת המקרא.

המילון יימסר לדפוס בחודשים הקרובים ויש לקוות שיראה אור בתחילת השנה הבאה.

במה תורמים עיוניך הלשוניים בספר יחזקאל להבנת הזיקה שבינו לבין המקור הכהני שבתורה? 

פרקי התורה (בספרי שמות, ויקרא, במדבר) העוסקים במערכת הפולחנית ובענייני כהונה ולויה מכוּנים בחקר המקרא 'המקור הכהני'. גם בספר יחזקאל נזכרים עניינים רבים הקשורים לנושאים אלו, שכן יחזקאל הנביא היה כהן ("יחזקאל בן בּוּזִי הכהן" [ יחזקאל א, 3 ] ). השאלה שמתחבטים בה החוקרים השונים היא למתי יש לתארך את המקור הכהני שבתורה -  לזמנו של יחזקאל (תקופת הגלות) ו/או  ימי הבית השני -  או לתקופת הבית הראשון. חוקרים רבים סבורים שהמקור הכהני אכן מאוחר מאוד, והם מתארכים אותו לשלהי תקופת המקרא. בשאלה זו נשענים הם בעיקר על שיקולים לא-לשוניים -  תיאולוגיים-רעיוניים, ספרותיים, הסטוריים -  אך עד כה לא נעשה נסיון מקיף ושיטתי לבדוק סוגיה זו גם מבחינה לינגוויסטית.

יחזקאל מ 38

בניתוח משווה שערכתי בין אוצר המילים הכהני שבתורה לבין זה שמשתמשים בו ספר יחזקאל וספר דברי הימים, ניסיתי להראות שאוצר המילים המשמש בשני הספרים הללו משקף את התקופה המאוחרת של העברית המקראית אשר רווחה בימי הגלות והבית השני. יחזקאל ודבה"י משתמשים כבר במונחים פולחניים שמוצאים אותם בספרות חז"ל (במשנה), בעוד שהמקור הכהני בתורה איננו מכיר אותם כלל. לדוגמה, בספר יחזקאל 'מדיחים 'את העוֹלָה ( יחזקאל מ' 38). מונח זה מופיע בדברי-הימים ( דבה"יב ד, 6) ובמשנה, אולם במקור הכהני שבתורה  'רוחצים' את הקורבן. המקור הכהני עדיין לא מכיר את המונח המובהק של 'הדחת' הקורבנות אשר רווח בתקופה המאוחרת, והוא נזקק אך ורק לשורש 'ר.ח.צ' הקדום.

מכאן אפשר להיוכח שאוצר המלים של תקופת יחזקאל ודברי הימים משקף את הטרמינולוגיה הפולחנית של התקופה המאוחרת, בעוד שהמקור הכהני שבתורה עדיין איננו מכיר אותה.

דוגמות נוספות המצביעות אף הן על אותה התופעה מוכיחות בצורה ברורה שהמקור הכהני התחבר בתקופה הקדומה שבה העברית המקראית המאוחרת לא היתה עדיין בשימוש. חיבורו של המקור הכהני, בצורה שבה הוא נמצא בידינו כיום, קדם, אפוא, לימי הבית השני ואין הצדקה לייחס את זמנו לתקופה הבתר- גלותית.

האם יש לך תחביבים? 

העבודה שלי היא גם התחביב האהוב עלי ביותר...

פרופ' הורביץ, תודה רבה!

ראו גם: חקר ספר תהלים - תרומתו של פרופ' אבי הורביץ