על ספרו של חגי דגן, קץ הפלאות: פנטזיה בתנ״ך

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חגי דגן, קץ הפלאות: פנטזיה בתנ״ך, הוצאת אידרא: הסדרה לפילוסופיה יהודית, תל אביב תשפ״ד 2024, 327 עמודים

חגי דגן הוא סופר, משורר וחוקר, מחבר הספרים: המיתולוגיה היהודית (מפה 2003), האל האחר (עם עובד 2016), שדים יהודים (אוניברסיטת תל אביב 2019).

החידוש בספרו ׳קץ הפלאות: פנטזיה בתנ״ך׳, הוא ההצעה לקרוא חלקים מן המקרא לאור מחקרים מתחום התיאוריה של הפנטזיה. הספר נפתח בדיון רחב ומרהיב על הפנטזיה. במאה הי״ח רווחה הדעה שבעבר היה קסם בעולם וכיום הוא נעלם. ואז הסופרים בראו מעין שכבה עודפת על המציאות, שמתפקדת כשכבה קסומה בתוככי העולם שהכחיד את הקסם. ספרות הפנטזיה ׳פתחה את שעריה לכל הנידחים והמגורשים: לפיות ולגובלינים, לשדונים ולאלים העתיקים שנידונו לשכחה. היא חידשה את הקשר עם האפוסים הגדולים שבהם עוד נשמעה שריקת הרוח הפגאנית במדבריות או בחשכת היער׳ (עמ׳ 17).

הפיסקה החותמת את הספר היא: ׳בספר זה ביקשתי לחזור אל הסיפור המקורי, לחשוף אותו כסיפור פנטזיה, לעמוד על משמעותו ככזה, אבל גם, בכל זאת, לספר אותו שוב. שהרי אי אפשר שלא לספר אותו שוב. הסיפור כמו תובע את סיפורו מחדש. אבל אחרי כל זה, אחרי הניסיונות לספר את הסיפור מחדש, אחרת, אפשר לנסות להקשיב לסיפור עצמו, כנתינתו, לקול הקדומים העולה ממנו, למילותיו הקרובות, הזרות, מילים מתרקמות ברוח, באש, בשתיקה ובגעגוע, בלילה המדברי, על מים רחוקים, על פני תהום׳ (עמ׳ 314).

הספר נפתח אפוא בדיונים מעמיקים על הפנטזיה ואחריהם על הזיקות בין המקרא לבין הפנטזיה. האל הוא כמובן גיבורה הראשי של הפנטזיה במקרא.

אחר כך באים פרקים העוסקים בסיפורים ממוקדים (סיפורים שלמים או מקטעי סיפורים), ובמיעוט המקרים בנושאי חתך שמדגימים את ההגדים העקרוניים שבאו קודם לכן. פרקי הספר מסודרים על פי הרצף המקראי.

כל פרק נפתח באפיון כללי של הסיפור, של יחודו, של טיב העניין שהוא מעורר בהקשר הדיון הנוכחי וכו׳. לאחר מכן נמסר הסיפור עצמו, אחר כך נדונים ההבטים הפנטסטיים בסיפור ולבסוף באים היבטים נוספים שיש בהם עניין בהקשר של המקרא והפנטזיה. יחד עם זאת ישנם כמה פרקים החורגים מן המבנה הזה, ועוסקים בעניין רחב ועקרוני יותר כמו אלמנטים פנטסטיים בספרות הנבואה. מטבע העניין מבנה של פרק כזה יהיה שונה.

הפרק הראשון נקרא ׳אלהים נלחם בלויתן׳ ודגן מתאר אותו כך: אני דן כאן בתנינים הגדולים ומצביע על ביצות מקראיות שונות, עכורות פחות או יותר, שמתוכן הם זוקפים את ראשיהם האימתניים, ואני אף מרחיק אל מקווי מים קדומים כמו שירת אוגרית.

ואלה שאר פרקי הספר:

אובדן הקסם: בני האלהים והנפילים

הבקעת השמים

מלחמת המלכים

סדום ועמורה

יעקב נאבק באלהים

אלהים מנסה להרוג

תחרות מכשפים במצרים

קריעת הים

מתן תורה

בין שתי פנטזיות: המדבר והארץ

יהושע עוצר את השמש

שמשון: גיבור מהאגדות

אליהו מוריד אש מהשמיים

אליהו עולה לשמיים ועלילות אלישע

שאול אצל בעלת האוב

על האל המופיע לנביאים

ישעיהו רואה את אלהים

מה ראה יחזקאל

יחזקאל מחייה מתים

יונה בבטן הדג

אלהים מפשק את הארץ (על זכ׳ יד 4)

נבואה ופנטזיה - כמה הערות

עד-מתי קץ הפלאות

העין הצופיה מפאתי מזרח

מונותאיזם ופנטזיה

לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי - שיר השירים כפנטזיה ארוטית

פנטזיה, מקרא ותרבות: הרהור מסכם ראשון

המקרא כתחילתו של פרויקט פנטזיה מתמשך: הרהור מסכם (ופותח) שני

דגן מודיע מראש שאין הוא מתכוון להקיף את כלל הנושאים הפנטסטיים במקרא, אפילו לא את רובם לכן אין להלין על כך שבספר נפקד מקומם של כמה מסיפורי הפלאות הפנטסטים שבמקרא כמו מסע נחל הפלאים מהמקדש אל הים (יחזקאל מז), סיפור שלושת הנערים וכבשן האש (דניאל ג), ודניאל בגוב האריות (פרק ו).

מטרתו העיקרית של הספר איננה למצות את כל המידע הרלוונטי על המקרא והפנטזיה אלא להתמודד עם האפשרות העקרונית שהמקרא בחלקו הגדול הוא ספרות פנטסטית.

בסוף הספר ישנה ביבליוגרפיה עשירה (עמ׳ עמ׳ 323-315) ומפתח מועיל (עמ׳ 327-324). הביבליוגרפיה מתחילה במקורות ראשוניים - ספרי פנטזיה של סופרים מודרניים כגון טולקין, שר הטבעות; קרול לואיס, מבעד למראה ומה אליס מצאה שם; או ג׳יי קיי רולינג, הארי פוטר. אחר כך באים המקורות המשניים שהם מחקרים שונים על ספרות הפנטזיה וספרות מחקר רחבה על נושאים מקראיים שנדונים בספר. אזכיר כמה מחוקרי המקרא שפירושיהם, ספריהם ומאמריהם מזינים את הספר (בסדר אלפביתי): רוברט אלטר, הרמן גונקל, שמאי גלנדר, פנינה גלפז-פלר, יונתן גרוסמן, משה גרסיאל, גיא דרשן, אביגדור הורווביץ, מנחם הרן, קלאוס וסטרמן, יאיר זקוביץ, נחמה ליבוביץ׳, גרהרד פון ראד, ווסטון פילדס, משה דוד קאסוטו ועוד ועוד.

זהותנו היא הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו, ויש קשר הדוק בין תמונות יסוד הנוגעות לתפיסת הזהות הקולקטיבית שלנו שהורתן במקרא לבין הפנטזיה. כמובן לא כל המקרא הוא פנטזיה. אבל ניתן לדבר על הפעלת מנגנונים של פנטזיה בתוך עולם מושגים דתי או על מובלעות פנטסטיות בתוך סיפורים שאינם בהכרח כאלה. המקרא מציע לקורא מסגרת השתייכות שאינה אלא קולקטיב מדומיין למחצה - השבט, ישראל, ומכוח הקריאה בתנך והפיכתו לטקסט מעצב הוא כולל גם את גיבורי הסיפור וגם את קוראיו האל-זמניים. זה עונה על הצורך שלנו להשתייך למשהו רחב ועל זמני.

הספר כתוב ברהיטות, בלשון עשירה ומרתקת המלחימה הגות ופיוט. קריאתו היא עונג צרוף.

לסיכום, ספר מקורי המצמיח כנפיים.