עקידת יצחק ובת יפתח

עקידת יצחק, מנשה קדישמן

האם נזכר סיפור העקידה בתנ"ך מחוץ לספר בראשית? האם רומזים אליו, למשל נביאים שונים או מזמורי תהילים? יש להודות כי יש בתנ"ך רק רמז גלוי אחד לסיפור זה, בפסוק המופיע בספר המאוחר, ספר דברי הימים ב (ג, א), המזכיר את "הר מוריה" כמקום שבו בנה שלמה את המקדש. "ארץ המוריה“ נזכרת בראש סיפור העקידה כמקום שאליו נשלח אברהם כדי לעקוד את בנו (בראשית כב, ב), וכוונת הפסוק בדברי-הימים לומר, כי המקום שבו נבנה המקדש הוא הוא המקום שבו אירעה העקידה.

עם זאת, מיעוטן של רמיזות גלויות לסיפור כלשהו אל לו להוליך למסקנה החפוזה כי הסיפור לא היה ידוע לבני הדורות השונים או שהם לא עשו בו שימוש. סיפור העקידה טבע את חותמו על עיצובם הספרותי של כמה וכמה סיפורים במקרא, שהם בגדר היפוכו, כמעין בבואה שלו, ואחד מהם הוא הסיפור על בת יפתח (שופטים יא, כט-מ) שהועלתה לעולה על-ידי אביה בעקבות נדר שנדר לפני יציאה לקרב. נצביע תחילה על כמה קווי דמיון בין הסיפורים, העוסקים בקורבן אדם ובאב ויוצא/יוצאת חלציו. לאברהם אומר ה' "קח נא את בנך את יחידך", ואילו על בת יפתח נאמר שהיא היתה "יחידה" לאביה. אברהם מצטווה "והעלהו שם לעולה" ויפתח נודר: "והעליתיהו עולה". ה' מורה לאברהם להקריב את בנו "על אחד ההרים", ואילו בת יפתח מבקשת מאביה כי ירפה ממנה למשך חודשיים כדי שתלך לבכות "על ההרים". בשני הסיפורים מתקיים דו-שיח בין האב וילדו ובמהלכו מופיעה לשון הפנייה האינטימית "בני" או "בתי".

די בקווי הדמיון אלה כדי לעורר תחושה של זיקה בין שני הסיפורים, תחושה העולה כבר מן המדרש, הדורש את הפסוק "אשר לא ציוויתי ולא דיברתי" (ירמיה יט, ה) על אברהם ויצחק וכן על יפתח ובתו (מדרש תנחומא, בחוקותי, ה).

אך ההכרה כי קיימת זיקה ספרותית בין שני הסיפורים צריכה להוביל את הקורא להשוות אותם זה לזה ולעמוד דווקא על הניגודים וההבדלים שביניהם. הבולט מכולם: אברהם הולך לדרכו בצו האלוהים המבקש רק לנסותו, בעוד שיפתח נודר ביוזמתו נדר להקריב אדם, נדר שאינו נחוץ כלל ועיקר, ושמן הראוי לגנותו. ואכן, מעשה העקידה  מסתיים בטוב, כשה' מצווה על אברהם לא לשפוך את דם בנו, בעוד שבסיפור בת יפתח אין התערבות אלוהית. לא ה' ציווה על יפתח להקריב את בתו. ולכן אף לא יעצור אותו מלשלוח בה את ידו. לאחר סיפור העקידה מתברך אברהם בברכת ריבוי הזרע, בעוד שיפתח נותר ערירי עם מות בתו היחידה.

נראה שכוונת מספר הסיפור בספר שופטים להצביע על השלילה בדמותו של יפתח ולגנות את התנהגותו הבלתי ראויה, כחלק מן המאבק במנהג להקריב קורבנות אדם בכלל וקורבן בן או בת בפרט (השווה דברים יח, י; מלכים-ב כא, ו). דרך אחת של גינוי היא על יסוד השוואה בין יפתח לבין אב האומה, אברהם, והסיפור הקדום על עקידה שלא נסתיימה בהמתת הבן.

מתוך:  א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וירא (תשס"א 2000)