אשת איוב והגר באלבום התצלומים המבויימים של נשות המקרא מאת דיקלה לאור

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דיקלה לאור, נשים בתנ״ך

המקרא הטביע את חותמו בזיכרון התרבותי הקיבוצי והוא שימש ומשמש מקור השראה בלתי נדלה לתרבות ולאמנות. מעמדו המיוחד כאוסף כתבים מקודשים, והצורך והיכולת לפרשו ולדורשו כדי להתאימו לנסיבות המשתנות תדיר עשו אותו לטקסט חי שהמשכיות וחדשנות שלובים בו. אלבומה של אמנית הצילום, דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, דרורים הוצאה לאור, ירושלים תשע״ט 2019 הוא  חוליה בשרשרת התגובות הפרשניות והיצירתיות על המקרא. 

האלבום מורכב מ-41 תצלומי צבע של סצינות מבויימות מחיי נשים במקרא שצולמו על רקע נופי הגולן וניתחתי אותו בהרחבה במאמרי: ׳התקבלות המקרא ופרשנותו באלבום התצלומים של דיקלה לאור, ״נשים בתנ״ך ובנופי הגולן״ ׳, בית מקרא, ס״ז,ב (תשפ״ב), עמ׳ 432-409. במאמר רציתי להראות שהאלבום הוא יצירה שלמה, לכידה ובעלת מסר פמיניסטי עכשווי המובע בשפה חזותית ייחודית. הוא משכתב את ההיסטוריוגרפיה המקראית האנדרוצנטרית-פטריארכלית במטרה ליצור זיכרון היסטורי מתוקן שיבטל את מיזעור פועלן של נשות המקרא. השכתוב של לאור הוא מדרש צילומי מודרני של המקרא. לאור לא ניסתה לשקף את הראליה של תקופת המקרא וגם לא לזרות על העולם המיוצג אווירה של אותנטיות אוריינטלית כביכול. להפך, היא שאפה לייצר אווירה השונה מכל המוכר. 

כאן אוסיף על הכתוב במאמר התייחסות לשני תצלומים שבהם עושה לאור שימוש בדימויים שמקורם מבחינה היסטורית בנצרות ובאיסלם אבל נטמעו זה מכבר בתרבות ההמונים של העולם המערבי ולגבי רוב האנשים הם כבר איבדו את מטענם הדתי. הצילום האחד מדמה את אשת איוב, ומשנהו את הגר המגורשת מבית אברהם וישמעאל התינוק בזרועותיה. 

תצלום ״אשת איוב״ 

דיקלה לאור, אשת איוב 

לאור משכתבת את הסיפור על ראשיתו של איוב (פרקים א-ב) ומעבירה את התעניינותה מאיוב לאשתו. התצלום מדמה אותה כמתאבלת על בניה ובנותיה שמתו בהיותה לבושה בלבוש אבלות שחור, כנהוג מזה דורות בעולם המערבי-נוצרי. פניה מכוסים ברעלה עדינה המשתלשלת עד למתניה. קווי המתאר של צדודיתה יוצרים צללית שחורה, שצורתה מזכירה דימויים של מלאך המוות כשלד שחרמש בידו מוכן לקצור חיי אדם (היה רווח בנצרות של ימי-הביניים). הפסוק הצמוד לתצלום הוא: ״בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת״ (איוב ב 9).

תצלום ״הגר״

דיקלה לאור, הגר

בתצלום יש דימוי של אשה המצולמת מאחור. היא ניצבת בנוף מדברי, קפואה כמו פסל ענק בצבעי אבן, ופניה אל האופק. היא מחזיקה בזרועה תינוק ערום (וריאציה על נושא המדונה עם הילד?) ובשמים הכחולים מעליו תלוי חצי סהר, שהוא סמל האיסלם. הפסוק הנילווה לתצלום מביא את בשורת מלאך האלהים אל הגר, שהמשכו: ״… קוּמִי שְׂאִי אֶת־הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת־יָדֵךְ בּוֹ כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ״ (בר׳ כא 18-17).

האם זה יהיה נועז מדי לשער שיש כאן תצלובת דימויים משלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות כדי להאדיר את דמותה של הגר? הפסוק המלווה את התצלום מביא את ההתגלות האלהית (יהדות), חצי הסהר התלוי בשמים - את הכיוון שבו תתגשם הנבואה על ישמעאל (האיסלם) והרפרור לדמות המדונה עם הילד נושא את דימוי האמהוּת האולטימטיבית (נצרות).