עבי קלדרון, איש מקרא, חינוך ותרבות
חוויאר מריאס, מחר בקרב חשוב עלי, תרגום: יערית טאובר בן יעקב, הוצאת כתר, 2006, 332 עמודים
"איש אינו מעלה על דעתו שיום אחד ימצא אישה מתה בין זרועותיו"...
כך נפתח ״מחר בקרב חשוב עלי״, רומן המופת הסוחף של חוויאר מריאס, שנחשב לגדול הסופרים בספרד כיום. הספר שנפתח במוות פתאומי ומפתיע והופך למסע פילוסופי ופסיכולוגי מרתק אל תוך עולם של סודות, שקרים, הסתרות וזהויות חבויות. ״מחר בקרב חשוב עלי״ הוא אחד הרומנים החשובים בספרות המודרנית.
הספר נפתח באחת מסצינות הפתיחה המרתקות והמצמררות ביותר בספרות המודרנית: ויקטור, תסריטאי ו"כותב צללים", מוזמן לארוחת ערב חשאית בביתה של מרתה, אישה נשואה שבעלה נמצא בנסיעת עסקים בחו"ל. רגע לפני שהערב הופך לאינטימי, מרתה חשה ברע, ובתוך דקות ספורות מתה בזרועותיו של ויקטור, כשהילד הקטן שלה ישן בחדר הסמוך. ויקטור ההמום מכין לילד ארוחת בוקר ועוזב את הדירה, כשבכיסו החזייה של מרתה וקלטת המשיבון שמכילה עדות לביקורו. הוא יכול להיעלם בין הצללים, אך נשאב אל עבר המשפחה השכולה. ויקטור מוצא את עצמו במלכודת סיוטית. הוא לא עשה דבר רע, אך נוכחותו שם היא סוד שיכול להרוס חיים. הוא מחליט לחמוק מהדירה באישון לילה, ומאותו רגע, חייו הופכים למסע בלשי, לא אחר רוצח אלא אחר האמת, הזהות והסודות של האישה שמתה בזרועותיו, ושל עצמו.
זו דרמה פסיכולוגית
על סקס, אשמה ויכולתנו האינסופית לרמות את עצמנו
בחיפוש הנואש אחר האהבה.
מריאס אינו כותב ספר מתח רגיל; הוא משתמש בעלילה כתירוץ לחקור את הנטייה האנושית להסתרה, את כובד המשקל של מה שאנחנו בוחרים לא לגלות לאנשים הקרובים אלינו ביותר, ואת המאמץ האדיר שמושקע בשימור השקרים הקטנים של החיים.
כך, באבחנה חדה ומבריקה, הוא מתאר את המשא הזה (עמודים 204-205):
״כמה מעייף לנוע בין הצללים ולרגל מבלי להיראות או להיזהר שלא להתגלות, כפי שמעייף לשמור סוד או תעלומה, כמה מייגעת החשאיות והמודעות הנצחית לכך שלא כל הקרובים אלינו יכולים לדעת עלינו הכול, מחבר אחד מסתירים משהו ומחבר אחר מסתירים מידע שהחבר הראשון יודע, לאישה אחת ממציאים סיפורים מסובכים שלאחר מכן, כדי לא להיחשף, צריך לזכור לעד פרטי פרטים כאילו באמת חווינו אותם, ולאישה אחרת, חדשה יותר, מספרים את האמת על הכול פרט לעובדות התמימות שמביכות אותנו: שאנחנו יכולים לשבת שעות ולצפות במשחקי כדורגל ובשעשועונים ירודים בטלוויזיה, שאנחנו קוראים חוברות קומיקס גם עכשיו כשאנו מבוגרים ובשמחה היינו נשכבים על הרצפה לשחק "עץ או פאלי", אם רק היה לנו עם מי לשחק, שאנחנו אוהבים להמר בקלפים ונמשכים לשחקנית שאנחנו יודעים שהיא שנואה ואפילו דוחה, שיש לנו מזג מחורבן ואנחנו מדליקים סיגריה דבר ראשון על הבוקר, או שאנחנו מפנטזים על פעילות מינית שרוב האנשים מחשיבים כסוטה ואין לנו אמץ להציע לה אותה. לא תמיד מסתירים את הדברים האלה מתוך פחד או משום שבאמת עברנו עבירה, לא תמיד כאמצעי הגנה, פעמים רבות אנו עושים זאת כדי לא להדאיג ולא להרוס את הכיף ולא לפגוע, פעמים אחרות מתוך נימוס לשמו, זה לא מחונך ולא מנומס לחשוף הכול, ובוודאי שלא את האובססיות והמגרעות שלנו; לפעמים אנחנו מזייפים או לא מגלים את מוצאנו משום שכמעט כולנו מעדיפים שלפחות אחד מבין ארבעת אבותינו יהיה שונה, אנשים נוטים להסתיר את הוריהם וסביהם ואחיהם, את הבעלים והנשים שלהם ולפעמים אפילו את הילדים שדומים יותר מדי לבן זוגם, משתיקים איזו תקופה בחייהם, הם מתעבים את נעוריהם או את ילדותם או את בגרותם, בכל ביוגרפיה יש אפיזודה שערורייתית או אומללה או מרושעת, מעט או הרבה - או כל כולה - שבעיני הזולת עדיף היה לולא התרחשה, וגם לנו עדיף לשקר לעצמנו. אנחנו מתביישים בדברים רבים מדי, במראה שלנו ובאמונות העבר שלנו, בתמימותנו ובבורותנו, בכניעות או בגאווה שפעם הפגנו, בסובלנות ובחוסר הסובלנות שלנו, בכל הדברים המרובים שהצענו או אמרנו ללא שכנוע פנימי, בכך שהתאהבנו במי שהתאהבנו והיינו חברים של מי שהיו חברינו. לעתים קרובות החיים הם בגידה והכחשה מתמשכות של כל מה שהיה קודם, ואנחנו מעקמים ומעוותים הכול ככל שעובר הזמן, ולמרות זאת, עדיין, עם כל כמה שאנחנו מרמים את עצמנו, אנחנו מודעים לכך שאנו מצפיני מסתורין ושומרי סודות, גם אם רובם בעלי חשיבות מועטה.״
הפסקה הזו היא הלב הפועם של הרומן. מריאס מזכיר לנו שהסתרות הן לא תמיד נחלתם של פושעים או מרגלים; הן החומר שממנו עשויים חיי היום-יום של כולנו. אנחנו משקרים כדי להגן, כדי לא להביך, מתוך נימוס, או פשוט כי אנחנו מתביישים במי שהיינו פעם.
הספר הוא מותחן מרתק
אודות האמת שמכסה טפח והשקר שמגלה טפחיים;
ויותר מכל, זהו משל על שליטתה המוחלטת של המקריות בחיינו.
התרגום של יערית טאובר בן יעקב מצליח לשמור על הקצב הייחודי של מריאס - משפטים נפתלים, כמעט אובססיביים, שגוררים את הקורא פנימה לתוך זרם התודעה של הגיבור. זהו ספר שלא קוראים בשביל "לדעת מה קרה בסוף", אלא בשביל להתעכב על כל שורה, להביט במראה שמריאס מציב מולנו, ולשאול את עצמנו: אילו חלקים מהביוגרפיה שלנו היינו מוחקים בשמחה?
בשורה התחתונה: יצירת מופת ספרותית, מהפנטת ופילוסופית, למי שאוהב ספרים שחופרים עמוק אל תוך הפסיכולוגיה האנושית. מומלץ בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.