היכן נקבר יעקב

יעקב נאבק במלאך, גוסטב דורה

לפני המסופר בפרשת ’ויחי‘, החותמת את ספר בראשית, נשאו בני יעקב את אביהם לאחר מותו במצרים וקברו אותו ’במערת שדה המכפלה, אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מאת עפרון החיתי על פני ממרא‘ (בראשית נ, יג). פסוק זה רומז לסיפור המפורט על קניית מערת המכפלה בידי אברהם כדי לקבור שם את שרה אשתו (בראשית כג). לאחר משא ומתן בין אברהם לעפרון החיתי, שבסופו קונה אברהם את מערת המכפלה ואת השדה שסביבה, מסיים הסיפור בקביעה: ’ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת‘ (פסוק כ). אכן, לפי המשך ספור התורה נקבר גם אברהם במערה זו לאחר מותו: ’ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרון בן צחר החיתי אשר על פני ממרא, השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, שמה קוּבר אברהם ושרה אשתו‘ (כה, ט-י). בתיאור הקצר על מותו של יצחק לא מצוין במפורש היכן נקבר, אך מן ההקשר ברור הוא שהכתוב ’ויקברו אותו עשו ויעקב בניו‘ (לה, כט) מכוון אל מקום מושבו האחרון, ’קרית הארבע היא חברון‘ (לה, כז), אל אחוזת הקבורה המשפחתית. אכן, תפיסה זו, שעל פיה מערת המכפלה היא אחוזת הקבורה של כל האבות והאמהות (להוציא רחל) היא העומדת ביסוד בקשתו של יעקב מבניו לפני מותו: ’אני נאסף אל עמי, קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרון החיתי, במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען, אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החיתי לאחוזת קבר. שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה‘ (מט, כט-לא).

עם זאת דומה שיש בתורה רמזים למסורת אחרת באשר למקום קבורתו של יעקב. על פי הסיפור פונה יוסף אל פרעה, כדי לקבל את רשותו לעלות ולקבור את אביו, במילים אלו: ’אבי השביעני לאמור הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, שמה תקברני, ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה‘ (נ, ה). דברי יוסף על בקשתו של יעקב להיקבר ’בקברי אשר כריתי לי‘ אינם מתיישבים בנקל עם הכתובים שהובאו לעיל, שעל פיהם נקבר יעקב במערת המכפלה. פירוש המילה ’כריתי‘ יכול להיות ’חפרתי‘ (כמו: ’כי יכרה איש בור‘ [שמות כא, לג]) או ’קניתי‘ (כמו: ’וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם‘ [דברים ב, ו]), וקשה לומר כי יעקב קנה לו בכסף מקום קבורה במערת המכפלה או שחפר לו שם קבר! (מן הראוי להעיר כי רש“י, בפירושו לפסוק זה, חש בקושי והוא פותר אותו בטענה, כי יעקב נתן כסף רב לאחיו, עשו, כדי שזה יוותר לו על חלקו באחוזת הקבר המשפחתית. פירוש-מדרש זה איננו עולה, כמובן, מפשוטם של כתובים.) סבירה אפוא ההשערה האומרת כי ביסוד פסוק זה עומדת מסורת אחרת ולפיה נקבר יעקב במקום אחר, אולי בשכם. ואכן, כאשר סופר על הגעתו של יעקב לשכם עם שובו ארצה מארם נאמר: ’ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה‘ (בראשית לג, יט). לא נאמר כאן לאיזה צורך קנה יעקב את השדה, אך מעשה זה של קניית שדה מזכיר לנו את קניית מערת המכפלה על ידי אברהם לצורך קבורה, מה גם שלפי ספר יהושע (כד, לב) נקבר יוסף, בן יעקב, בחלקה שקנה אביו. לפי השערה זו ניתן להבין יפה את בקשת יעקב להיקבר ’בקברי אשר כריתי לי‘, במיוחד אם פירוש ’כריתי‘ בפסוק זה הוא ’קניתי‘. 

השערה זו עשוי לסייע להבנת פסוק נוסף בדברי יעקב ליוסף לפני מותו, בסיפור הקודם לסיפור מות יעקב. בפסוק זה מזכיר יעקב בנשימה אחת את מותו, את עלייתם הצפויה של בני ישראל ארצה ואת העיר שכם: ’ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי‘ (מח, כא-כב). האם אפשר שפסוק זה רומז לבקשת יעקב להיקבר בעיר שהוא מעניק ליוסף בנו? 

השערה זו יכולה לסייע בפתרון קושי אחר: לפי המסופר הגיע מסע הלוויה של יעקב ממצרים עד ל‘גורן האטד אשר בעבר הירדן‘ (בראשית נ, י), ומסלול זה מתאים למסע דרך ערבות יריחו אל שכם, כפי שהעלו את עצמות יוסף, ומתאים פחות למסע אל חברון. 

מסורת זו, שעל פיה נקבר יעקב בשכם, נדחתה מפני המסורת על קבורתם של כל האבות במקום אחד, במערת המכפלה, אף באופן מפתיע היא הצליחה לשרוד במשך מאות שנים ואנו מוצאים את רישומה בספר ’מעשי השליחים‘, בנאומו של אסטפנוס, מראשוני הנוצרים, הסוקר את תולדות עם ישראל מראשיתו. על יעקב הוא מספר: ’וירד יעקב מצרימה וימות הוא ואבותינו, ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם‘ (ז, טו-טז). 

כיצד נסביר את קיומן של שתי מסורות אודות מקום קבורתו של יעקב? דומה שהסבר אפשרי עולה מן ההכרה ששתי הערים ’המתחרות‘ על הזכות להיות מקום מנוחתו האחרון של יעקב הן חברון אשר בממלכת יהודה ושכם אשר בממלכת ישראל. סביר להניח ששבטי בני יוסף, ובייחוד שבט אפרים, סיפרו על קבורתו של האב בנחלתם, בעיר המרכזית שלהם, בעוד ששבטי יהודה סיפרו על קבורת האבות כולם במערת המכפלה אשר בחברון, מן הערים המרכזיות שבממלכתם שלהם. מסורת שבטי יהודה גברה, ולזו של בני אפרים נותר בתורה רמז קל בלבד. 

ועוד ייתכן שבפרשת מותו של יעקב נותר רמז דק למסורת נוספת, שלישית, אשר התהלכה בתקופת המקרא אודות מקום קבורתו של יעקב. דברי יעקב: ’ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם‘ (בראשית מח, ז) נראים כתלושים מהקשרם והמפרשים טרחו רבות כדי לנסות להסביר את הופעתם בהקשרם הנוכחי. שוב ניתן לשער, שכתוב זה, המספר על יעקב הנוטה למות ומעלה את זכר קבורת אשתו האהובה באוזני יוסף בנה, שימש יסוד לבקשה להיקבר לידה, בדומה למסופר במסורת בבדבר קבורתו של יעקב במערת המכפלה, שעל פיה הוא מצדיק זאת בדבריו: ’שמה קברתי את לאה‘. 

נראה אפוא שבתקופה העתיקה סבבו בקרב בני ישראל תשובות רבות לשאלת מקום קבורתו של יעקב. תשובות שונות אלה מלמדות על חשיבותו של יעקב בעיני בני ישראל, אשר ביקשו לזהות את מקום קבורתו בעריהם המרכזיות - חברון, שכם ואולי אף בית לחם. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, ויחי (תשס"א 2001)

תמונה:  יעקב נאבק במלאך, גוסטב דורה (1855)