יום רביעי, 16 בפברואר 2011

פתרון חלומות בספרות חז"ל

חז"ל מתייחסים הרבה לחלומות ולפתרונותיהם. מקצתם סבורים כי לחלום אין כל משמעות, וכי "אין מראין לו לאדם [בחלומו] אלה מהרהורי לבו" (תלמוד בבלי, ברכות נה ע"א), ומשמע שהחלום הוא רק ביטוי פנימי של מחשבות האדם, תקוותיו וחששותיו, ולפי זה אין להרבות בעיסוק בו. אך מרבית החכמים סבורים כי החלום אכן מכוון אל האדם מבחוץ וכי מן הראוי לנסות ולהבין מה המסר הגנוז בו.


משפט המפתח שלפיו מבינים חכמים רבים את תופעת החלום הוא מאמרו הארמי של רב חסדא: "חלמא דלא מפשר – כאיגרתא דלא מקריא" (תלמוד בבלי, ברכות נה ע"א), כלומר: חלום שלא פתרו אותו דומה לאיגרת שלא נקראה. כשם שלמילים הכתובות כשלעצמן אין כל משמעות  עד שלא קוראים אותן, כך גם חלומות שטרם זכו לפתרון. הפתרון הוא שמפיח חיים בחלום ונותן לו את משמעותו, וכל עוד לא נפתר החלום – ניתן לפרשו לכיוונים שונים. במובן מסוים אפשר להשוות בין שיטה זו של הבנת החלום לבין שיטות חדישות של הבנת טכסטים: אין יותר לשאול "למה התכוון המשורר" (כותב האיגרת או החלום) והעיקר הן המשמעויות שמוצאים הקוראים, ואלה מעתה העיקר.
כדי להדגים רעיון זה נזכיר סיפור המצוי במדרש בראשית רבה (פט, ח). אישה אחת באה פעמיים אל בית מדרשו של ר' אלעזר וסיפרה בשני המקרים על אותו חלום בדיוק: היא חלמה שגג ביתם קרס. בפעם הראשונה פותר את החלום ר' אלעזר ומבשר לה שהיא עתידה ללדת בן, אך בפעם השנייה פותרים את החלום תלמידיו המודיעים לה שהיא עתידה לאבד את בעלה. בשני המקרים אכן אירע מה שאמר הפותר, ור' אלעזר נוזף בתלמידים וטוען שבגללם התרחשה הרעה, שכן פתרונם לחלום הוא שקבע את המציאות. לפי זה "הכל הולך אחר הפתרון" (שם); החלום הוא טפל והפתרון הוא בעל המשמעות האמיתית. יחד עם זאת קיימת בספרות חז"ל גם הגישה ההפוכה, שלפיה לכל חלום יש רק פתרון אחד, קבוע מראש ובלתי ניתן לשינוי, כגון "הרואה פיל בחלום – תפילתו נשמעת" (תלמוד בבלי, שם נו ע"ב), ומן הראוי לשים לב למשחק המילים בין "פיל" ל"פלאות", ובין השם "ישמעאל" לרעיון שמיעת התפילה. את המראה שבחלום פותרים-מפרשים כפי שמפרשים מילים, באיגרת או בכל טכסט אחר.
נסכם ונאמר כי בספרות חכמים שוררת מחלוקת בשאלה אם יש לחלום משמעות אם לאו, וגם אלה המצדדים באפשרות הראשונה מבין השתיים מתחלקים בין אלה הסבורים כי הפתרון לחלום הוא קבוע לבין אלה התולים אותו בפותר ובפתרון שהוא מציע.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וישב (תשס"א 2000)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה