יום רביעי, 9 בפברואר 2011

פענוח צפונותיו של "צפנת פענח"

טבעת שעליה דמות פרעה הניצב לפני אלים
למילים רבות בלשוננו יש היסטוריה מורכבת ומפותלת. לעיתים נסתם נתיב אחד מן הנתיבים שבהם צעדה המילה, אך בצידו נפתח נתיב חדש ושונה ובו היא המשיכה את חייה. דומה כי זהו גם המקרה של "צפנת פענח", שם המופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח" (בראשית מא, מה).

האתגר בפענוח צפונותיו של השם הזה העסיק את הפרשנות החל מימים קדומים וכלה בפרשנות המודרנית. על הקושי שבהבנת שם זה עמדו כבר מפרשי המקרא הראשונים. רש"י (ר' שלמה יצחקי, 1105-1040) מציין כי אין במקרא מילה הדומה למילה "פענח", ואילו ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא, 1164-1089) כותב: "אם זאת המילה מצרית – לא ידענו פרושה. אם היא מתורגמת – לא ידענו שם יוסף. ויהיה פירוש ‘פענח’ כאשר תירגם המתרגם ארמית [כוונתו לתרגום אונקלוס, ובו נדון להלן]". קריאה זהירה בדברי ראב"ע תראה לנו כי הוא השכיל להצביע על צומת הדרכים שבו נפרדו דרכיה השונות של מילה זו. מצד אחד מעלה ראב"ע את הסברה כי מדובר במילה מצרית, שפירושה אינו ידוע לו (ותנו דעתכם לריכוז השמות והמילים המצריים בפרק זה: פרעה, אברך, פוטי פרע). כיום אנו יודעים כי לסברה זו אפשר להביא סיוע ממקורות קדומים נוספים. בתרגום השבעים  - תרגום יווני למקרא שנכתב במצרים במאות הראשונות לפני הספירה  - מופיע שם זה כלשונו, בתעתיק ליוונית, ללא תרגום. מאוחר יותר מציין אב הכנסייה הירונימוס (נפטר בשנת 420 בקירוב) כי ”צפנת פענח“ הוא לשון מצרית שמובנה ”מציל העולם“. פירושו של הירונימוס מבוסס כנראה על מסורת פרשנית אלכסנדרונית, אשר הבינה את השם כלקוח מן השפה המצרית: פא-סנת'-נ-פא-ענח', כלומר: "יוצר" או "מכלכל". לפי פירוש אחר הכוונה לביטוי מצרי שמשמעו: "האל אומר שיחיה".

מן הצד האחר אומר ראב"ע כי יש להבין את תיבת  "פענח" על פי התרגום הארמי, היינו תרגום אונקלוס. תרגום ארמי זה – שנעשה במאות השנייה והשלישית לספירה – מתרגם "צפנת פענח" כ"גברא דמטמרן גלין ליה", היינו: "האיש שסודות גלויים לו". ובאמת, מה יעשה מתרגם הנתקל במילה מצרית שאינו יודע את פשרה? סביר להניח כי יחפש מילה קרובת צליל בעברית או בארמית ודרכה ינסה לפרש את הביטוי הקשה. נראה כי הדמיון שבין המילה "צפנת" לבין השורש העברי צפ"נ,שפירושו להסתיר, להעלים (כגון “ולא יכלה עוד הצפינו” [שמות ב, ג]) הוליד את הפירוש: "צפונות מגלה", פירוש המופיע לא רק בתרגום אונקלוס אלה גם במדרשי חז"ל.
מרגע שהחלו לבאר את תיבת "פענח" במשמעות של ביאור דבר סתום, גילוי צפונות, הלך השורש פענ"ח והשתלב במערכת הפועל העברי. הוא מצוי רבות בלשון ימי הביניים וגם בלשוננו שלנו. כך נוצר שם הפעולה "פענוח" והפעלים "פיענח" או פוענח" ואף המקצוע, שיש לו שימוש מיוחד גם בצבא, של "מפענח".
ראינו כי תחילה נשכח מובנו של צירוף מילים מצרי מתקופת המקרא, אך דרך פרשנות חז"ל הוא קיבל משמעות חדשה שהמשיכה את חייה עד לימינו שלנו.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וישב, (תשס"א 2000)

תמונה: טבעת ועליה דמות פרעה הניצב לפני אלים. מוזיאון הלובר, פריז. Ring featuring a Pharaoh before the sign of Hator and Horus

עוד על סיפור יוסף: 

אין תגובות:

פרסום תגובה