אדום בנבואת עובדיה

רוברטס, חורבן ירושלים

ספר עובדיה, הקצר בספרי המקרא, מונה רק עשרים ואחד פסוקים. היקפו המצומצם והחשש שמא יאבד בשל כך גרם כנראה לכינוסו יחד עם חיבורי נבואה קצרים נוספים - כגון דברי הושע, עמוס או מלאכי - בספר הקרוי בשם ’תרי עשר‘ (=שנים עשר).

איננו יודעים מן הספר על ייחוסו ועל זמנו של הנביא. חז“ל, על פי שיטתם, זיהו אותו עם עובדיהו אחר, אשר מסופר עליו שהחביא במערות מאה נביאים בימי אחאב ואיזבל (מלכים-א יח, ד [תלמוד בבלי, סנהדרין לט ע“ב]). אך כבר פרשן המקרא ר‘ אברהם אבן עזרא עמד על כך שנבואתו של עובדיה על אדום היתה ’אחר גלות ירושלים אל בבל‘, ובדומה לו קבע פרשן אחר, ר‘ דוד קמחי (הרד“ק): ’הנבואה זאת היתה בבית שני שהרעו בני אדום לישראל‘, כלומר הרבה אחרי ימיהם של עובדיהו ואליהו.

הספר נפתח בקריאה למלחמה באדום ומסיים במשפט העתידי: ’ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה‘ המלוכה‘. עיקרו של הספר עוסק במלחמתו של ה‘ נגד אדום בשל השתתפותו בשוד ירושלים, והוא מבשר על בוא יום ה‘, זמן הפורענות על כל הגויים ובתוכם אדום, ועל חזרתם של ישראל לנחלתם. 

מסתבר שנבואתו של עובדיה קשורה לחורבן ירושלים בידי הבבלים בשנת 586 לפנה“ס. בספר עובדיה נמצא תיאור של השתתפותם הפעילה של בני אדום באירועי החורבן, פסוקים המצטרפים אל כתובים אחרים במקרא המבטאים יחס עוין כלפי אדום בגלל מאורעות החורבן, כגון דברי המזמור המבקש מאת ה‘: ’זכור ה‘ לבני אדום את יום ירושלים, האומרים ערו ערו עד היסוד בה‘ (תהלים קלז, ז). 

נבואתו של עובדיה קרובה מאוד לנבואותיהם של נביאים אחרים ובייחוד לנבואתו של ירמיהו על אדום (פרק מט, ז ואילך). מספר פסוקים בספר עובדיה חוזרים בשינויים אחדים בנבואת ירמיהו (השוו לדוגמא ’אם בוצרים באו לך לא ישאירו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים‘ [ירמיה מט, ט] - ’אם גנבים באו לך אם שודדי לילה... הלוא יגנבו דים אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות‘ [עובדיה ה]). החוקרים בימינו חלוקים בדבר היחס המדוייק שבין שתי הנבואות, ויש הסוברים ששני הנביאים שאבו באופן עצמאי משיר קדום על אדום ועיבדו אותו לפי דרכם וסגנונם. 

מתוך מסורות מקראיות רבות עולה היריבות בין ממלכת יהודה לממלכת אדום כיריבוּת בין אחים. עובדיה הדגיש צד זה בנבואתו כנגד אדום: השם המרכזי המשמש בנבואתו לאדום הוא ’עשו‘, שהוא כינוי נדיר יותר לאדום בשאר ספרי המקרא. השימוש בשם זה מדגיש את קירבת הדם שבין האחים יעקב ועשו, והנביא מדגיש כי בשני אחים מדובר. נראה אם כן שהזעם נגד אדום בימי החורבן נבע בייחוד מן האכזבה מן העם השכן שנחשב כאח. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וישלח, (תשס"א 2000)

ראו עוד מעשו בן יצחק לאדום, רומי והנצרות

David Roberts,The Siege and Destruction of Jerusalem by the Romans Under the Command of Titus, A.D. 70, Oil on canvas, 1850