מאז ומתמיד היה שיתוף ומעורבות של אנשי האקדמיה והמוסדות להשכלה גבוהה במערכת החינוך בישראל, אולם התנופה החזקה לשיתוף בתכנון הלימודים ובפיתוח תכניות הלימודים, שהם הליבה של מערכת החינוך, הופיעה בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, עם היווסדו של המרכז לתכניות לימודים במשרד החינוך. אחת מהנחות היסוד של המשרד, המבוטאת בהנחיות של ראשי המשרד עם הקמת המרכז לתכניות לימודים, הייתה פנייה ועידוד לשיתוף פעולה הדוק עם העולם האקדימי. כך כתב אהרן ידלין בעת היותו סגן שר החינוך (וברבות הימים שר החינוך) עם ייסוד האגף לתכניות לימודים: "מוסדות הקבע לפיתוח תכניות לימודים צריכים לכלול בתוכם בעבודה שיטתית ובמסגרת של שיתוף פעולה ממיטב אנשי המדע באוניברסיטאות ובמכוני המחקר". על תפקידם של אנשי המדע במסגרת זו הוא הוסיף: "תכנית הלימודים מצווה לשקוד על חידוד כושר ההבחנה בין שאלות מכריעות (קריטיות) לבין שאלות חסרות ערך (טריוויאליות) ועל הסברת מהותה של תיאוריה מדעית וטיב הקשרים בין התופעות האמפיריות והמסגרת התיאורטית".
כבר בשנות השישים, עוד לפני הקמת האגף לתכניות לימודים, התרחשה התעוררות ביקורתית בחוגים אקדמאיים כנגד פיגורן והתיישנותן של תכניות הלימודים שהיו נהוגות במערכת החינוך, בעיקר בתחום המדעים המדויקים ומדעי הטבע. כתוצאה מכך התגבשו באוניברסיטאות קבוצות מדענים - תחילה באוניברסיטה העברית ובמכון ויצמן ומאוחר יותר באוניברסיטת תל-אביב ובטכניון. קבוצות אלה פיתחו יוזמות והציעו את שרותן למערכת החינוך. יוזמות אלה בתחומי המתמטיקה, הביולוגיה והפיסיקה התגלגלו ברבות הימים להקמת מל"מ (המרכז להוראת המדעים) הקיים מאז ועד היום הזה. פעילותו ליוותה את מערכת החינוך בישראל, התרחבה עם השנים והשתבחה, כללה מקצועות טכנולוגיים ומדעי המחשב, קידמה את דרכי ההוראה והתאימתן לרוח הזמן. מרכזי מל"מ באוניברסיטאות עסקו בחיבור ספרי לימוד וחומרי הוראה, תרמו להשתלמויות המורים והתעמקו בגיבוש עקרונות תיאורטיים לתכנון הלימודים במדעים. ברבות הימים הם הפכו לאחת הזרועות התורמות והמובילות של מערכת החינוך, באחריות התקציבית והארגונית של האגף לתכניות לימודים.
עם מיסוד האגף לתכניות לימודים וכתוצאה משיתוף אנשי המדע מהמוסדות להשכלה גבוהה השתנה כליל אופי תכניות הלימודים במערכת החינוך בישראל. פיתוח תכניות לימודים חדל להיות עניין מקרי, חד-פעמי, פרי התעוררות לסירוגין, אלא עניין של טיפול שיטתי ורצוף, באמצעות כלים מאורגנים ומשוכללים, פרי שיקול דעת מתמשך, קבוע ורב-פנים. הוא חדל להיות פרי גחמתם של מפקחים, פרי הגותם של בודדים, אלא תוצר של ועדות מומחים. בראשות כל וועדה שפיתחה תכנית לימודים עמד איש אקדמיה מתחום הדעת, ומרכז הוועדה היה איש שתכנון הלימודים היה מקצועו. השכלתו הייתה אקדמית וניסיונו בהוראה היה מובהק ומוכח. וועדות התכנית היו מורכבות מאנשי מדע אקדמאיים, מאנשי חינוך בכירים וממורים שבפועל עסקו בהוראת המקצוע. המומחים מן האקדמיה בכל וועדה ווועדה תרמו להבנת מבנה הדעת של מקצועם ולהכרת הנחות היסוד ודרכי החשיבה האופיניות למקצועם.
אדגים זאת במספר מקצועות. לימוד ההיסטוריה פסק להיות מבוסס על נרטיב סיפורי-רגשי ומעתה והלאה היה מבוסס על ניתוח מקורות מסוגים שונים, שמהם הוסקו מסקנות ונלמדו השלכות. תכנית הלימודים במתמטיקה בררה מהי חשיבה מתימטית ואיך מחנכים להשגתה, ולא הסתפקה בשינון טכניקות חישוביות. לימודי הטבע התבססו על ניסויים במעבדות, על הבנת הקשר בין תפקוד למבנה ועל עקרונות אקולוגיים. תכנית הלימודים במקרא כללה מעתה גם יסודות היסטוריים, ארכיאולוגיים, בלשניים, ספרותיים, תיאולוגיים והשוואתיים ולא הסתפקה בשינון ובפרשנות מילולית גרידא.
הוועדות המשותפות של אנשי האוניברסיטאות עם נציגי מערכת החינוך הביאו לריענון תכניות הלימודים ולקפיצת מדרגה לקראת התפיסות העדכניות והמתחדשות בכל תחום דעת הנלמד בבתי הספר. החתירה לאתגרים אינטלקטואליים בכל המקצועות החליפה את השטחיות והרדידות. הוועדות הגדירו בכל תחום דעת את המבנה המהותי האופייני לתחום ואת לשון המחקר הנדרשת למלומדים וללומדים כאחד.
שיתופם של אנשי מדע ומחקר מן האקדמיה עם אנשי חינוך הבאים מן השטח איפשר, תוך כדי דיונים משותפים, ניסויים ותכניות פיילוט, למצוא את קו הזהב שבין הרצוי - אותו הציגו אנשי האקדמיה - לבין האפשרי, אותו הדגישו המורים והמחנכים.
לשיתופם האינטנסיבי של מדענים וחוקרים בתכניות הלימודים היו כמה הבטים:
א. עיבוד הרציונאל - התפיסה הרעיונית - ומבנה הדעת של מקצוע ההוראה.
ב. ניסוח והתאמה של מטרות הוראת המקצוע לשלבים שונים במערכת.
ג. הגדרת נושאים מרכזיים מול נושאים משניים וטפלים.
ד. העמדת פיתוח החשיבה כמטרה לימודית מרכזית ועיצוב "ארגז כלים" שישמש את הלומדים לאורך ימים.
ה. פיתוח גישה ספיראלית מותאמת לגילאים השונים מתוך אחריות אינטלקטואלית לתחום הדעת.
כיוונים תכנוניים אלה היו תוכן לדיונים בוועדות התכנית והם נסמכו על משובים שנאספו מבתי הספר, מתלמידים וממורים ששותפו בהכנת התכניות.
מעורבות המורים והמדענים מן המוסדות האקדמיים לא נסתיימה עם דיוני הוועדות. כאשר צוותי האגף לתכניות לימודים המשיכו את עבודת הוועדות בתרגום התכנית העיונית לחומרי למידה לתלמיד ולחומרי הדרכה למורים - ספרי לימוד ועזרי הוראה - נעשתה פעולה זו תוך יעוץ מדעי צמוד ובדיקה מתמדת של יועצים מדעיים מן המוסדות להשכלה גבוהה, כך שכל תוצר פדגוגי שיצא מתחת ידיהם של עובדי האגף לתכניות לימודים היה מתוך אחריות לתכנית הלימודים העיונית ולאמת המחקרית המעודכנת בתחום הדעת הנדון.
הנורמה שספרי לימוד חייבים לעבור ביקורת והסכמה של אנשי המחקר והמדע לפני אישורם וההיתר להשתמש בהם, התרחבה וכיום היא מחייבת גם גורמים פרטיים העוסקים בחיבור ספרי לימוד.
היוצא מן הדברים שתארתי הוא, שבמשך העשורים האחרונים של המאה העשרים, משנות השבעים ואילך, האחריות על תכניות הלימודים במערכת החינוך בישראל, הן בכל הנוגע לשלב ההגות והתכנון, והן בכל הנוגע לשלב היישום והביצוע הייתה אחריות משותפת של חוקרים ומדענים מהמוסדות להשכלה הגבוהה בישראל יחד עם בכירי משרד החינוך, שהובילו את המדיניות החינוכית והיו מופקדים על ביצוע ויישום של התכניות.
בתחומי הוראת המדעים - מתמטיקה ומדעי הטבע - קמו בתוך האוניברסיטאות מחלקות מיוחדות להוראת המדעים ובהן פיתחו חומרי למידה לסוגיהם, קיימו השתלמויות למורים, עסקו במעקב מתמיד ושיטתי וגם עיצבו ויצרו מומחיות דידקטית והוראתית בבתי-הספר.
הרפורמה ששילבה לימודי מדע ולימודי טכנולוגיה והעלתה את סף הדרישות מבתי הספר שלשעבר כונו "מקצועיים" ולאחר מכן "טכנולוגיים" - היא כולה פרי חשיבה של המרכזים להוראת המדעים. "ועדת הררי" הייתה אחראית ל"מחר 98" ולחינוך המדעי. גם בנושאים של רוח וחברה נטלו אנשי אקדמיה מנהיגות והובלה. פרופסור עליזה שנהר עמדה בראש וועדה שהציעה קווים מנחים להוראת לימודי היהדות. פרופסור מרדכי קרמניצר הוביל וועדה שהציעה את דרכי החינוך לאזרחות ולמדעי החברה.
משרד החינוך התקדם עם מומחי האקדמיה ולא פעל בלעדיהם בשום תחום חינוכי-אידיאי. אין אני בא לשפוט את התכניות ולא לסכם הישגים או להצביע על מחדלים. ברצוני רק לציין כי האקדמיה ומערכת החינוך חולקים יחדיו הצלחות ואשמים יחדיו בכישלונות.
חוששני שעם חיסולו הבלתי מובן של האגף לתכניות לימודים תחוסל באופן מהותי גם המעורבות האינטנסיבית של חוקרי האקדמיה, במיוחד בתחומי הרוח והחברה. כל עוד פעל האגף לתכניות לימודים כבעבר היה שיתופם של אנשי האקדמיה מובנה בתוך המערכת ופעל כשגרה יומיומית. עם חיסול הפעילות הסדירה והשגרתית של האגף עומד שיתוף הפעולה הסדיר בספק או אף בסכנה. כדי לסיים בנימה אופטימית אוסיף שאנו רגילים לתנודות של גאות ושפל בעולם החינוכי והן עשויות להביא ברבות הימים לעליות מחודשות של יחסים וקשרים בין מערכת החינוך הגבוה למערכות שמתחתיו.
ראו גם: משה אילן, מקרא בגן הילדים
חבל שבשנים האחרונות לימודי הרוח נשכחו , מישהו חכם אמר שללא לימודי רוח אין לימודי חומר- לתשומת לב קברינטי הטכניון
השבמחק